יובל רבין בראיון מיוחד: "אני לא פלקט"
שבועיים אחרי שנפגש עם ביבי ערב עצרת הזיכרון לאביו, רבין עונה למבקריו, ואומר: לא היתום לדוגמא, לא מתנצל ולא מצביע ליכוד
למחרת המפגש עם נתניהו כבר צוטט רבין, ששמר על שתיקה מאז שחזר לארץ לפני כשנתיים, כאילו אמר שהוא "לא פוסל להצביע לליכוד". ההדלפה באה מכיוונו של ביבי. רבין כעס אבל רק באוזני ידידיו, שהופתעו - שלא לומר חטפו שוק - מהעיתוי.
ימים ספורים קודם לכן, באזכרה הממלכתית בהר הרצל, אמר רבין כי "הגיע הזמן לשים את השלום בראש סדר העדיפויות". שם, בירושלים, בין אבוקות בוערות ופוליטיקאים המתאמצים להיראות כאובים, היה יובל רבין מה שרבים רוצים שיהיה: תזכורת נוסטלגית לכאב המתפרץ ההוא, דמות תכולת עין וגזורה מקרטון שכל תפקידה הוא להספיד את מי שנרצח ולהטיף מוסר.
יובל רבין שהלך אל ביבי, ועוד יותר יובל רבין שהלך לטלוויזיה וסירב להצהיר, לתדהמת ידידיו ומשפחתו, כי לא יצביע לנתניהו בבחירות - 2009 היה יובל רבין אחר. יותר בוגר, יותר ציני, פחות מונע על ידי הצורך להיות נאהב.
ידידיה של דליה רבין, שאיתה נפגשנו השבוע, טענו כי ניסיונות המשפחה לקבל הבהרה מיובל לגבי ההליכה אל ביבי נדחו. דליה רבין, אומרים מקורביה, שהקדישה את שנות חייה האחרונות להקמת "מרכז רבין" בתל אביב, כועסת על אחיה שהחל להתנהל כסוכן חופשי.
“במקום לעשות נפשות למרכז רבין,” מאשימים בסביבת דליה, “יובל עשה ביזנס.” רבין, מצדו, איננו רואה צורך לצלול לסאגה המשפחתית ואומר בפשטות: "אנחנו לא שבט".
את התהליך שעבר בעשור האחרון, מאז שעזב את הארץ רגע לפני קריסתו של נתניהו, הוא מתאר כ"התבגרות." אחרים יתארו את התהליך הזה כהתפקרות, סוג של שיקוף מדכדך של מה שקרה לאידאליסטים של “דור שלום.”
לפי אותם אנשים, רבין איננו מבין שמשתמשים בו, בפעם המי יודע כמה, כדי לאפשר לשותפים העסקיים שרכש בעשור האחרון - אמנון ליפקין-שחק, שמעון שבס, טל זילברשטיין - לצאת ולהיכנס מלשכת ראש הממשלה נתניהו.
רבין רואה זאת אחרת. הוא מנסה להסביר, מלווה בשמץ של כעס, כי הוא איננו מוכן עוד להיות "היתום לדוגמה" של החברה הישראלית. "אם מדינת ישראל רוצה לשלם לי פנסיה בתור יתום," הוא אומר במרירות, "אז בבקשה. אבל אני צריך לחיות, ואני צריך להיות באינטראקציה עם העולם העסקי, ותמיד יהיה מי
ה היה בגלל, ואם הייתי לא טוב, זה היה למרות. די."
מבחינתו השאלה היא אחרת: כיצד רותמים את המערך הפוליטי הנוכחי לשינוי מהותי בשטח ולהגשמת היעדים הפוליטיים הרצויים בעיניו: נסיגה מהשטחים, דה-לגיטימציה של הגורמים האלימים בהתנחלויות, קירובו של נתניהו אל המרכז.
יובל רבין של '98 התנסח כאידאליסט: "כדי להשיג את הדברים שאנחנו מאמינים בהם," אמר אז, "ברור לי שאני צריך לקחת עמדה ולהראות שאני באמת מחויב לרעיון." רבין של ,2008 להבדיל, מתנסח כפרגמטיסט, כמעט כלוביסט. אין לו עניין להתחבב. יש לו עניין להתקרב למעגלי ההשפעה. הוא מרגיש עם זה נוח. לא משתעל ולא גונח.
