לנקות את הירקון, בסדר. למה עם סבון?
הכל התחיל בשרפה אצל וקסמן. היא התפשטה למחסנים של סנו, שמייצרת חומרי ניקוי. כילתה אותם. הטינופת זרמה לירקון ו-106 טון דגים הלכו
אלפרון התרוצץ עם אנשיו ועם יונתן רז, האקולוג של רשות הנחל. הוא בסירה ורז עם מתקן מאולתר מברזל. ביחד הם תפסו את הברווזים והעבירו אותם לאגם הסמוך הנקי. ניגבו, השקו. לפחות העופות יצאו מהטראומה הזו חיים. "זה אירוע בסדר גודל ענק", הדגיש רז. "אני כיניתי אותו שואה אקולוגית. הרעלות היו ויהיו, במיוחד בנחל עירוני שהכל זורם אליו. אז יש תמותת דגים, כמה אלפים. פה זה גל הרס שעבר 20 קילומטר מתוך 27 של הנחל והרג כנראה הכל בדרך".
106 טון דגים מתים זה המספר הסופי. "מדהים", קבע דוד פרגמנט, מנהל רשות נחל הירקון. "כשאמרתי בין 60 ל-70 טון ידעתי שיש יותר, אבל לא ידעתי בכמה". עד אמצע השבוע עבדו בנחל עובדי ניקיון. הם עברו בסירות משוטים וליקטו דגים מתים לתוך שקיות. את המכה הגדולה קיבלו השפמנונים, אלה שאחראים לניקיון הירקון, אבל גם הבורים והאמנונים אכלו אותה חזק, ואפילו צלופחים נמצאו צפים בנחל ללא רוח חיים.
"זו תחושת חוסר אונים", מספר פרגמנט. "אתה עומד ומסתכל ומבין שהעסק נדפק, ואתה לא יכול לעשות כלום. אתה מיד צריך לתרגם את זה לאיך מתגברים ואיך מונעים. חומרים כאלה מסוכנים לא רק לבני אדם, גם לסביבה. אירוע כזה צריך להיות אירוע מכונן. אני בטוח שיש תקלות בלתי נמנעות, אבל תקלה כזו לא צריכה לקרות".
הכל התחיל בשרפה במפעל לרהיטים וקסמן, באזור התעשייה נווה נאמן שבהוד השרון. השרפה התפשטה ולכדה גם את מחסני חברת סנו, המתמחה, בין היתר, בחומרי ניקוי. פיליפ רובינזפט, הפקח של רשות נחל הירקון, ראה את העשן המיתמר כשהיה במוסך. הוא מיהר לרכבו ודהר לכיוון המוקד, מחשש שהשרפה מתרחשת בתחום אחריותו. מהר מאוד הוא מצא את עצמו בהוד השרון. באותו זמן היה פרגמנט בחופשה בצפון. הוא טלפן ליונתן רז, האקולוג, שכבר היה בשלבי פעולה. במקרים כאלה יש לאנשי רשות הנחל תרגולת קבועה. הם שולחים טרקטוריסט שירים סוללות עפר בתעלות הניקוז המובילות אל הירקון כדי לחסום את זרם המים והחומרים הזורמים עמם. כשכל התהליך מסתיים שואבים ומעבירים למזבלה שמוכנה לקלוט.
הטרקטוריסט ביצע את עבודתו, אבל אז קיבלו אנשי הרשות את החדשות הרעות. הנוזלים לא הגיעו לתעלת הניקוז. משום מה הם הופנו לביוב ומשם עברו למכון לטיהור מי שופכין של כפר סבא והוד השרון. מכבי האש דיווחו שהם השתמשו ב-1,500 קוב מים כדי להשתלט על השרפה, ואילו ממפעל סנו סיפרו שהאש חיסלה מכלים של 160-110 טון דטרגנטים, שהם חומרי ניקוי. מכון הטיהור לא עמד בעומס. המים והחומרים יצרו ערמת קצף בגובה של כמה מטרים טובים. פיליפ, הפקח
לא חלף זמן רב והנוזל זרם אל הנחל. אנשי הרשות ידעו שבתוך שלושה ימי זרימה הוא יגיע אל לב הפארק. "ביום ראשון בצהריים הריח התחיל להגיע לרמת גן", מספר יונתן רז. "עקבנו אחריו. בערב אנשים יצאו מהבתים וצעקו שהם מריחים חומרי ניקוי, אקונומיקה. ביום שני בבוקר כבר היה קצף בשבע תחנות ונהיה שקט מבחינת הדגים. אז אמרנו שתוך יום-יומיים הם יתחילו לצוף מתים".
יהודה, דייג מיפו, סיפר שביום שני הוא עוד הוציא 12 בורים בשפך הירקון. אבל כשהגיע לנחל למחרת וראה שפני המים מכוסים בגוויות דגים הוא מיהר הביתה וזרק הכל. היחידי שהמשיך לבוא גם בשעות הקשות הוא איציק. 18 שנים דייג, לא מחסיר יום. תמיד אפשר לראות אותו על הגשר, ליד השפך. כובע בוקרים על הראש, שיער וזקן לבן, צרוב מהשמש, ממתין בקוצר רוח לבואם של הבורים. "בואו, בואו לאבא, אל תלכו לדוד", הוא צעק למעטים שהופיעו בתקווה שלא יעברו לרשת של רחמים, שעמד בסמוך.
"אתמול דגתי חמישה בשעתיים", הוא הדגיש את גודל המחדל. "מדברים כל הזמן על לנקות את הירקון, אבל למה עם סבון? הדגים יודעים. הם רוצים להיכנס לנחל כדי להשריץ, אבל טועמים את המים ותכף יוצאים. אתה לא יודע כמה המים האלה מרים".
