המלצה: להכשיר את רוב הבנייה הלא חוקית בנגב
חשיפת מעריב: דוח הוועדה שהקימה הממשלה לבדיקת סוגיית הבדואים בנגב מכיל חומר נפץ פוליטי וציבורי. בין המסקנות: איש לא עוצר את הבנייה הבדואית באיזור הנגב שמזנקת בקצב מסחרר כל שנה. ההמלצה: להלבין עשרות אלפי מבנים ולחדש את אכיפת החוק
דוח הועדה הונח לאחרונה על שולחנו של שטרית ועל שולחנם של מספר גורמים ממשלתיים נוספים, ומכיל בתוכו חומר נפץ פוליטי וציבורי רב. היחסים בין הבדואים למדינה התדרדרו בשנים האחרונות והגיעו למתיחות קשה על רקע גילויי אלימות, ירידה חדה בגיוס לצה"ל והזדהות הולכת וגוברת עם גורמים חיצוניים.
כדי להתמודד עם הבעיה הוקמה בשנה שעברה הועדה, בראשו של השופט העליון ומבקר המדינה לשעבר אליעזר גולדברג. כעת, יונחו ההמלצות על שולחן הממשלה, שתצטרך להחליט מה עושים איתן.
בהיותו שר הבינוי והשיכון, הקים שטרית רשות מיוחדת להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. בראש הרשות עומד, אגב, ניצב בדימוס יהודה בכר, אביה של הילה פישר שנרצחה לפני מספר שבועות על ידי בעלה, שרצח גם את שני ילדיהם הקטנים.
דוח הוועדה סוקר את מצב הבדואים, שחיו בנגב בחופש מוחלט עד שנת 1896, וחלקם הגדול עזב או גורש מישראל במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 1951 נמנו בנגב 12,740 בדואים ב-17 שבטים ואילו בשנת 2007 עלה מספרם לכ-172 אלף.
שיעור הילודה בקרב הבדואים נחשב לאחד הגבוהים בעולם, בסביבות 5.5 אחוזים בשנה. בקצב הזה, קובע הדוח, יהיו בנגב 600 אלף בדואים בעוד 11 שנה. קצב הכפלת אוכלוסיית הבדואים בנגב הוא פעם ב-13 שנה (יש גם הערכות שונות, לפיהן קצב הילודה בקרב הבדואים נמצא בירידה).
בנושא הקרקעות, אומרת הוועדה כי העימות החזיתי
הוועדה מנתה את התקציבים שהושקעו בבדואים על ידי הממשלה מאז שנת 2003 והגיעה למסקנה כי מדובר בכ-9.8 מיליארד שקלים. יחד עם זאת, חלק מהתקציבים לא נוצלו והוועדה סבורה כי צריך להמשיך את ההשקעה בתשתיות ובחינוך במגזר הבדואי, להעניק תמריצים למשרתים בצה"ל ולהשקיע בעידוד הגיוס לזרועות הבטחון.
בנושא הכפרים הבלתי מוכרים, עוסקת הועדה בחומר הנפץ האמיתי של הסוגיה: היא קובעת כי יש 46 כפרים כאלה. אין נתון מוסכם לגבי אוכלוסייתם. רשמית. גרים בהם 62,487 נפש, יש דעות לפיהן יש בכפרים הללו כ-85 אלף תושבים.
כשבתעודת הזיהוי רשום שם השבט כמקום המגורים, ניתן להבין כי מדובר במגורים באיזור לא מוכר, המכונה על ידי המדינה "הפזורה", להבדיל מהישובים המוכרים שמכונים "איזור הקו הכחול". כל תושבי "הפזורה" הבדואים לא מקבלים תקציבים מוניציפאליים, לא משלמים מיסים, אין להם שלטון מקומי, אין שירותים, כמעט ואין חיבור למים, אין ארנונה, אין תכניות מתאר, אין היתרי בניה, אין הליכים חוקיים כלשהם.
בשנת 1945, קובעת הועדה, היו בנגב 290 מבנים בלתי חוקיים. ב-56' הגיע מספרים ל-955, ב-94' ועדת חקירה פרלמנטרית העריכה אותו ב-12 אלף, ב-99' הגיע ל-24 אלף, ב-2004 ל42 אלף, וכיום עומד מספר המבנים הבלתי חוקיים על כ-50 אלף. בין 1,500 ל-2,000 מבנים לא חוקיים מתווספים כל שנה.