יובל רבין, איך נולדה הפגישה עם ביבי?
"כמו שהדברים האלה נולדים. מקשרים חברתיים מדור שני ושלישי. 'תהיה מוכן,'? 'תהיה מוכן.'? אמרתי 'אני מוכן לשמוע, כן."'
זאת אומרת, הוא שלח שליח?
"אי אפשר לדעת אם הוא שלח, או שהשליח שלח את עצמו. אבל ככה זה עובד בדרך כלל."
מה היתה מטרת הפגישה, מבחינתו?
"אני יכול לשער מה היתה המטרה מבחינתו. אני גם בטוח שיש הרבה שיגידו שהוא השיג את מטרתו. אני לא יודע מי הדליף את זה, אבל אני יודע שזה לא היה אני. לקחתי סיכון מחושב, כשהלכתי לשם, ואני לא מרגיש מנוצל, כי אני יכול להגיד לעצמי 'נתתי צ'אנס, ונכשלתי'".
"מבחינתי, אין לי עניין לשחק את המשחק הזה של 'עם מי אני מוכן לדבר, ועם מי לא.' גם אין לי עניין להתעמת עם תלי התלים שנכתבים, יהונתן גפן, וסימה קדמון. שלא לדבר על החארות האלה, כמו מתי גולן... ועל מה? על מה!? הרי כולנו יודעים בשלב הזה, שמישהו הולך להיבחר".
"והשאלה היא לא מה הם אומרים, אלא מה הם יעשו. וזה מה שמעניין אותי, וזה מה שהביא אותי לפגישה הזאת. אני רוצה שיהיה קו אחיד בין כל המועמדים בנושא של אלימות ופוליטיקה".
"מה שאהוד ברק יגיד לא ישפיע על אף אחד. מה שציפי לבני תגיד לא ישפיע על הצד ההוא של המתנחלים וכו.' אתה יודע מה, אני מסופק אם נתניהו יכול להשפיע על החוג ההוא. אבל צריך להיות ברור שאין מחנה פוליטי לגיטימי לאותם המסיתים ולאותם האלימים. זה מה שמענין אותי."
את זה הבנתי. עכשיו תסביר לי מדוע העמדה שאומרת '"אני לא מדבר עם נתניהו, כי אני לא סולח לו על מה שעשה ב-,"'95 סותרת את היעד הזה.
"כי יש מציאות. כי אני רואה אותה כמו שהיא. נתניהו היום מוביל את אחת המפלגות הגדולות עם סיכוי גדול להיות ראש ממשלה. סביר? סביר. אז זאת המציאות. אז מה זה יעזור לי, שאני עוד פעם אעמוד ואגיד 'לא מוכן לדבר,' ואני אהיה שלם עם עצמי בצורה פנטסטית, ואני ארגיש נהדר, ואני אשנא, ואני אכעס, והכל. אבל די! עברו 13 שנה!"
"יש בזה קושי. זה כמו הקושי, אתה יודע מה, להשלים עם אויבים. אבל צריך לעשות את זה, אם רוצים להתקדם. מבחינה מדינית, מה שנחשב לפריצת דרך ב-,’93 היום הוא נחלת הכל. ברור שתקום מדינה פלסטינית. יהיה פינוי. תהיה פשרה. הכל הרי ידוע. וזה גם מקובל, לדעתי, על נתניהו. השאלה היא איך נגיע לשם, ומה יקרה לנו בדרך. אלה הנושאים שאנחנו צריכים להתמקד בהם, ולא ספר ההליכות והנימוסים של חנה בבלי."
תצביע ליכוד בבחירות האלה?
"לא."
מסע ההתבגרות של יובל רבין החל, במידה רבה, בספטמבר .’96 הוא מונה ליו"ר “דור שלום,” תנועת צעירים שהתאגדו כדי לטהר עצמם מניצחונו הטראומטי של נתניהו, "המסית לרצח," כך בעיניהם. פעילים רבים קראו אז לנתניהו, לשם הקיצור, "הרוצח." ניצחונו בבחירות היה משול בעיניהם לחיסול מאפיונרי שאחריו בא שוד.
