ממלא מקום הרב הולצברג: אם צריך – אשוב להודו
בלעדי: דובי גינזבורג, מי שהחליף בתחילת השנה למשך חודש וחצי את שליחי חב"ד במומביי הרב הולצברג ורעייתו, נפרד מהזוג בטקסט אישי בו הוא מספר על מסירותם המוחלטת ומבטיח כי אם יתבקש, יחזור להודו וישקם את המקום. "זה מה שגבי היה רוצה – אנחנו חיילים", אמר ל-nrg מעריב
בחיבור שכתב ל-nrg מעריב מספר גינזבורג על קבלת הפנים שהכינו לו הרב ורעייתו במומביי ואף מוסיף סיפור קצר שממחיש את מסירותם לתפקיד של הזוג הצעיר:
"מאז ששמעתי את הבשורה, אני מתקשה להמשיך בשגרת היומיום בידיעה שאיבדנו זוג שלוחים כה נדיר שזיכה אותי בשיעור ב'דרך ארץ' לכל החיים: דאגה אמיתית וכנה לכל אדם, בלי חשבונות.
"בחודש שבט (ינואר 2008) בשנה שעברה, נקראתי לשליחות בהודו. הייתי אז בן 20, תלמיד בישיבת תומכי תמימים המרכזית '770' בקראון הייטס, ניו יורק. בעודי לומד, ניגש אלי אחד ממכריי וסיפר כי הרב גבי הולצברג, שליח חב"ד במומביי, צריך לעזוב את הודו ולנסוע לארץ בדחיפות בשל מצבו הבריאותי של בנו. "אנחנו צריכים אותך לחודשיים" הוא אמר וביקש תשובה בתוך 24 שעות. לא היה לי ספק שתשובתי חיובית. הבנתי שזה מה שצריך לעשות. התחלתי לארוז ויחד עם חבר שלמד איתי, נסענו למומביי.
"נחתנו במומביי ביום שישי לפנות בוקר. תחושת בדידות עמוקה אפפה אותנו ביציאה מהנמל כשהזרות ומבטי הסקרנות של תושבי הודו ניקבו אותנו. הטיסה שלנו קצת הקדימה כך שנאלצנו לחכות חצי שעה לרב גבי. לאחר המתנה ממושכת נראה מרחוק אדם גבוה בלבוש החסידי המוכר, צועד בביטחון לעברנו, עם חיוך על פניו. "חיכיתם הרבה זמן?" שאל. "עם הזמן אפשר להתמודד, אבל הניכור נורא" השבנו.
"הרב גבי חייך, "כשאני ורבקי נחתנו בפעם הראשונה הרגשנו אותו הדבר, רק שאז לא היה מישהו שיבוא לאסוף
"הרב גבי ורבקי לא היו אנשים פרטיים, וכל מי שעבר שם יכול להעיד על כך בפה מלא. קשה לי להאמין אם היה ארוחה ערב אחת שהם אכלו לבד.
"כחודש ימים היינו אמורים לנהל את בית חב"ד בן השש קומות ושבעה עובדים. שני בחורים צעירים בני 19 ו-20 כשרק אחד מאיתנו יודע לקשקש מעט אנגלית שקשה לקרוא לה בסיסית. זה היה מעט מפחיד אך האמנו כי אם הגענו לכאן בשליחות הרבי מלובאוויטש, הדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.
"סיפור קטן ממחיש את גודל המסירות של הרב גבי לכל יהודי, אפילו כזה שמעולם לא פגש. בשבוע הרביעי לשהותנו, הודיע לנו הרב גבי שהוא מגיע בטיסה של יום שלישי בלילה. שמחנו מאד.
"ביום שני בבוקר הגיעו אלינו זוג מטיילים שמצלמתם יצאה מכלל שימוש. הם סיכמו עם קרוב משפחתם בארץ שישלח להם מצלמה חלופית אך לא ידעו כיצד אפשר יהיה להעביר להם אותה. הצענו להם שקרוב משפחתם יפגשו את הרב גבי בנתב"ג וישלחו איתו את המצלמה.
"בשלישי בלילה התקשר הרב גבי בשעה עשר, שעה לפני הטיסה: "דובי, אני דוחה את הטיסה לזמן לא ידוע, הודיעו לי שחלה החמרה במצבו של הבן שלי בארץ, אני מצטער.." כמובן אמרתי לו שיעשה את המוטל עליו ואנחנו נשאר כאן במומביי כמה זמן שיידרש.
"למחרת בבוקר הגיעו לבית חב"ד כמה אנשי עסקים מאותה טיסה, אחד מהם, אמר לי, 'גבי שלח לך חבילה מההורים שלך ואיזה מצלמה". הייתי בהלם, שאלתי אותו האם הרב גבי לא רץ מיד לבית החולים כשהודיעו לו על מצב הילד? אז הוא סיפר לי שכשהוא עבר את הצ'ק אין לכיוון הביטחון, שמע פתאום קול מוכר צועק "עופר!", הוא הסתובב וראה את הרב גבּי רץ אליו עם חבילה דוחף לו ליד ואומר לו "תעביר את זה לדובי".
"עשיתי חשבון פשוט והבנתי שהרב גבי העביר את החבילה אחרי שהודיעו לו את מצב הילד, אבל הוא, בלבו הרחב, לא חשב רק על עצמו על משפחתו, היה חשוב לו גם הפרט השולי לכאורה שהזוג יוכלו לטייל בכיף. כן, בשבילם, מעשה חסד קטן כגדול היו שווים.
"אני בטוח שלא לחינם נשארתי עימם חודש נוסף, ולו בכדי לתעד את מעשיהם הגדולים. אשרי חלקי וחלקם של אותם אנשים שהכירו אותם. השם יקום דמם.
נא להמתין לטעינת התגובות
