צעדים של ייאוש במערכת הבחירות
ההבדל בין ברק האמריקני לברק הישראלי הוא כל ההבדל בין כנות לבין צביעות, בין שקיפות לבין הסתרה. ומה יש לנתניהו לומר לסכנת ההשתלטות החרדית נוסח פורוש? והאם הלפלף נחמן שי יציל את לבני מהזאב מופז? מנחם בן עם תובנות על השבוע הפוליטי
כך אמר השבוע, במסגרת אמירותיו המזלזלות בציפי לבני, כי לא הייתה בעיה אמיתית להקים ממשלה ולבני כשלה בכך, "למרות שהכוח שלנו בכנסת מהמרכז שמאלה כולל 70 מנדטים". 70?! משמע, ברק כולל במסגרת המחנה שלנו את עשרת חברי הכנסת הערביים, שאחד מהם, ח"כ א-סנע, הודיע רק אתמול כי "בחירת אובמה היא קץ הציונות". עם אלה היה ברק מוכן ומזומן להקים ברית (ואגב, הרי מופז וחבריו לא כלולים באמת ב-70 היונים האלה, ככה שכל החישוב מפוקפק ושקרי מראש). על כל פנים, נחשפה כוונתו הנסתרת של אהוד ברק לחבור לגוש עם הערבים האנטי-ציונים. על כן צריך להיזהר ממנו, להיזהר מאוד.
זהו, אגב, גם אותו אדם, המכריז כי הוא נגד "הקפיטליזם החזירי" ואיננו מוצא שום סתירה בין זה לבין מגוריו במגדלי אקירוב וניסיונו למכור את דירתו במחיר גבוה בהרבה ממחיר השוק – 40 מיליון שקל – רק משום שגם המוניטין שלו כשר בטחון שווה משהו. ממש אותה מנטליות המאפיינת את אשתו, נילי פריאל, שביקשה למכור את "קשריה" (מסתמא גם קשרים שיצרה באמצעות בעלה) לכל המרבה במחיר. פשוט לא תיאמן עזות המצח, הפתלתלות, אי-הכנות.
ועם האיש הזה כשר בטחון אנחנו אמורים לבלות עוד שלושה חודשים, ומי לידינו יתקע כי החיכוכים הגוברים עם המתנחלים והפעולה המפוקפקת בעזה להרס מנהרה מפוקפקת אחת, לא נולדו משיקולי בחירות של מר בטחון המצוי במצב אלקטורלי מיואש ומסוכן.זאת כשלצידו עוד אחד המנסה לפרפר פרפורים מסוכנים אחרונים כראש ממשלה, אהוד אולמרט, שרוצה למכור מתחת לאפנו לכל הממעיט במחיר את רמת הגולן ויהודה ושומרון, עוד לפני שנספיק להגיד "פוס". ברק וגם היועץ המשפטי בהחלט תומכים במהלך "המדיני" הזה. היזהרו ממדינאים מיואשים, רגע לפני שהם יורדים מהבמה הפוליטית ואין להם מה להפסיד.
מן הצד השני מנסה ציפי לבני לרצות את שאול מופז, למרות שברור לה וברור לנו כי מופז יעשה הכול, אבל ממש הכול, כדי להחליף אותה בהנהגת קדימה, ואם אפשר, גם בהנהגת המדינה, אם וכאשר. וזאת בדיוק אחת הבעיות המרכזיות בהצבעה אפשרית ללבני שגם אם צירוף היוניות והניציות שלה (פלוס אי התרפסותה הנדירה בפני עובדיה יוסף ומחויבותה לברית הזוגיות) עשויים למצוא חן בעינינו, הם באים בחבילה אחת עם מופז החתרן הבלתי נלאה ועם יתר עמיתיה הלא-מלבבים.
האם מראש נצביע בעד מפלגת שלטון רעועה ומעורערת מעצם טבעה ואופייה? ובמי נתנחם? בנחמן שי הלפלף? מה עוד שהצבעה לקדימה פירושה גם הצבעה לטיפוסים וולגאריים כמו רוני בר-און (שכולם שכחו לו כבר את פרשת חברון-בר-און), שר אוצר נטול נדיבות במיוחד ונטול מעוף, או לאבי דיכטר התחמן הלא-חכם, או למאיר שטרית הרודף בתפקידו כשר פנים אחרי כל ה"זרים" למיניהם, ומסרב לאתיופים (שזעקותיהם המתמשכות כואבות מאוד, ואין מי שישמע), וכופה על המאבטחים הרוסיים בקניונים לעבור בחינה בעברית (מה ששולל למעשה את פרנסתם). בקיצור, לבני הייתה אולי באה בחשבון בנסיבות מסוימות, אלמלא השותפים הכל-כך לא מעוררי-תיאבון שלה, מימינה ומשמאלה. האם נולדנו כדי להצביע למען יואל חסון?