טל זילברשטיין, מהנדס בלתי ידוע מתל אביב, הכניס אגרוף בקיר דירתו התל אביבית כאשר שמע את תוצאות האמת, הותיר בו חור עמוק ונשבע לנקום בביבי (גילוי נאות: טל זילברשטיין ואחיו של בעז גאון, משה, הקימו יחד את חברת היעוץ הפוליטי GCS אחרי בחירות .’99 גאון מכר את חלקו ויצא מהחברה כעבור שנה.( זילברשטיין תיעב אז את ביבי, פחד ממנו וראה בו אחראי ישיר לרצח רבין. מה שהניע אותו, בפשטות, היה יצר הנקמה.
דב לאוטמן, תעשיין ואידאליסט, אימץ את החבורה והעניק לה מימון ראשוני. דני גילרמן והפרסומאי צבי "שישקו" פרידמן הצטרפו לצוות ההיגוי. שמעון שבס, שהצהיר כמה חודשים לפני כן ש"הלכה לו המדינה," נכנס ויצא מהמשרדים נרגש וסמוק מהגילוי ש"יש תקווה."
בין לבין גייס שבס תורמים פוטנציאליים והחל לאמוד את הפוטנציאל הפוליטי של העמותה. דווקא שם, בין המסדרונות הזכים של דור שלום, נולד השילוש שבס-זילברשטיין-רבין. רבין וליפקין-שחק נפגשו גם במסדרונות בית המשפט המחוזי בתל אביב, לשם הגיעו כדי להעיד לטובתו של שמעון שבס במשפטו שהסתיים, לבסוף, בזיכוי חלקי ובהרשעה במרמה והפרת אמונים. גם מרטין שלאף, איל הקזינואים מאוסטריה, העיד לטובת שבס.
"הצרה היתה," מספר בכיר לשעבר בתנועה, "שדי מהר נגמר לנו הכסף והציבור איבד עניין. הרצח הפסיק להיות סיבה מספיק טובה לתמוך בנו, כי כבר עברו איזה שנתיים ולא היתה לנו נוכחות בכנסת. דיברו עלינו בכל מקום, אהבו אותנו בכל פינה, הכל היה טוב ויפה - אבל התנועה הכללית של דור שלום, לפני שיובל רבין הצטרף, היתה עם החרטום למטה." הסייפא "דורש שלום" הושמט משם העמותה.
דור שלום זעקו "רק לא ביבי;"! "דור שלם," להבדיל, נסעו להתנחלויות כדי לנהל "דיאלוג עם רבנים מהימין." הלם הרצח התנדף וקירר את אש המרד. כשהתפזר העשן והאידאלים פגשו את החברה הישראלית - הפרגמטיזם הרים את ראשו.
זילברשטיין הרגיש שלם עם המהלך הזה, ואף הוביל אותו. לדידו, הוא לא הקים תנועה כדי לשפר את המורל של השמאל, פוטוגני ככל שיהיה. תפישת העולם של רבין היום מזכירה במידה מסוימת את זו של זילברשטיין כבר אז: כדי לשנות מערכות פוליטיות צריך להפשיל שרוולים ולהניח ידיים על גלגלי השיניים משוחי הגריז.
מסביר טל זילברשטיין, בעודו מתנצל שהוא צריך להתפנות לנשיא הרומני המחכה בחדר הסמוך: "אני חבר של איווט ליברמן למשל, ואני לא מסכים איתו על כלום, אוקיי? אבל באמצעות השיחות שלי איתו אני יכול להשפיע עליו יותר מאיזה עשרה אנשים שעומדים עם שלט וצועקים לו 'מטורף."'
מנגד, בארץ מסתובבים לא מעט יוצאי דור שלום הרואים בגישה הזילברשטיינית, וכעת גם הרבינית, התקרנפות לשמה שאין מאחוריה דבר מלבד אינטרסים אישיים ועסקיים, שנועדו להיטיב קודם כל עם זילברשטיין, שקיבל הצעה מנתניהו לנהל את מערכת הבחירות שלו ")סירבתי," אומר זילברשטיין,( אחרי זה עם שבס, מקורבו של שלאף שניסיונותיו להשיג קזינו בארץ לא צלחו לעת עתה, ולבסוף עם רבין.
"כשהיינו צריכים את יובל רבין," מספר בכיר לשעבר בתנועה, "טל היה אומר 'תשאירו לי את יובל' ומחייך חצי חיוך כזה. זה היה ציני לגמרי. טל ידע את קוד ההפעלה של יובל רבין, והוא השתמש בו."
