מיס לוסי: ראיון עם לוסי אהריש
חצי שנה אחרי התקרית שהובילה להתפטרותה, עוברת לוסי אהריש ממבזקי החדשות בערוץ 10 לחדשות הבידור של גיא פינס. עכשיו היא מדברת על התחושה במקום העבודה הקודם ומסבירה מה הטעות של רנין
"לא מדובר בגימיק של כתבת ערבייה", אומר פינס ששופע מחמאות על הרכש הטרי. "יש לה ביוגרפיה מיוחדת, אין הרבה טיפוסים כמוה והיא משכה את תשומת לבי עוד כשהיתה בחדשות 10". בנוסף להתחככותה היומיומית בביצת הזוהר המקומית, תחל בקרוב אהריש להגיש את תוכנית האקטואליה לילדים ונוער, "המהדורה", בערוץ הראשון.
לאחר שהשלימה לימודי תואר ראשון (מדע המדינה ותאטרון) באוניברסיטה העברית, נרשמה אהריש ללימודי תקשורת בבית הספר "כותרת" בתל אביב, שבמסגרתם המריאה להתמחות בגרמניה. שבועיים בלבד אחרי ששבה לארץ כבר נחתה כמבזקנית על מסך החדשות של ערוץ 10, כשהיא אוחזת בתואר מחייב-הערבייה הראשונה שמגישה את החדשות בעברית. "הרבה פעמים שאלו אותי אם בתור מגישה ערבייה אני מרגישה שליחה".
ומה ענית?
"שאולי יצא ככה, אבל זה לא אומר שאני מייצגת את המגזר. אחרי שהתחלתי בערוץ 10 פתאום מתייחסים לזה שאני מנצרת, בזמן שהקשר היחיד שלי לעיר זה המשפחה המורחבת שלי שגרה שם. אני דימונאית לחלוטין. עם המניירות ועם הקריזות ויש לי חי'ת ועי'ן מהדיבור הדימונאי, לא מהדיבור הערבי".
מחלון ביתה החמים בגבעתיים אפשר להשקיף על הבניין שממנו משדר ערוץ 10 את מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה. אהריש, על אף ניסיונה המועט, קפצה למים העמוקים בטבעיות. "היינו צריכים מבזקני טלוויזיה לחדשות ועשינו אודישנים", מספר גלעד עדין, מנכ"ל חדשות 10 לשעבר. "נבחנו עשרות מועמדים לתפקיד ולגבי לוסי לא היתה התלבטות. היא עברה מסך בצורה מדהימה, ומה שאהבתי אצלה בראיונות כמועמדת זה שהיא לא באה כדי לשבת ולקרוא מטלפרומפטר, אלא תמיד הדגישה שהיא רוצה לעשות שטח ובסופו של דבר זה מה שהיה. היא הגיעה עם המון מוטיבציה, בלי שום רגשי נחיתות מכך שהיא גדלה בדימונה ולא בברנז'ה התל-אביבית, ולא לקח הרבה זמן עד שהיא הצליחה להוכיח את עצמה".
במשך כשנה עבדה אהריש בערוץ, ובמרוצת הזמן השתלבה ככתבת בדסק לענייני ערבים. המצלמות אהבו אותה, גם הצופים בבית ורוב הקולגות בעבודה, אבל מאחורי הקלעים הצטיירה תמונה הרבה פחות אידילית.
בערוץ אומרים כי לוסי סבלה מהתבטאויות גזעניות שהופנו אליה, בין היתר, מכיוונה של בן-עובדיה. "נאמרו שם דברים כמו 'מה החברים הערבים שלך מתכננים לנו היום?', או במקרים של סיכול ממוקד 'חיסלנו לכם בכיר, אה?'", מספר גורם בערוץ.
עם זאת, גורם אחר מדגיש כי "טלי היתה בין אלה שהכי האמינו בפוטנציאל של לוסי. היא זאת שדחפה למינוי שלה ככתבת ערבים, למרות התנגדויות שונות ובעיות שהיו לה ברדיו, והיא זאת שדאגה לשבץ אותה במשמרות היוקרתיות והמואזנות ביותר. לעניין ההערות הגזעניות זה קצת מפתיע כי לוסי בעצמה היתה נוהגת לצחוק על כך עם חבריה בעבודה. כל מי שעובד בדסק חדשות יודע שבדיחות הדעת היא חלק בלתי נפרד מהעבודה".
