לחנך את עצמנו מחדש
אם התקשורת הייתה מדווחת על חינוך לא רק בימי משבר, ואם הייתה תוכנית טלוויזיה שמתקיימת בבי"ס ולא רק בווילה חמושה במצלמות – אולי היה עולה קרנו של מקצוע ההוראה
הסיבה הראשונה והצפויה כל כך היא המשכורת הנמוכה ואפילו המבישה. אמנם רפורמת "אופק חדש" תיקנה מעט מן העוול, אבל התיקון הינו בשוליים, בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי.
עם זאת חשוב לציין לפחות עוד שתי קבוצות של גורמים שלהם תרומה סגולית משמעותית למצב עניינים קשה זה: תנאי העבודה של המורים והסטטוס החברתי של המקצוע.
נדמה שלמרות האטרקטיביות לכאורה של התנאים, זו הכרוכה במיתוס של ימי עבודה קצרים ו"חופש גדול", צעירינו הפנימו מזמן שהוראה היא עבודה קשה מאוד המתקיימת בתנאי עבודה מאוד לא "כיפיים" ובטח שלא נוחים: עבודה מול ילדים חסרי גבולות, הורים תובעניים ומנהלים שלרוב אינם נותנים למורים גיבוי. למורים אין חדר משלהם, אפילו לא פינה אישית עם שולחן עבודה, מחשב או טלפון. הם עובדים לפי שעון המצלצל בכל שעה, ודקות ההפסקה שלהם קצובות ומוכתבות מראש, מורה הרי אינו יכול לפטפט עם קולגה בפרוזדור ולהשלים עבודה אחרי הצהריים.
היבט בעייתי נוסף הוא ההיבט המגדרי והחברתי שלא תמיד שמים לב אליו - מקצוע ההוראה כיום הוא מקצוע נשי במובהק. בבית הספר יש כמעט רק אוכלוסייה נשית, וזוהי בעיה אמיתית גם לגברים צעירים שאינם רוצים להיות יוצאי דופן וגם לנשים צעירות הנמצאות בגיל שבו הן מעוניינות להכיר בני זוג.
המעמד הוא בעיה נוספת: מקצוע זה, על אף מורכבותו, אינו מעניק לבוחרים בו יוקרה ההולמת את המאמץ. החברה הישראלית אינה מעריכה עוד השכלה כערך וגם לא מאמץ לשמו. שם המשחק כיום הוא: כיצד להיות מפורסם ומצליחן מבלי להתאמץ. זו עוד סיבה מדוע אלו העוסקים בהקניית השכלה והמחנכים למאמץ ולהשקעה אינם בעלי סטטוס. העובדה שלמקצוע ההוראה סטטוס הולך ופוחת מעצימה באופן מעגלי את נחיתות המקצוע: פחות ופחות בוחרים בו הצעירים המוצלחים ועובדה זו מכה עוד ועוד במעמד המקצוע בסולם היוקרה ובסטטוס החברתי שהוא מעניק לעוסקים בו.
בדרך כלל מופנית אצבע מאשימה אל קובעי המדיניות שלנו המדברים רבות על חשיבות החינוך וההוראה, אולם אינם מעמידים אותו באמת בראש סדר העדיפויות הלאומי כפי שאכן נדרש בבחינת סוגית חיים או מוות.
אך ראוי להאיר היבט נוסף הנוגע לחשיבות התקשורת ותפקידה החברתי בעיצוב דעת קהל ואקלים המדגיש את חשיבות החינוך. ערוצי התקשורת
הפיתרון כמובן אינו בזבנג וגמרנו. תיקון משמעותי ייעשה במהלך מורכב, ממושך ועקבי הנוגע גם לתיקון משמעותי של משכורות המורים וגם ליצירת זיקה בין מאמץ המורים, שכרם וקידומם, כמקובל במקצועות אחרים. אך הוא יוכל להתרחש רק בהקשר של שינוי אמיתי באווירה הציבורית.
גם לתקשורת יכול להיות תפקיד מכריע בעיצוב אקלים של הערכה כנה לחינוך ולמורים. שערו בנפשכם מה עשויה לחולל סדרת טלוויזיה מוצלחת ועתירת רייטינג המתחוללת בין כתלי בית ספר ומתארת ברגישות לא דידקטית בעיות חינוכיות מחיי בית הספר והמורים?
בפני ממשלת ישראל העומדת לקום בימים אלו ניצבות משימות רבות הרות גורל שעימן היא חייבת להתמודד. משימת החינוך היא בפירוש אחת מהן.
נא להמתין לטעינת התגובות