"ליובל רבין מותר לעשות לביתו," אומרת מנגד סיגל פעיל, ממקימי התנועה והיום היועצת המשפטית של ארגון המורים. "מה שהוביל אותו לדור שלום זה אך ורק הרצון לתרום. האיש הזה הקריב הקרבה מטורפת, את החיים של אבא שלו, גם לפני וגם אחרי שהוא נרצח. מה רוצים עכשיו, שהוא יחיה חיי סגפנות מעתה והלאה."?
כשמערכת הבחירות של '99 צברה תאוצה, עזבו זילברשטיין ואחרים את התנועה והצטרפו לקמפיין של ברק (כל זאת למרות חיזורים אמיצים מצדו של שמעון שבס, שביקש לגייס את דור שלום למערכת הבחירות של מפלגת המרכז, בראשות ידידו ליפקין-שחק.(
רבין נותר לבד, בין השאר כי הסתייג מאהוד ברק כמו יתר משפחתו, בגלל התבטאויותיו החריפות נגד הסכם אוסלו. בכלל, יש להגיד כי לא מעט מהמהלכים הפוליטיים מסמרי השיער המתרחשים כאן בשבועות האחרונים, בכל הקשור להתקרבות אנשי שמאל לנתניהו, קשורים לתיעוב העמוק שמעורר אהוד ברק בקרב אלו שעבדו איתו בעבר.
רבים מהאנשים שנשבעו להקדיש את חייהם להרס נתניהו ב-,’99 וחברו בשל כך לברק - חוברים היום לנתניהו, כדי להרוס את ברק.
פעיל אחר בדור שלום, שנותר עד היום בקשרי ידידות עם רבין, אומר כי עזיבתו לוושינגטון היתה אישית יותר מאשר פוליטית: "הוא פשוט היה חייב לעוף מפה." לדבריו, רבין לא עמד יותר בלחציה של החברה הישראלית, להיות מי שהוא לא: בן דמותו הצעיר של אביו או לחלופין, היתום הזועם תמידית.
מסע ההתבגרות של רבין - או ההתפכחות, או ההתפקרות, תלוי היכן אתם ממוקמים בציר האידאליסטי-פרגמטי - המשיך בוושינגטון.
למה עזבת את ישראל ב-,'98 רגע לפני שהשמאל חוזר לשלטון ומהפכת דור שלום מושלמת?
"כל החיים שלי לא קיבלתי שום משכורת מגוף לא מסחרי. גם בתקופת דור שלום, ממרס '96 פחות או יותר, כשקיבלתי את התפקיד, עד ,’98 קיימתי שגרה של עבודה בשתי חברות היי-טק. בסופו של דבר הבנתי שזה לא לכאן ולא לכאן, וזאת פשרה לא הוגנת כלפי המעסיק, וגם לא הייתי זמין לפעילויות של דור שלום".
"בנוסף, הקונסטלציה המשפחתית האישית שלי היתה כזו שהחלטתי לנסוע. זהו. נכנסתי לשגרה של ארצות הברית. אחר כך החברה שעבורה עברתי לוושינגטון החליטה לסגור את הפעילות שם, והציעו לי לעבור לאתר אחר שלהם, בלוס אנג'לס. החלטתי לא להעביר את המשפחה שוב, שלושה חודשים אחרי שהגענו. הייתי שותף בחברת סטארט-אפ אחרת, שהתחילה יפה אבל נפגעה מהמשבר של 2003-2002".
"אז הוקמה ,RSLB שנולדה מתוך שיחות שהיו לי עם שבס עוד מ-.’98 הרעיון היה, בפשטות, לעבוד עם חברות ישראליות ולייצג אותן מול הממשל האמריקני, כפי שמקובל בוושינגטון ובעולם כולו."
במילים אחרות, לפתוח דלתות. יו"ר דור שלום הפך ללוביסט.
"אני מתנגד למונח הזה. לפתוח דלתות זה אנשים שיושבים עם ספר טלפונים ואומרים לך 'אדוני, אם אתה מחפש זה וזה, אני מכיר את ההוא וההוא, תיקחו את זה משם ותשלמו לי חמישה אחוזים.' עשינו הרבה יותר מזה. למדנו את השוק. זיהינו הזדמנויות. מצאנו חברות, ישראליות ברובן, שיכלו להתאים למשבצות השונות."
