כתוש את העיתונות: ראיון עם יוסי בר-מוחא
למנכ"ל אגודת העיתונאים יש בטן מלאה על כל מה שמריח מעיתונות כתובה. בראיון מיוחד מבכה יוסי בר-מוחא את ההידרדרות של ערימת הניירות המונחת על מפתנו מדי בוקר, מוחה על הכרסום במעמד העיתונאי וממשיך את מלחמתו במו"לים
ומהעיניים שלו, עיני תחקירן בדימוס, יש לזה הסבר אחד מובנה: "היום ממהרים להביא ידיעה עם פן תחקירי, והכתב נאלץ להיות חוקר, תובע, שופט ותליין - והכל בכפיפה אחת. נוצר מצב שבו כדי לרצות את המו"ל או את העורך, העיתונאי מביא סיפור עם ממד תחקירי, ידיעה חדשותית - ואז הוא נופל והמוניטין שלו נפגע, ולפעמים הוא יאכל אותה."
בר-מוחא לא מכחיש שהוא אמוציונלי מאוד כשמגיעים לנושא הזה. הוא החל את דרכו ככתב במקומונים השונים של רשת שוקן בצפון, ולפני שהגיע לתפקידו הציבורי הנוכחי היה עיתונאי חוקר בעיתון הארץ, תפקיד שעליו הוא מתרפק בגעגועים עזים. "נשחקתי," הוא לוחש בהתנצלות, "תחקירנים בעיתונות האחרת, לא בעיתון הארץ, קיבלו עוזר, חוקר פרטי שליווה אותם. אני הייתי מבצע את המעקבים, אוסף את החומר ועושה את כל העבודה לבד. הייתי מתלווה לצלם כדי לזהות את האיש שעליו עשינו את התחקיר ב-4 לפנות בוקר; ישבתי במעקבים כדי לתפוס מאדם משפט או שניים. היו גם איומים, לילות בלי שינה וניתוקים בלילה, וכתבתי לא מעט תחקירים שאשתי נאלצה לברוח מהבית למשפחתה בגלל לחצים שהופעלו בעקבותיהם."
ויתרת על השטח בשביל תפקיד של עסקן?
"יש כאן עסקנות, לא אגיד לך שלא. אני אוהב מאוד את מה שאני עושה למען העיתונאים - בשביל זה אני פה, כדי לסייע להם. הדלת שלי לעולם לא נעולה, היא תמיד פתוחה. אני טוען שהיום אני מנכ"ל, אבל מחר אני כלום".
מעמדת העסקן נוח לבר-מוחא להשקיף מהצד על שוק העיתונות ולנתח מה גרם לתהליכים שעוברים עליו - ניתוח שהוא מתכוון לעסוק בו עד שיעלה עשן במהלך 26 פאנלים ב"כנס אילת לעיתונות."
האשם הראשון מבחינתו הוא האינטרנט: "נוצר מצב שבו המו"לים, בעלי ההון, נאלצים לפטר לא מעט עיתונאים בעלי ניסיון, כישורים ובעיקר כושר ביטוי מעולה וחוש אחריות. הם נאלצים לקחת צעירים שלא תמיד הם איכותיים. נכון, קיימים עיתונאים צעירים מבריקים, אבל לא תמיד יש להם מידת האחריות שיש למבוגרים יותר. עיתונאי צעיר שמרוויח 5,000 שקל רוצה לשמור על מעמדו בעיתון. הוא חייב להביא סקופים כי הוא חי מרגע לרגע - הוא חייב לרצות את המו"ל ואת העורך."
אז עכשיו בר-מוחא, שהגוף שבראשו הוא עומד מייצג 1,600 עיתונאים, רוצה חוק וסדר. "הייתי בוועדת הכלכלה של הכנסת בדיון בעניין חוק זכויות יוצרים. לעיתונאי לא מגיע כלום במסגרת החוק הזה. המו"ל יכול לקחת כתבה, להעביר אותה לאתר של העיתון או לעיתונים אחרים שיש לו הסכמים איתם, והעיתונאי לא יקבל כל תמורה. אותו הדבר לגבי הצלמים. אם המו"ל מקבל ידיעה מרויטרס, הוא ישלם עבורה - אבל העיתונאי שעובד אצלו לא מקבל דבר כשמוכרים את הידיעה שלו."
וזה לא הכל, רושף בר-מוחא: "אם לא די בשכר ההולך וקטן, גם שעות העבודה עולות. בתקופתי היה דד-ליין אחד ברור: העברת את הידיעה - והלכת הביתה עד מחר. היום אתה עובד מסביב לשעון וקורע את התחת כי מבקשים ממך להעביר 'און-ליין.'
העבודה שלך שולשה. ניסיתי להילחם בזה בוועדת הכלכלה, אבל כשבאים לכנסת המו"לים עם הלוביסטים - אני בבעיה קשה מאוד. מו"ל שאמור להיות אביר חופש הביטוי מעסיק לוביסט!? זה עיתון."!