אז תגידו, הנה הליכוד. למה לא? והיה כמדומה שבוע טוב לנתניהו, וכולם נדמה שבים לליכוד, אבל גם נתניהו לא בא לבד. מן הצד החרדי שלו הוא מתכוון לבוא עם עובדיה יוסף ועם פורוש, זה שהכריז זה עתה על ההשתלטות הקרובה של החרדים על כל יישובי ישראל. גם עובדיה ירצה מנתניהו אותו דבר: תן לנו להרבות את החברה החרדית הטפילה, שכולה צבא אחד
וכל אלה אכן עלולים להשתלט לא רק על יישובים בישראל אלא על השלטון עצמו, בשיתוף עם כל מיני מפלגות חסרות דעת, כולל ברית אפשרית אנטי-ציונית עם המפלגות הערביות. אין לנתניהו תשובה לעשרות אלפי החרדים שאינם משרתים בצה"ל או בשירות הלאומי. אין לנתניהו תשובה ל-400 אלף העולים החדשים מרוסיה הרוצים להתחתן, ואינם יכולים, כי החרדים לא יתנו להם.
גם אין לנתניהו תשובה לאם החד-הורית שהתפרצה נגדו באופן מרשים מאוד (למי שצופה בערוץ הראשון) בכנס הבחירות הראשון שלו בצפת, והזכירה לו את עוונו כשהשאיר אותה ואת חברותיה רעבות ובלי חשמל, לאחר שקיצץ באכזריות חסרת לב וחסרת אבחנה בקצבאות הביטוח הלאומי, ואל תגידו לי שאי אפשר היה אחרת. אפשר היה בהחלט. לאף אחד מהכוכבים החדשים-ישנים של הליכוד (בני בגין כבר אמרנו?) אין תשובה לכל זה. על כל פנים, לא תשובה שנשמעה בציבור. אבל ציפי חוטובלי, אגב, כאפשרות רכש חדשה לליכוד היא עניין מרענן בהחלט.
ומי עוד יחבור לקואליציה עתידית עם נתניהו? אה, ליברמן, צ'אבס הישראלי, שאיננו מבין את הקודים הכי בסיסיים של התנהגות שפויה, ומגדף את נשיא מצרים ואת ערביי ישראל באותה נשימה. וחבל באמת, כי הרי על פי המיתווים המדיניים והחברתיים העיקריים של "ישראל ביתנו" היא הייתה יכולה להיחשב אלטרנטיבה ראויה לעיון. הנה לנו מפלגה שחרתה על דגלה את ברית הזוגיות או את הנישואים האזרחיים. אין חשוב מזה. הנה לנו מפלגה שממש לא רוצה את כל ארץ ישראל אלא רק את החלקים העבריים מתוכה, ומציעה להעביר לריבונות פלסטינית את החלקים הערביים בתוך ישראל.
רעיון שפוי בהחלט: ההתנחלויות ביהודה ושומרון בריבונות ישראלית, והיישובים הערביים בישראל בריבונות פלסטינית. מה יותר טבעי ומתבקש מזה? כל זה היה יכול להיות אפשרי בהחלט בהסדרים קונפדרטיביים כאלה או אחרים, אילו היו הח"כים הערבים בני אדם (כמו סרי נוסיבה הנפלא למשל) ואילו ליברמן היה בן אדם (כמו שר התיירות המצוין שלו לשעבר יצחק אהרונוביץ). אבל הם לא, כידוע. לא ליברמן ולא הערבים (בוודאי לא נציגיהם בכנסת הישראלית). על כל פנים, עם ליברמן, איש ילדותי, מגדף ומחרף, פשטן וגס, מסוכן להקים קואליציה כלשהי. הוא יכול ללכלך ולקלקל כל דבר. הדבר הכי טוב שליברמן יכול לעשות למען מפלגתו הוא לפרוש ממנה, כדי שתוכל לשמש כמשענת קואליציונית ראויה ללבני או לנתניהו.
אז מי עוד יש לנו? אה, מרצ, שאיבדה השבוע את הדמות הכי סימפטית שלה, ח"כ רן כהן, שהיה רגיש באמת למצוקות אמיתיות וקורעות לב למיניהן: העניים, העובדים הזרים. לא במקרה הביעו ארגוני זכויות האדם צער עמוק על לכתו. אז עם מי נשארנו? עם ח"כ חיים אורון (הוא ג'ומס שלנו, הכי שלנו, אשכנזי ומהקיבוץ ושונא מתנחלים), שיכול לסדר לנו אולי פגישה עם הרוצח ברגותי בתאו. איזה כיף.
וכן, האיחוד הלאומי דתי החדש, שלא הצליחו להיות פתוחים מספיק כדי להכיל בתוכם את הח"כ הכי מצטיין שלהם, אריה אלדד, כי הוא לא מספיק חובש כיפה. בקיצור, אין למי להצביע. עדיין אין למי להצביע, וגם אם הירוקים יחליפו את הגמלאים כמפלגת האופנה החדשה, זה עדיין לא יהיה זה. כי להצביע לשוליים זה לא להחליט, ובשביל לא להחליט אני לא צריך את הירוקים, למרות שאני מת על הטבע ועל הים הצלול והנחלים הצלולים והאוויר הנקי ובעלי החיים הנפלאים (כולל הצבועים).
נא להמתין לטעינת התגובות