ואחר כך, בהיעדר לקוחות ישראלים, התחלתם לייצג מדינות זרות: חוף השנהב, סרביה, בולגריה.
"למה אתה רואה בזה בעיה"?
כי זה חורג מהרעיון המקורי. זה פשוט לובינג.
"נכון."
אז למה לך להתעסק עם זה?
"כי זאת פרנסה. כן. וכי יש ערך בשירות הזה. וכי אני לא רואה את הפסול בזה. לא יעזור כלום: השווקים בעולם מנוהלים מגבעת הקפיטול. ומי שרוצה להיות שחקן צריך לשחק את המשחק. מי שרוצה להיות יפה נפש, שיהיה. אבל כך זה עובד."
נהנית מההתעסקות הזאת?
"מאוד. מאוד."
חברת RSLB הוקמה בשלהי 2002 בוושינגטון. ארבעת השותפים היו רבין, שבס, ליפקין-שחק וישראלי בשם גיל בירגר, שהכיר את יובל רבין עוד מימי דור שלום. בהמשך הצטרף לחברה יהודי-אמריקני בשם ג'יי פוטליק, ששימש קודם לכן שליחו של ג'ו ליברמן לקהילה היהודית בוושינגטון ובהמשך התברג לצוות היועצים המדיניים של המועמד לנשיאות ג'ון קרי.
לדברי דיפלומט ישראלי שעסק ברכש ביטחוני באותה התקופה, פוטליק היה אמור להיות הקלף החזק של RSLB כשקרי יגיע לבית הלבן. זה לא קרה. פוטליק ניסה להיבחר לקונגרס והפסיד. RSLB נדחקה לפעילות בינלאומית.
כתובת החברה ניבאה גדולות: שדרות קונסטיטושן ,101 למרגלות גבעת הקפיטול, מעל אחת המסעדות היוקרתיות בעיר, המלאה בשעות הצהריים בלוביסטים המזמינים פוליטיקאים להמבורגרים. ב-31 באוקטובר 2003 הגיש בירגר דוח ראשון לרשם החברות במדינת מרילנד, ודיווח על שלוש "ישויות זרות" הנעזרות בקשריהם הטובים של רבין, שבס וליפקין-שחק: הראשון, שר ההגנה לשעבר של סרביה ושר החוץ בפועל, ויק ג'רמיץ,' ששוטט בעולם והסביר מדוע קוסובו איננה זכאית לעצמאות.
השני, ממשלתו של נשיא חוף השנהב, לורן גבאגבו, שביקש לחזק את קשריו עם ארצות הברית כדי לדכא את המרד הפרו-צרפתי שפרץ במדינה. השלישי: שר האוצר השנוי במחלוקת של בולגריה, מילאן ואלצ'ב, שהואשם בעיתונות המקומית בקשרים עם המאפיה.
רבין הגיע לחוף השנהב בעקבות פעילותו במדינה של טייס קרב לשעבר בשם משה "שושי" רוטשילד, קיבוצניק בן 55 מגברעם, שהשתחרר מחיל האוויר ב-’78 בדרגת סרן. אחרי שעסקת ענק שבה תיווך בפרו הביאה להוצאת צו מעצר בינלאומי נגדו בחשד לשוחד, התגלגל רוטשילד לחוף השנהב.
שליחו למדינה היה גבי לוי-גונן, סוכן ביטוח לשעבר שמסתובב באזור כבר די הרבה שנים. רוטשילד וגונן שכרו את א,' איש מוסד לשעבר, כדי שינהל עבורם את הפעילות בשטח. השניים סיפקו לנשיא גבאגבו מסוקים צרפתיים שהושבחו בידי חברת אלביט, מזל"טים של חברת אירונאוטיקס וציוד נוסף, שנמסר למדינה לפני שהאו"ם אסר על מכירת נשק לחוף השנהב.
א,' שחזר לארץ ולפעילות במוסד בינתיים, סיפר השבוע כי גונן פנה ליובל רבין והביא את RSLB לחוף השנהב, כדי שיסייעו ב"פתיחת דלתות" בוושינגטון. בין השאר סייעה החברה לשליחי הנשיא להיפגש עם סגן מזכיר המדינה, ריצ'רד ארמיטאג,' עם הסנאטורית הילארי קלינטון, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ועם מזכירת המדינה לשעבר, מדלן אולברייט.
