תאמינו לי, יש לי כזה בבית
הטרנד החדש-ישן בטלוויזיה האמריקאית הוא פרסומות המקוריינות על ידי המנחים. בקרוב אצלנו?
דיוויד לטרמן צילום: יח''צ
לארי, בהיותו מנחה קומי מושחז ויוקרתי, סירב להפוך לפוץ מכירות פאתטי והטיל את המשימה בסופו של דבר על האנק, רב-פאתט מומחה, וכולם היו מרוצים חלף עשור, חלפו עשוריים, והגארדן וויזל שב לחיינו ומפיל את החללים הטובים ביותר על מזבח הפרסום המביך.
בשבוע שעבר עצר את תוכניתו דיוויד לטרמן, קיסר הציניות הניו-יורקי, כדי להתעניין אצל הסייד-קיק שלו אלן קאלטר עד כמה מהממת המכונית החדשה של מאזדה. ובכן, מהממת מאוד, דייב! והבחור הנרגש דילג סביב המאזדה שחנתה לצד האולפן ודיווח על סגולותיה, וכל הנ"ל בתוכנית עצמה, הרחק מברייק הפרסומות הרשמי.
גם ג'ימי קימל, שניסה תמיד לתחזק את תדמית הילד הרע של עולם הטוקשואוז, מוחק מפעם לפעם את הבעתו הממזרית במהלך התוכנית כדי לבשר על פלאי מוצרים שונים שאתם פשוט חייבים לקנות. זהו, ככל הנראה, הטוסט החם החדש של עולם הפרסום: רגרסיה. מנחים כבויי מבט שמבקשים מהקהל רגע של רצינות
כי הם רוצים לדבר לרגע על היתרונות של קוצץ הסלט המהפכני. כמו פעם, כשהטלוויזיה שלנו היתה קטנה וטיפשה ונעדרת כל מודעות עצמית.
כיוון שעינינו לארה"ב צופייה, נבקש במהרה לאמץ את הטרנד גם בטלוויזיה המקומית. אך אבוי, אין לנו כמעט טוק-שואוז (אם כי לא קשה לדמיין את ליאור שליין צוהל "אתם בוודאי סקרנים לדעת איזה ספר הורס קצץ את תלתליי במחיר מצחיק כמעט כמוני!") כך שניאלץ לדלג צעד קדימה ולהלביש את הז'אנר על גזרת החדשות: "חמישה הרוגים ועשרות אנשים נפצעו באורח קשה. וכעת, אני מבקש רגע של רצינות. כמה פעמים ניסיתם לחתוך סלט והוא פשוט לא יצא בגודל שווה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