הרי אחרי הכל הם אנשי עסקים.
"אני מבין את מצבם לאור הירידה בהכנסות העיתונות הכתובה, אבל הם לא פועלים מתוך חמלה או רגישות. זה לא קיים היום. המעבר מההסכם הקיבוצי לאישי פגע קשות בעיתונאי - היום הוא אוכל אותה לאורך כל הדרך".
ומה אגודת העיתונאים עושה בנדון?
"אנחנו ניאבק עד חורמה באמצעות מועצת העיתונות, ואני רוצה לראות את נשיאת המועצה דליה דורנר עושה משהו בנדון. המועצה יושבת ולא עושה דבר למען העיתונאים. נכון שתפקידה להגן על האזרח - אבל יוצא אפוא שהתהפכו היוצרות ומועצת העיתונות מגבה את המו"לים ופוגעת בעיתונאים. אמרתי את זה לדורנר."
"אגודת העיתונאים תייצג ותפנה ותיאבק. עכשיו הבעיה שלנו היא החוזה האישי. אנחנו מנסים להחזיר משהו מהחוזים הקיבוציים של פעם. תראה את עיתון הארץ: הצלחנו להקים שם ועד ולהגיע לחוזי העסקה. נכון שיש שם כרגע נתק בין הוועד להנהלה, אבל ברגע שהעיתונאים מצטרפים לאגודה ומהווים שליש ממנה - הם הופכים להיות כוח. המאבק עקר אם העובדים לא מצטרפים."
אתה מגן רק על מי שחבר באגודת העיתונאים?
"לא! זו בדיוק הנקודה! אני לא מגן רק על מי שחבר. שיפנו וינסו אותנו."
למה צריך לפנות אליך? אתה לא רואה מה קורה?
"אני בא! אנחנו שולחים, אנחנו עושים. הגנו על עיתונאים שפוטרו. פונים אליי בכל יום בעניין הזה. זה לא שאנחנו לא עושים - מי שפנה אלינו קיבל הסכמים טובים מאוד בגלי הפיטורים הקודמים. אבל שיבואו.
בר-מוחא, כאמור, מאמין בחוקים: "אני רוצה שבחקיקה יעוגן רף שיקבע מי יכול להיות עיתונאי, שלא כל זב חוטם יגיע; שלא יקרה שבגלל חוסר בשלות של העיתונאי, הוא יביא סיפור לא בדוק מספיק כדי לרצות את המו"ל או את העורך. מתעסקים פה בדיני נפשות. זו אחריות! אנחנו כותבים על אנשים! עלינו להיות זהירים. לא פעם אני אומר, מגיעים לנו החוקים שמנסים להפיל עלינו."
בר-מוחא מתכוון לחוקים שחברי כנסת שונים מנסים לקדם בשנים האחרונות, במטרה לצמצם את חופש הביטוי של העיתונות. פעם אחר פעם עולה הדרישה לאסור את פרסומם של שמות חשודים, ולאחרונה ניסה ח"כ גלעד ארדן להחמיר בענישת עיתונאים המואשמים בהוצאת לשון הרע.
"המחוקקים מרגישים שהם באים בשם הציבור, כי אנחנו לא אחת נופלים בידיעותינו. הם מדברים בשם הציבור לכאורה, כשהם מגינים למעשה על עצמם," מפרש בר-מוחא, "אבל אנחנו מביאים את זה על עצמנו, כי אנחנו לא זהירים מספיק."
האם אתה לא מרחיק לכת קצת בהכללות האלה?
"יש לא מעט עיתונאים אחראים," מתקן בר-מוחא - ומיד שב להתרפקות הנוסטלגית: "אבל פעם היינו זהירים והיו דרישות גבוהות יותר מהעיתונאים. בכתבות שלי לא קרה שנקטתי עמדה, למשל. האתיקה של מועצת העיתונות דורשת את זה. היום עושים את זה כי כל אחד רוצה להיות כוכב, להביע את דעתו."
אולי הקוראים, שהיום חשופים יותר למידע ומתוחכמים יותר, דורשים עיתונות אחרת?
"אכן, מרבית הציבור רוצה צהוב - הוא מחפש את הבובלילים. אבל אני בכתבות שלי הבאתי עובדות: שיווקתי עובדה אחרי עובדה, הבאתי ממצאים, נתתי לקורא לשפוט. מעולם לא הפעלתי לחצים על גורמים חוקרים לפתוח בחקירה. עיתונאים מפעילים לחצים כדי לרצות את האגו של עצמם, וגורמים לפתיחה בחקירה בעקבות הפרסום."
סטודנט לתקשורת שקורא אותך עכשיו - שילך להיות עיתונאי או לא?
"אם אני רואה שהבחור לא כריזמטי ולא יגיע רחוק, אני אומר שיישאר בבית. רק מי שיהיה כוכב, טאלנט - רק הוא יקבל משכורת טובה. רק אחד עם ביצים יכול לעבוד במקצוע הזה."
נא להמתין לטעינת התגובות