במהלך 2005 הסתכסכו רוטשילד וגונן ועסקיהם קרסו. א,' איש המוסד, חזר לארץ ב-.2006 התייצבות המצב הפוליטי בחוף השנהב ייבשה את מקורות ההכנסה של .RSLB אחד מחבריו של רבין טען באוזנינו כי גם היחסים בין השותפים, בעיקר בין הצמד רבין-בירגר לבין הצמד שבס-ליפקין, הפכו למתוחים. החברה נטשה את הכתובת בגבעת הקפיטול, והיגרה לדירה של גיל בירגר במרילנד. זמן לא רב אחר כך, חזרו רבין ובירגר לארץ.
מה איבדת בחוף השנהב?
"עבדנו שם. את הקשר יצרו ישראלים שהביאו אותנו לשם. לגבי שושי רוטשילד, פגשתי אותו פעם אחת בחיים ולא היה לי איתו שום מגע נוסף, אלא רק עם גבי גונן, וכל שאר ההסתבכויות קשורות למה שקרה ביניהם. עיקר העבודה שלנו היתה עם נשיא חוף השנהב ועם האנשים שלו, כדי לסייע להם להתמודד עם הקולוניאליזם הצרפתי, באמצעות הידוק היחסים עם ארצות הברית".
"אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אבל צריך להגיע לשם כדי להבין מה זה קולוניאליזם, ועד כמה זה משפיע באופן יומיומי על חיי האנשים שם, המנסים להרים את הראש ולחיות כמו בני אדם. עבדנו שם עם אנשים של משרד האוצר החוף השנהבי, מהליגה העולמית, שבאו לעשות שינוי ולא נתנו להם. למה? כי היה לאמריקה נוח להעלים עין ממה שהצרפתים עושים בחוף השנהב, בגלל האינטרסים שלהם הקשורים למלחמה בעיראק, ודברים אחרים. מהבחינה הזו, זה היה מאוד מעניין."
בחוף השנהב היה מרד אזרחי, זמן לא רב אחרי שנכנסתם לשם. האו"ם האשים את הנשיא בהפרות בוטות של זכויות אדם. הסרבים השתמשו בכם כדי להילחם בלחץ הבינלאומי, להניח לקוסובו להכריז על עצמה כמדינה עצמאית. עד כמה הזדהית עם האג'נדות של הלקוחות שלכם, שבחלק מהמקרים היו שנויים במחלוקת?
"אתה לא יכול לעשות את דברים האלה בלי להבין את המצב, ואתה יודע מה, אולי גם בלי להזדהות עם הצד שאתה מייצג. זאת האמת. להגיד לך שאני יודע את האמת האבסולוטית בכל נושא? אני לא אגיד לך. אבל קח נושא כמו השואה הארמנית, שהתעסקנו איתו. אוקיי? כל שנה עולה החלטה הצהרתית בקונגרס האמריקני, והיא עולה ונופלת".
"למה זה עולה? בגלל הכסף הארמני. למה זה נופל? בגלל האינטרס האמריקני בטורקיה אפרופו המלחמה בעיראק. במילים אחרות, זה הכל שיקולים פוליטיים, לא יעזור כלום. אתה רוצה להיות אמוציונלי, תהיה אמוציונלי. אבל זאת האמת".
"אתה שואל על 'המורדים' בחוף השנהב. אבל אתה מגיע למתחם הנשיאותי, ואתה מוצא שני בתים ועוד בית אחד גדול. אתה שואל מי גר פה, ואומרים לך: בבקתה הזאת גר הנשיא, בבקתה הזאת גר יו"ר הפרלמנט, ובארמון גר השגריר הצרפתי. עכשיו אני אומר לך: זה בדיוק ביטוי של כל הסיפור".
"הצרפתים האלה הם נבלות שזה לא יתואר... מצד שני יש לך את האמריקנים שכל מה שמענין אותם זה שייתנו להם לנהל את המלחמה בעיראק. כשהצרפתים נתנו לחוף השנהב עצמאות, הם לקחו זיכיונות על הכל ל-40 שנה. ב-2003-2002 נפתחו הזיכיונות האלה".