המתיחות בין השתיים הלכה וגאתה עד שהגיעה לשיא בעקבות איחור של אהריש לאחת המשמרות, כאשר מבזקנית אחרת נאלצת להישאר במערכת כגיבוי. הרוחות בבית הוורד סערו ובן-עובדיה גערה בתקיפות במבזקנית המאחרת בנוכחות עובדים אחרים. בתגובה החליטה אהריש להתפטר מיד מעבודתה. "השפילו אותי באופן מילולי, אבל אני מעדיפה לא להרחיב בנושא הזה".
סבלת שם?
"בחודש-חודשיים האחרונים כן. הייתי חוזרת הביתה ובוכה כל יום. לא הייתי שמחה. יש לי בעיה עם אנשים ששואבים את הכוח שלהם מהשפלה של אנשים אחרים. לא משנה מה, איך ומתי, אני בחיים לא אגרום לאדם להרגיש שהוא כלום. שהוא אפס, סמרטוט. כשהגעתי למצב שאני מרגישה אפס אמרתי די".
"הגעתי למצב שלא עניין אותי כסף ולא עניין אותי כלום. 98 אחוז מהאנשים בערוץ 10 הם חברים טובים שלי. יצרתי שם סוג של אחווה שלא היתה לי בחיים, ולכן גם היה לי מאוד קשה לקום ולעזוב. עברו בי המחשבות של'אני את הקריירה סיימתי'. אבל תמיד אמרתי לעצמי שיש לי כל כך הרבה מה לתת ואני מקצועית וחרוצה ואקטואליה זורמת אצלי בדם ויהיה בסדר".
וממרחק הזמן את לא מתחרטת על ההחלטה הזו?
"בדיעבד אני חושבת שזו היתה החלטה טובה ונכונה ואני לא מצטערת עליה לרגע. כואב לי עד היום להיזכר בדברים מסוימים שעשו לי ואמרו לי. אחרי שעזבתי נשמתי לרווחה".
את חושבת שאולי לקחו אותך לערוץ בתור עלה תאנה, רק בגלל שאת ערבייה?
"אין ספק שזה עזר לי להיכנס לשם, אבל זה לא רק זה. ערוץ 10 היה ידוע כערוץ ששובר את המוסכמות. זה מקום שנתן לי המון כלים וזה המקום שעשה אותי. בלעדיו אף אחד לא היה יודע מי אני".
ולא היה לך שווה לבלוע את הגלולה כדי להמשיך לבסס את עצמך כאשת חדשות רצינית?
"במוקדם או מאוחר זה היה מגיע, כי לא הייתי אני שם. ערוץ 10 הוריד לי את החיוך מהפנים. האישיות שבי היתה מסכה. זו הפעם הראשונה שהבנתי שיכול להיות שאין לי עור של פיל ואת המרפקים הנדרשים כדי לשרוד בתחום הזה. יכול להיות שלא הייתי משופשפת מספיק ובזה אני מאשימה את ההורים שלי".
גם לזה הם אחראים? זה האופי שלך.
"נכון, אבל ההורים שלי גידלו אותנו להאמין שבחוץ העולם מה זה יפה ושבחוץ אף אחד לא רוצה רע בשבילך. פתאום יצאתי החוצה ואני מגלה שזה לא ככה. פתאום קיבלתי סטירה ועוד סטירה. הרגשתי כמו 'נחום תקום'. לא הספקתי לקום ולעמוד ופתאום עוד מישהו הוריד אותי למטה".
מערוץ 10 נמסר בתגובה: "לוסי אהריש היתה מבחינתנו תגלית. ייעדנו לה גדולות ונצורות. מסיבות שונות, ולצערנו, זה לא קרה. מפאת פרטיותה וכבודה של לוסי לא נרחיב".
חודשים ספורים לאחר תום עבודתה של אהריש בערוץ 10 היא הצטרפה אל מערכת "ערב טוב עם גיא פינס". הדיווחים על פיגועים, שביתות וסכסוכים פוליטיים הומרו באייטמים נוצצים על השקות, פרמיירות וקמפיין נוסף של בר רפאלי. "כשפנו אליי מאוד התלבטתי, כי תמיד חששתי מאיך ימתגו אותי. ואז אמרתי לעצמי למה לא? למה לא לנסות? נכנסתי עם המון חששות אבל גם המון רצון, כי אני אוהבת לטעום מהכל".
ומה גילית?
