המחוזי בנצרת: רוצחי דני כץ לא ישוחררו - בינתיים
בקשת הרוצחים להשתחרר כעת נדחתה, אולם השופטים קבעו ששב"ס יידון בבקשה בשנית ומתחו ביקורת על ועדת השחרורים הקודמת
בית המשפט המחוזי בנצרת מתח בצהריים (ה') ביקורת על ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר, שדחתה את בקשתם של שלושה מרוצחיו של הנער דני כץ ז"ל לשחרור מוקדם. השלושה עתרו לבית המשפט לאחר שוועדת השחרורים סירבה לאשר להם שחרור מוקדם. בית המשפט אמנם לא קיבל את בקשתם, אך גם לא דחה אותה על הסף.
השלושה, עלי גנאים, סמיר גנאמה , ופתחי גנאמה נידונו למאסר עולם אחרי שהורשעו ברצח הנער מחיפה. לפני למעלה משנה קצב נשיא המדינה, שמעון פרס, את עונשם וקבע אותו על 30 שנות מאסר. בעקבות זאת פנו הרוצחים לוועדת השחרורים של שב"ס, בבקשה לשחרור מוקדם על תנאי אולם בקשתם נדחתה.
השלושה פנו לבית המשפט המחוזי בנצרת, בדרישה שישחררם כבר עתה. בית המשפט החליט לבטל את החלטת ועדת השחרורים של שב"ס, אולם לא קיבל את בקשת הרוצחים להשתחרר. שלושת הרוצחים יופנו לוועדת שחרורים נוספת, בהרכב אחר, שתדון שוב בבקשתם.
ההחלטה התקבלה לאחר שבית המשפט קבע כי החלטתה של ועדת השחרורים התקבלה בהליך לא תקין. נשיא בית המשפט המחוזי, השופט מנחם בן-דוד, אמר בדיון כי הרכב השופטים מצא כשלים בהחלטת הוועדה.
שלושת השופטים מתחו ביקורת על החלטת ועדת השחרורים, לאפשר לבני משפחת כץ להופיע בפניהם. "נראה כי מהלך זה, שיזמה משפחת המנוח, נועד להשפיע על חברי ועדת השחרורים ולהפעיל מנוף מוסרי ורגשי עליהם".
השופטים הוסיפו כי במהלך אחת ההפסקות בדיוני הוועדה נמצא כי אחת מחברות הוועדה הסתודדה עם אחת מנציגות המדינה בדיון. מאוחר יותר הצטרף לשיחה גם אחד מאחיו של כץ. עו"ד אביגדור פלדמן, שמייצג את העותרים, מחה
עו"ד חיים יצחקי, ממשרדו של פלדמן, אמר בתום הדיון: "קיווינו שבית המשפט ישחרר אותם היום. אנו מקווים כעת כי כשהדיון יוחזר לוועדה חדשה היא תשחרר אותם ויהיה סוף לפרשה הזו".
שני הרוצחים האחרים, עטאף סביחי ואחמד קוזלי, לא הגישו בקשה דומה. ככל הנראה מאחר שפרס קצב את עונשם על 45 שנות מאסר, לנוכח העובדה שמלבד רצח כץ הורשעו השניים גם ברצח החיילת דפנה כרמון ז"ל.
כץ נרצח בעת שהיה בן 14, בדצמבר 1983, לאחר שיצא מביתו בשכונת דניה ונעלם. במשך שלושה ימים חיפשו אחריו כוחות משטרה רבים, מתנדבים וחברי המשפחה.
לבסוף נמצאה גופתו במערה בסכנין. פתק שנמצא ליד המערה ועליו שמו של סמיר גנאמה הוביל את חוקרי המחוז הצפוני אליו. תחילה הכחיש סמיר את המעשה, אך הודה לבסוף. חקירה מאומצת הביאה למעצר יתר הנאשמים.
משפחתו , הוריו ואחיו הביעו זעם רב על החלטתו של פרס לקצוב את עונשם ופנו לערכאות משפטיות בעניין. אולם כולן נדחו.