"אם אתה חושב שזה מקרה שהיו מרידות דווקא כשהזיכיונות האלה עמדו להיפתח, אז אתה טועה. אני אומר לך: משרד האוצר בחוף השנהב היה מלא במקומיים שהתחנכו ועבדו בבנק העולמי, במוסדות הפיננסיים באמריקה, בוול סטריט. והם חזרו לחוף השנהב כדי להקים כלכלה חופשית במדינה שלהם, ומולם עמדו הצרפתים שלא התכוונו לרגע לוותר על זה".
"אז להיות שופט לרגע זה מאוד מאוד קל. אבל האמת היא שהעולם צבוע. לא יעזור כלום. אני אתן לך עוד דוגמה: ענק השוקולד הרשי גרם לעצירת יבוא הקקאו מחוף השנהב לאמריקה. התואנה היתה שיש שם עבודת ילדים במטעים, אבל השנהבים ענו שבאותה מידה כל מושבניק אשם בעבודת ילדים כי זה ילדים שעוזרים להורים שלהם.
"אז נכון, אני לא יכול להישבע שאני יודע את האמת כולה. אבל אני ראיתי אנשים שרוצים לפתח את המדינה שלהם, ונתקלים בקיר מכל כיוון. בסך הכל הם אומרים 'תנו לנו לעזור לעמנו' ולא נותנים להם".
"אתה שואל אותי איך הפכתי ללוביסט. התשובה היא שבנובמבר '95 הייתי מהנדס תוכנה. עולמי התחיל ונגמר בלמכור תוכנה, אוקיי? אבל המציאות השתנתה לגביי, לגמרי. אני אגיד את זה עוד 200 אלף פעמיים: לולא הרצח לא היינו יושבים פה ואם היינו יושבים לא היה לנו על מה לדבר. אבל עברתי תהליך. הכל השתנה. גם אצלי, גם מסביבי."
יובל רבין חזר לארץ. התמקם בבית באפקה, צנוע בהרבה משכניו משני הצדדים. קנה פולסוואגן, פגש חברים ותיקים, שלו ושל אביו. אחד מהם, שפגש את רבין בבית קפה רמת אביבי, סיפר כי הקשיב בתימהון לסיפורי רבין על מסעותיו בתפוצות. "יובל סיפר לי על מה שעשה באפריקה," אומר החבר, "בנימה שהיה בה אחוז קטן של גאווה, ועננה קלה של התנצלות."
כמה חודשים אחרי שחזר לארץ התקשר לרבין חברו מימי חוף השנהב, גבי גונן. הפעם חבר גונן לקולונל פול אובי, שהיה בימי משטר הרודנות של הגנרל סאני אבאצ'ה המושל הצבאי של מדינת ביילסה באזור הדלתא העשיר בנפט של ניגריה.
בין השאר, הואשם אובי בפיזור אלים מאוד של הפגנות, במעצר פעילי זכויות אדם ובדיכוי האוכלוסייה המקומית. עד מותו של אבאצ'ה ב-'98 מהתקף לב - בעיצומה של אורגיה סוערת עם מספר פרוצות - הספיק משטרו לבזוז כארבעה מיליארד דולר מעמו.
גונן הצליח לרתום אל היוזמה העסקית בניגריה בכירים ישראלים רבים, ביניהם הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, איש העסקים לוני הרציקוביץ;' בכיר השב"כ לשעבר ישראל ליבנת, היום מנכ"ל נייס דיפנס, ואיש השב"כ לשעבר והאחראי לנושא הטיפול בשבויים עופר דקל.
שלא כמו הפרויקטים בחוף השנהב, בולגריה וסרביה, למיזם בניגריה היה צד ביטחוני מובהק. חלוץ ניסה למצב את עצמו כיועץ מיוחד לנשיא לצורך הקמת חיל אוויר מודרני, כמו גם כמשווק מוצרים של אלביט מערכות.