"שזה בטח לא גרוע. התחלתי ליהנות מהעבודה ומהאנשים ובעיקר מהרבה הערכה. הרגשתי שרוצים שאני אהיה במקום הזה. דבר שלא היה בערוץ 10 מכיוון אנשים מסוימים. פתאום הרגשתי שמעריכים אותי ונותנים לי פידבקים. כמובן שזה נתן לי חשק ומוטיבציה לתת מעצמי כמה שיותר".
איך הסתגלת להבדלי הסיקור בין אקטואליה לבידור?
"אין מה להשוות. זה עולם אחר לחלוטין. עד היום אני קצת בראש חדשותי שלא הצלחתי להתנתק ממנו. אני עדיין אוהבת לשאול את השאלות החודרניות, היותר עיתונאיות".
יש מקומות שקשה לך איתם במיוחד?
"יש לי בעיה עם אייטמים של פפראצי. יש קטע בעולם הבידור הישראלי שידוענים חושבים שהם חיים בהוליווד. הלו? אנחנו במדינת ישראל. אני מגיעה לאייטמים וצריך לעשות קומבינות ולבוא מהדלת האחריות בשביל לתפוס את הידוען. היי, בואו נירגע. אף אחד פה הוא לא ג'ורג קלוני או בראד פיט".
כמי שמכירה את הנושא הזה משני צדדיו, את חושבת שיש בעיה עם הסיקור של ערביי ישראל?
"כן, לא מבינים פה את הערבים. כל דבר נהיה אייטם. ערבייה דוגמנית צמרת זה אייטם, ערבייה ב'הישרדות' זה אייטם, ערבי שעשה מהפך זה אייטם. העניין הוא שבסך הכל אנחנו עושים הכל כמו כולם. אנחנו יוצאים לבלות ולובשים ביקיני והכל כמו כולם. אני בכלל חושבת שלא צריך להיות כתב לענייני ערביי ישראל, כמו שאין כתב לענייני רוסים או אתיופים. מסקרים את הערבים כשיש מהומות בעכו, כשהם סוחרים בסמים או כשהם מזייפים גימלים לחיילים. את הרווחה בקרב ערביי ישראל לא מסקרים. את הבעיות במערכת החינוך ברשויות הערביות לא מסקרים. כל הסיפור הזה רק גורם לערביי ישראל להרגיש אאוטסיידרים. אני כל הזמן טוענת שהבעיה של המדינה היא בכלל ערביי ישראל ולא הפלסטינים. אני חושבת שזה הר געש שיתפוצץ אוטוטו והמהומות בעכו היו סימן לזה".
ולנוכח המצב הזה אין בך שום תחושת שליחות?
"בעבודה לא, אבל בחיים כן. אם אני עולה על מונית עם נהג ערבי ומדברת איתו בעברית ובסוף השיחה הוא אומר לי, 'הלוואי שכל הערבים היו ככה', אז מבחינתי עשיתי את שלי. אני השומרוני הטוב באמצע הדרך. אני לא שליחה של המגזר הערבי, אבל מנסה להראות שיש גם דרך אחרת, עם כל הקיטשיות שבדבר. אני לא מבינה למה כל ערבי שיוצא מאמא שלו מרגיש שהוא פרשן לענייני ערבים. הוא מבין בערבים יותר ממישהו אחר? למה ערבי לא יכול להיות כתב ספורט? לסקר כלכלה? למה אנחנו מצטמצמים לתחום הזה. אני לא מתעסקת בכלל בערבים, אלא אם כן זאת רנין מ'האח הגדול'".
אפרופו רנין, מה את חושבת עליה?
"אני חושבת שהיא נפלה למלכודת הערבייה המסכנה. היא כל הזמן חושבת מה יגידו עליי הערבים? מה יחשבו היהודים? המקום שאנחנו נופלים בו שנדמה לנו שאנחנו מייצגים מגזר שלם. זו הטעות, אנחנו לא צריכים לייצג אף אחד. אנחנו לא שליחים של אף אחד. נכון שהמדינה לא רוצה שנשתלב, אז פאק איט-אני אעשה הכל בשביל להשתלב. אני לא מוכנה להיכנע לגזענות במדינה הזאת. לא רוצים אותי פה אז אני אלך לשם. לא ירצו אותי שם אז אני אלך למקום אחר. אבל אני לא אנוח עד שאמצא את הנישה שלי".
ואיפה הלב שלך בכל הסיפור הזה?
"מכיר את השיר של אריק איינשטיין? 'יושב על הגדר-רגל פה, רגל שם'. זו אני".
הראיון המלא במוסף "סופשבוע" של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
