בעל רכב שלא נהג בעת התאונה הורשע בהריגה
ביהמ"ש העליון דחה ערעורו של חיים שלומוב, שהורשע בהריגה לאחר שנתן לחברו לנהוג ברכבו על אף שהיה שיכור וללא רישיון
בצעד נדיר הרשיע בית המשפט העליון את בעל הרכב בהריגה, על אף שלא נהג ברכב בשעת התאונה. הנאשם, חיים שלומוב, הורשע כי מסר לחברו השיכור וחסר הרישיון לנהוג ברכבו, ואילו זה גרם לתאונה ונהרג. לאחר ההרשעה ערער שלומוב לעליון, אולם היום (ה') דחו השופטים את ערעורו.
השופטים מרים נאור, סלים ג'ובראן ויורם דנציגר, קבעו כי בכך שנתן לחברו לנהוג ברכב, הפר שלומוב את החובה למנוע סכנה כתוצאה משימוש בלתי זהיר ברכב. לטענתם, היה עליו להיות מודע לסיכון שנשקף מנהיגת חברו, ויש לראותו כאחראי לתאונה שהלה גרם ושבה מצא את מותו.
עם זאת, הקלו השופטים בעונשו של בעל הרכב בשל עינוי דין שנגרם לו ,משום שכתב האישום נגדו הוגש לבית המשפט רק למעלה משלוש שנים לאחר התאונה הקטלנית. כמו כן הם התחשבו במצוקתו הרגשית לאור מות חברו.
למרות זאת דחו השופטים את בקשתו של הנאשם, שנתמכה על ידי שירות המבחן, להימנע מלשלחו לכלא. לפיכך הם הסתפקו בהפחתת עונשו מ-30 חודשי מאסר בפועל ל-20 חודשי מאסר.
השופטים הדגישו כי למרות הנסיבות האישיות המצערות של שלומוב, "על בית המשפט להירתם למיגור תופעת הקטל בכבישים שהפכה למגיפה של ממש בחברה הישראלית".
התאונה הקטלנית אירעה באפריל 2004 באור יהודה. שלומוב וחברו, דוד קמלו ז"ל, בן 17.5, נסעו במכונית בשעת בוקר מוקדמת. בשלב מסוים איבד הנהג שליטה על הרכב, פגע בעמוד תאורה והרכב נחצה לשניים מעוצמת ההתנגשות. קמלו ז"ל נהרג במקום ואילו שלומוב נפצע קל.
מיד לאחר התאונה הודה שלומוב במשטרה כי נהג בעצמו ברכב. על סמך זאת הואשם בהריגה, אולם במשפטו הוא שינה את גרסתו וטען כי חברו המנוח, שלא היה לו רישיון נהיגה ושהיה שיכור בעת האירוע, הוא שנהג ברכב. התביעה ביקשה להרשיעו בהריגה גם אם יתברר שלא נהג ברכב, וזאת משום שהתיר לחברו לנהוג על אף מצבו.
שלומוב ניסה לטעון כי לא היה מודע כלל לכך שחברו נוהג משום שגם הוא היה שיכור. לדבריו, הוא מסר תחילה גרסה לא נכונה כאילו הוא נהג ברכב רק כדי שלא יישלל ממנו הפיצוי המגיע לנפגעי תאונות
בית המשפט המחוזי אמנם קיבל את טענתו שלא נהג ברכב, אבל הרשיע אותו בעבירת הריגה משום שהפקיד את ההגה בידי נהג חסר רישיון ושתוי, והיה מודע לסכנה הנובעת מכך.
בערעור לבית המשפט העליון טען שלומוב כי אין בחוק עבירה המטילה על בעל רכב אחריות לעבירה שביצע נהג אחר ברכבו, ולכן לא ניתן להרשיעו בשל נהיגה רשלנית של חברו. המדינה ביקשה לדחות את הערעור והצביעה על כך שהמערער כבר הודה ששיקר לחוקרי המשטרה במצח נחושה רק מתוך מניעים כלכליים, כדי לזכות בכספי פיצויים.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו על ההרשעה וקבע כי שלומוב פעל במודע ובשיקול דעת כאשר התיר למנוח לנהוג ברכבו לאחר ששתה עמו וודקה, ובהיותו מודע לכך שהלה שיכור, חסר רישיון, ושנשקפת סכנה מנהיגתו. בכך התקיימו גם היסוד העובדתי וגם היסוד הנפשי להרשעה בהריגה.
נא להמתין לטעינת התגובות