אתה לא מפחד לאכול את הדגים?
"אני קודם כל נותן לחבר שלי שיטעם, ואם אחרי יומיים הוא בסדר, אני אוכל חופשי".
דגים רגישים פי מיליון מבני אדם וכל שנה משהו אחר גורם להרעלה בירקון. "הדגים מתו מרצף של אירועים", מספר יונתן האקולוג. "בשלב ראשון הגיעו הדטרגנטים, שהם חומר רעיל בפני עצמו. בשלב השני הגיעו הקולחין הלא מטוהרים, בגלל מתקן הטיהור שקרס, ואל שני הדברים האלה נוסף המחסור בחמצן".
אלא שכל שרשרת המזון נקטעה. על גדות הירקון אפשר למצוא לא מעט חיות שמתפרנסות יפה מהדגים. חתולי ביצות, שועלים, תנים, נוטריות. תושבים משיכון ותיקים ברמת גן התקשרו השבוע לאנשי רשות הנחל וסיפרו שבחצרות שלהם מסתובבות נמיות רעבות. המחסור בדגים גרם להן לעזוב את הירקון ולחפש מזון במקומות אחרים. "זה הרג את כל מארג המזון של הנחל", מספר מנהל הרשות, פרגמנט. "את האצות במים, את אלה שאוכלים אותן וכן הלאה. זו ממש תאונת שרשרת".
לפחות דג לבנון הירקון שרד את הטראומה. הדג, שהוא בעצם סרדין ייחודי רק לנחלי החוף בישראל, חי באזור המים הנקיים, ליד ראש העין, ואילו האסון החל ליד צומת ירקון. הדג הצנוע מהווה את הבדיקה לתוכנית "גאולת הירקון", השם שהוצמד לשיקום הנחל. כשהדג יעזוב את המים הנקיים ויעשה את דרכו לכיוון הים זה יהיה האישור שהמים במצב טוב.
יונתן מתרגז כששוב חוזרים לדבר על הירקון המלוכלך. "לא יעזרו חוקים ותקנות ללא ענישה", הוא בטוח. "הנושא חייב לחלחל למודעות של הבן אדם הפרטי. אני אתן דוגמה. אנחנו מנקים בשפך את הדגים המתים, יוצא עובד מאחת המסעדות, עם פח של 18 ליטר שמן טיגון, ושופך לתוך הנחל".
לכן הירקון מפחיד? הזיהום?
"אתה יכול לשחות בו יום-יום ולא יקרה לך שום דבר. המראה העכור של הירקון זה במיוחד בגלל האצות".
ברשות הנחל מתפללים לכמה גשמים חזקים, כדי שישטפו וינקו את הירקון מכל המזיקים. בינתיים ביקשו מחברת מקורות להגביר את קצב הזרמת המים השפירים. בדרך כלל יש הקצאה של 400 קוב לשעה, אבל בגלל הקיצוצים ירדה הכמות ל-270 קוב. מקרה החירום גרם לפתיחת הברזים והזרמת 1,500 קוב . דוד פרגמנט צחק ואמר שפעם, כשהמדינה הייתה צעירה, היו מוזרמים מדי שעה לנחל 25 אלף מטר קוב בשעה, מספר שנשמע היום דמיוני.
הפחד הגדול הוא שמקרים כאלה יישנו. עם סנו הנחל מנהל כבר היסטוריה של יחסים. לפני 12 שנים הייתה תמותת דגים, ובדיקות מעבדה קישרו את המפעל לאירוע. המשרד לאיכות הסביבה נכנס אז לעניין והמפעל הגביר את הפיקוח. לפני חצי שנה, כשרוכב אופנים בשבילי הפארק הודיע על קצף חשוד שצף במורד הנחל, מיהרו אנשי הרשות להוד השרון, שם נפתחו בפניהם דלתות המפעל ולא נמצא קשר בינו לבין האירוע.
ברונו לנדסברג, מייסד סנו והיו"ר, היה פגוע מאוד כשקשרו את החברה שלו עם האסון האקולוגי. "אני אלוף נושא איכות הסביבה. כשבאנו להוד השרון יצרנו קשר עם מכבי אש ונאמר שהיה רצוי שנבנה בריכה שבה נוכל לאחסן מים. אף על פי שמצבנו הכלכלי לא היה מבוסס, בנינו מאגר, בתוך האדמה, של 600 מאות קוב, כדי להגן לא רק על הצרכים שלנו, אלא גם על הסביבה".
ובכל זאת החומר שלכם הגיע לירקון.
"האנשים שלנו לחמו כדי לעצור את האש. החומר שהגיע לירקון הוא לא של סנו. מערכת הביוב לא בנויה טוב, ולזה אנחנו לא אחראים".
המשרד להגנת הסביבה בודק, ובקרוב יופיעו המסקנות. "זה אירוע מאסיבי שהשיקום שלו ייקח תקופה ארוכה", אומר אלון זסק, ראש אגף מים ונחלים במשרד. אבל ברשות הנחל עדיין מפחדים. "לי זה לא בא בהפתעה", אומר יונתן. "התשתיות זה דבר פחות יציב מהבורסה. זה אבסורד שגפרור במפעל רהיטים יגרום לרעב של היונקים בעיר. זה כמו המסמר בפרסה של הפרש שנהרג. אסור שהוא ייפול, ואם יש חשש, צריך לחזק עם עוד מסמר".
לא ברור כמה זמן ייקח לירקון להתאושש מהמכה, אבל הטבע יעשה את שלו. בהתחלה יופיעו החיידקים, אחרי זה חסרי החוליות ולבסוף-הדגים. הנה, הדפניות, שהן סוג של סרטן, בגודל מילימטר, כבר חזרו והתמקמו. לפי הספר הן אכן מגיעות ראשונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