הוועדה קובעת: "בשנים 1998-2001 הופסקה כליל, כמדיניות ממשלתית, הריסת המבנים הבלתי חוקיים בנגב. מבצעי ההריסות חודשו לאחר מכן טיפין טיפין. ניתן לומר לנוכח המציאות כי אכיפת החוק נכשלה וכיום אין עוד אפשרות מעשית לממש את כל צווי ההריסה ולהרוס כל בניה בלתי חוקית. איום ההריסה אינו מרתיע עוד את התושבים".
לאחר הקביעה הקשה הזו, אומרת הוועדה, כי יש צורך להקים ועדת תביעות, שתדון בכל תביעות הבעלות על קרקע התלויות ועומדות. בסמכותה יהיה לקבוע אם התקיימו התנאים והתביעה מוכחת, לקבוע את שטח הקרקע, ואת שיעור התמורה הכספית שתשלם המדינה.
"הבדואים הם תושבי המדינה ואזרחיה, הם לא שקופים ולא חסרי מעמד וזכויות, יש להבין את טענותיהם ולהתחשב בצרכיהם", קובעת הועדה, וממליצה שבמסגרת ועדת התביעות לא ייפתחו הסדרים שכבר סוכמו בעבר בין הבדואים למדינה, והתנאים עליהם הוסכמו כבר, יקויימו במלואם.
הוועדה מנפקת גם הערכת שווי לקרקעות, כשהמקסימום לקרקע טובה בתחומי הקו הכחול הוא בסביבות עשרת אלפים שקל לדונם (לפי החישוב הזה, שווי הקרקע שתובעים הבדואים מהמדינה הוא מיליארדים). הוועדה מציעה לייעל מאד את תהליכי התכנון והבניה.
היא קובעת כי "תהליכי התכנון המסורבלים כפי שהם היום ישימו לאל את ההמלצות האמורות שיש ליישמן בכל המהירות האפשרית. כבר אמרנו שהזמן דוחק. הקמתם של כ-10 יישובים בדואים מוכיחה שפרק הזמן מרגע החלטת הממשלה ועד להקמה הוא כשמונה שנים. המעבר מתכנון ליישום בשטח נמשך שנים רבות".
הוועדה קובעת כי "הנתונים בדבר הכמות העצומה של מבנים בלתי חוקיים שנבנו על ידי הבדואים מלמדת כי אכיפת החוק היא רנדומלית וכמעט ואינה קיימת". על פי הוועדה, "הפער בין החוק הכתוב לבין מידת הגשמתו במציאות הוא גדול. אין מדובר בפער כי בתהום".
נוכח הפרות החוק החוזרות ונשנות, קובעת הוועדה כי הרשות המבצעת נוקטת "מדיניות ברורה ומוגדרת של אי אכיפה, שמתגבשת לידי מנהג". בוועדה טוענים כי בקרב הציבור מתגבשת ציפייה שגם בעתיד תמשיך הרשות לנהוג כך. "קשה לשנות רטרואקטיבית את ההתייחסות לאלפי המבנים הבלתי חוקיים הקיימים", נאמר בהחלטת הוועדה. "מסקנה הפוכה אינה הוגנת ואינה צודקת".
לפיכך, קובעת הוועדה את עמדתה, לפיה "כל מה שבלתי חוקי יוכרז כמבנה אפור, שהליך מתן היתר הבנייה לגביו בדיעבד יהיה שונה מההליך הרגיל למתן היתר בניה על פי החוקים הקיימים". הוודעה מסבירה כי המטרה היא להכשיר את המבנה האפור, ובכך לאפשר גם את חיבורו החוקי לתשתיות.
במסקנות הוודעה נטען כי "ככל שמדובר בבניה בלתי חוקית בתחום תכנית תקפה, אין באישור הבניה בדיעבד כדי לפגוע ביישום התכנית המפורטת או בביצוע תשתיות, כי אז יוגדרו מבנים אלה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבנים 'אפורים' שהליך מתן היתר הבניה לגביהם בדיעבד יהיה שונה מההליך הרגיל למתן היתר בניה על פי חוק תכנון ובניה".
מטרת ההיתר, מסבירים בוודעה, תהיה להכשיר את המבנה האפור וכך גם לאפשר את חיבורו החוקי לתשתיות. התנאים והדרישות למתן ההיתר ייקבעו בחוק. ההמלצה האמורה תחול גם על בניה בלתי חוקית בכפרים הבלתי מופרים, רק לאחר שייקבע הקו הכחול הסופי להתיישבות, במידה וייקבע כי הכפר הבלתי מוכר יישאר במקומו וכי המבנה האמור לא פוגע בהקמת תשתיות.
