בקונגו אין לאן לברוח ממלחמת האזרחים
חיילים ואנשי מיליציות יורים בלי אבחנה לכל עבר. אזרחים שברחו מבתיהם מחפשים אוכל בשדות, חשופים למחלות המתפשטות ולקליעי הרובים
פליטים בקונגו. צילום: אי-אף-פי
בשיפוליו של כפר בוצי שמאכלס כ-50 אלף פליטים שנעקרו מבתיהם צועדים חיילים קונגולזים מתנודדים. על כתפיו של כל אחד מהם תלויים שני רובי קלצ'ניקוב, והם מתחילים לירות בלי כיוון ולכל כיוון, באוויר ואל הקרקע. "צריך לתפוס אותם!", צועק אחד המפקדים, הבל פיו מסריח מאלכוהול, "אם מישהו שיכור ויורה - צריך לירות בו!".
החיילים האלה והאזרחים בכפר הפליטים הסמוך לעיר גומא מגלמים את הטרגדיה של קונגו כיום. החיילים הם מי שאמורים להגן על האזרחים, אבל בזמן שארגוני הסיוע במדינה עושים ככל שביכולתם כדי למנוע התפרצות של מגיפות כולירה בקרב הפליטים, הם עסוקים בלריב בינם לבין עצמם. "כל יום זה ככה", מסביר ז'אן דידייה האקיזימנה, בן 20, "תסתכלו על הצבא שלנו. הם מתחילים לשתות בירה, ואז הם מתחילים לירות".
באזור שורר שקט יחסי מאז שהמורדים עצרו את המתקפה שלהם על סיפה של העיר גומא, לא לפני שכרבע מיליון בני אדם ברחו מבתיהם. בראיון שנתן מנהיג המורדים, הגנרל לוראן נ'קונדה לכתב הבי-בי-סי שהצליח להגיע למטה שלו, הוא איים להפיל את הממשלה הנבחרת של קונגו, אלא אם זו תנהל איתו משא ומתן. "אנחנו לא מדברים עם פושעים", באה התשובה החד-משמעית, במילותיו של שגריר קונגו לאו"ם.
אלפי לוחמי מיליציות מקומיות וזרות מתחרים כבר שנים על משאביה הרבים של המדינה השלישית בגודלה באפריקה, אחת העשירות ביבשת. מיליוני בני אדם מתו משנות ה-90 בעקבות המלחמות, ומיליונים נוספים הפכו לפליטים, כשהם בורחים ממעשי רצח, אונס וביזה של המיליציות והצבאות השונים. גל האלימות האחרון החל באוגוסט, והפך 250 אלף בני אדם לפליטים - רבים מהם בשבועות האחרונים.
למה קונגו, למה עכשיו?
בתום חמש שנות מלחמה אזורית, שכללה שמונה מדינות, נחתם ב-2003 הסכם שלום. ואולם, מספר מיליציות מסרבות להניח את נשקן, בעיקר במזרח המדינה, ומפרות מפעם לפעם את השלום. אחת מהן היא המיליציה של בני טוטסי, בראשות הגנרל לוראן נ'קונדה.
המיליציה חידשה את האש באוגוסט, בטענה שממשלת קונגו פוגעת בזכויות בני הטוטסי ונותנת חסות למיליציה של שבט ההוטו - אותה מיליציה שעמדה מאחורי רצח העם ברואנדה שבוצע נגד בני הטוטסי. את המצב מנצלת בשבועות האחרונים גם מיליציה מאוגנדה, "צבא ההתנגדות של האל" בראשות ג'וזף קוני שנחשב לארגון רצחני במיוחד, ופועלת בצפון-מזרח המדינה.
הניסיון לפשט את הסיפור של קונגו
ולחלק את הצדדים הלוחמים ל'טובים' מול 'רעים' נדון לכישלון. הגנרל נ'קונדה הוא לא האיש הרע בסיפור הזה, הוא רק אחד מני רבים. צבא קונגו לא טוב ממנו, מיליצית המאי-מאי ידועה במעשי הזוועות שלה, וכמוה גם זו של בני ההוטו.
בדוחות היבשים של האו"ם על השבועות האחרונים, כל הצדדים מואשמים בביצוע פשעי מלחמה. אבל אצל רמוניה אגמיי, בן 56 מרוטסהורו, אין דוחות יבשים כי אם פתק קטן, שכתבה בתו בת ה-13 שנאנסה רק יום קודם לכן כשיצאה לחפש אוכל בשדה. "לא הייתה לה ברירה, כי אנחנו רעבים וחייבים להשיג מזון", נאנח אביה, ובולע את רוקו בכבדות. בתו חזרה למקום בו נאנסה כבר למחרת, לחפש שורשים למאכל בשדות.
נא להמתין לטעינת התגובות