עסקאות אחרות נרקמות לשיווק אפודים, מרגמות ונשק קל. יובל רבין הפך לדמות מוכרת בחוג הביטחוני באפריקה, ויש המכנים אותו - בציניות ביטחוניסטית אופיינית - "היתום." רבין, שהרחיק עד אפריקה כדי להיפטר מהסטיגמה הזו, מעדיף לא להקשיב לקולות האלה, ולהתמקד בפרויקטים החקלאיים בהם הוא עוסק. הוא רואה בניגריה מדינה חולה, מקרטעת, מדממת, שכדי לשנותה אין ברירה אלא לחבור לגורמים פוליטיים מעוררי מחלוקת. לפתע פתאום זה נשמע כמו תיאור מדויק של ההחלטה לפגוש את ביבי.
בוא נדבר שנייה על ניגריה.
"בבקשה."
זה נראה חשוד.
"למה."?
כי יותר מדי גנרלים מעורבים. כי אין לך שם יתרון יחסי.
"עוד לא אמרת לי מה הפסול."
האינטרסים העסקיים של הגנרלים הניגרים. עברו של הגנרל אובי.
"הגנרל אובי הוא איש צבא. הוא היה פה ביחידה הניגרית בדרום לבנון, היה מושל. הוא הביא לא מעט עסקאות יפות לחברות ישראליות בעבר. יכול להיות שמישהו לא אוהב את זה, אני לא יודע. בכל הקשור לעסקאות נשק, אני אומר לך בגלוי: לצערי או לשמחתי, לא הייתי מעורב עד היום במכירת כדור אספירין אחד. מצד שני, בוא לא ניתמם. ישראל חיה יפה מאוד היום מיצוא נשק."
השאלה היא, יובל, האם זה תפקידך עלי אדמות.
"מה זה 'תפקידי עלי אדמות?' זה עסקים. אפשר להיות יפה נפש, עוד הפעם, ולהגיד 'אני לא.' מצד שני, יש גופים במדינת ישראל שמוסמכים לקבוע מה יימכר, ולמי יימכר, ולמי לא יימכר, ואיש לא מעלה על דעתו שלא נעמוד בקריטריונים האלה. בינתיים עיקר הפעילות שלנו בחקלאות, ומדובר בשני פרויקטים גדולים בניגריה. זה פרויקטים של שנים, לא של 'שגר ושלח.' אני לא מחפש להרגיש טוב או לא."
פעם כן חיפשת. אמרת ב-'98 שהחיים שלך מאז הרצח הם גיהנום. זה מה שדרבן אותך לעמוד בראש תנועה אידאליסטית שנשבעה לכפות סדר יום פוליטי חדש, נקי, אחר. מה קרה בעשור שחלף מאז?
"זמן זה זמן. אין מנוס מזה. יותר חשוב לי להתמקד במה שאבי רצה לעשות מאשר לשבת עכשיו ולהתבכיין על העבר. לא רק אני עברתי תהליך. גם החברה הישראלית עברה המון תהליכים, שברובם הם שליליים. הדברים האלה עדיין מטרידים אותי. האלימות. הפשיעה. אוזלת היד נגד כמעט כל תופעה. בסוף היום, יש לי ילדים, ואני בונה, ואני משקיע, ואני חי פה".
"אז נכון, יותר קל להתעסק בפיקנטי. לכתוב בעיתון: 'איזה קטע, (עוזי) דיין מציע ל(יובל) רבין להצטרף למפלגה של (בני) בגין.' סימה קדמון כתבה את השטויות האלה, שכאילו עוזי דיין הביא אותי לביבי... אתה יודע מה, לא דיברתי עם עוזי דיין יותר מארבע מילים בחיים. אוצר המילים שלנו הסתכם בשלום של בא, ושלום של הולך. אבל סימה קדמון חשבה שזה קטע. זה עלוב".
"בכל מה שקשור לפעילות העסקית שלי, אני יכול רק להגיד שכל עוד אבא שלי היה בחיים לא עבדתי מול שום ישות. לא ניסיתי למכור משהו בישראל או בשם ישראל. אבל עברו 13 שנה. אני חי עם השם שלי, לטוב ולרע. אני לא אשנה את השם שלי. אני גאה בו, ואני גאה במה שעומד מאחוריו. אבל אני לא יכול להיות מנותק מהחיים. אני לא יכול לשאת את הנטל כל הזמן. אני בחו"ל - זה לא בסדר. אני חוזר לארץ - זה לא בסדר. אם מישהו מצפה שאני אהיה פלקט באזכרה כל החיים שלי, אז אני לא מוכן. קרה לי מה שקרה לי, וזה אסון. אבל אני אחיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