הסעיף הזה הוא ליבת הדוח. הוא קובע בעצם, כי המדינה תעשה מאמץ להלבין את רוב רובם של הישובים הלא חוקיים ועשרות אלפי המבנים הבלתי חוקיים. זהו, בעצם הגזר שיקבלו הבדואים. לגבי המקל: "שונים הדברים לחלוטין בכל הנוגע לאכיפת החוק בעתיד על מבנים בלתי חוקיים שנבנו לאחר הקמתה של הוועדה. מכאן ואילך חייבת להיות אכיפה נחושה ונמרצת שבלעדיה אין כל טעם להמלצותינו".
הוועדה מביאה ציטוט שהביא אחד העדים שהופיעו בפניה. הוא ציטט את מי שהיה ראש עיריית באר שבע, אליהו נאוי, שאמר: "עד גדרה יש אלוהים ויש שלטון, מגדרה לבאר שבע יש אלוהים ואין שלטון, מדרום לבאר שבע אין אלוהים ואין שלטון".
"תיאור זה", קובעת הועדה, "שהוא נכון גם לשנים שלאחר מכן, חייב להיות נחלת העבר. קשה לקבל רעיון שיש פלג אוכלוסיה שכפוף לשיטת משפט אחרת או לכללים אחרים. המגזר הבדואי לא יוכל לכבד את מדינת ישראל אלא אם המדינה תכבד את עצמה ואת חוקיה. היעדר אכיפה פוגע קשות באמון הציבור בשלטון ובכלל, ומערער את הסדר החברתי".
הוועדה ממליצה שהרשות להסדרת התיישבות הבדואים, שהוקמה על ידי השר שטרית, תהיה הגוף היחיד שיעסוק בסוגיה, ויימנע פיצול סמכויות. "הקיפאון השורר שנים רבות בהסדרת הבעלות על המקרקעין, וריבוי הגופים שעסקו בכך מבלי שתהיה יד מכוונת אחת בה מתמקדת הסמכות והאחריות, הינם חלק מהגורמים למצב הבלתי נסבל אליו הגענו", קובעת הוועדה.
"מטעם זה", נאמר בהחלטת הוועדה, "החליטה הממשלה להקים את הרשות במשרד הבינוי והשיכון. יש לערוך רוויזיה בהחלטת הממשלה כדי להתאימה להמלצות בדוח זה. מציעים שהמלצות הוועדה שהרשות תהיה תאגיד ציבורי שיוקם בחוק ויהיה הגוף הרשמי שמשרת את תכלית החוק. הרשות תהיה גוף העומד ברשות עצמו ללא שותפות עם גורמים ממשלתיים אחרים. זה יחזק את אמון הציבור הבדואי ברשות, הנדרשת להצלחתה".
בסיכום המלצותיה כותבת הוועדה: "לא רק המשלה אלא גם הציבור הבדואי חייב להפנים כי הגיעה השעה לקבלת המדיניות אותה מציעה הוועדה. לדעתנו יש במדיניות נקודת מפגש הוגנת בין עמדת המדינה ועמדת הבדואים.
"על המדינה לשים לה יעד לממש את המדיניות המוצעת בתכנית תוך חמש עד שבע שנים. יש לראות את המלצות הוועדה כשרשרת שכל חוליותיה אחוזות זו בזו. לא ניתן לפתור את בעיית ההתיישבות בלי לפתור את בעיית הקרקעות, ולהיפך".
כמו כן, נאמר סיכום הוועדה, כי "יש צורך לספק פתרונות גם בתחום הרווחה והחינוך. יש תקציבים, הושקע הרבה כסף, יש להעניק תמריצים למשרתים בצה"ל ובכוחות הביטחון, להגדיל המוטיבציה לשרת כפי שהיתה בעבר, אסור ואין עוד מקום לעצימת עיניים בכל הנוגע לאכיפת החוק, החייבת להיעשות בנחישות ובנמרצות כדי להבהיר מסר ברור כי הנגב אינו החצר האחורית של המדינה. הנגב, אמר דוד בן גוריון, הוא איזור התורפה המסוכן של המדינה ותוחלתה הגדולה".
בתגובה לפרסום אמרו הבוקר בוועדה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב כי "העבודה על דוח המסקנות של הוועדה עדיין נמצאה בעיצומה". לדברי הוועדה, "הדוח טרם הושלם, ורק עם השלמתו הסופית יפורסמו המסקנות וההמלצות".
נא להמתין לטעינת התגובות
