ברק אובמה: כריזמטי מבחוץ, יבש מבפנים
רבים משווים את אובמה לג'ון קנדי, אבל מאחורי הקלעים הוא די נטול ספונטניות. כתב לוס אנג'לס טיימס מסכם את סיקור הקמפיין הדמוקרטי
תנו לי להסביר: במרוצת השנה וחצי האחרונות דיווחתי מהמירוץ לנשיאות, כשאני מתמקד קודם בהילארי קלינטון ואחר כך עובר לאובמה. לאחר ההפסד של קלינטון בפריימריז באייווה, היא החליטה שהיא חייבת להמציא את עצמה מחדש, ומהר.
לא כך אובמה. אחת מהאירוניות הגדולות היא שהאדם שמביא רבבות בני אדם לעצרות שלו, ושאת הכריזמה שלו משווים לזו של ג'ון קנדי, יכול להיות משעמם למדי. משמעת עצמית היא הכרחית למועמדים שרוצים לה ?עביר מסר עקבי או להימנע מגרימת נזק לעצמם במתן תשובה לא זהירה, ומשמעת עצמית קשוחה היא תכונה העוזרת להסביר מדוע סיכוייו כיום של אובמה להיהפך לנשיא ה-44 גבוהים מאי פעם. אולם כאשר אתה מלווה את הברנש הזה 18 שעות ביום, אפשר להשתגע. אתה רוצה שהוא קצת ישתחרר.
ראיתי את אובמה מדגים לבתו בעיטה בכדורגל; יורד על צ'יזסטייק בפילדלפיה; נוהג במכוניות מתנגשות ונזרק עשרות מטרים באוויר בלונה פארק. הוא עשה את כל הדברים האלה במקצועיות, אך בלי טיפת ספונטניות. אחרי כל כך הרבה זמן במחיצתו, אני עדיין לא יכול לומר בוודאות מיהו.
כמה תמונות מהקמפיין נשארו עמי. באחת מהן רואים את אובמה נכנס בבוקר לבניין מגורים ליד ביתו בשיקגו לעשות כושר. הוא לבש אימונית כהה, טי-שירט אפורה וכובע בייסבול. באותן שניות שנדרשו לו לעבור את המרחק מהמכונית לבניין, עם ראש מורכן, רזה ובודד, הוא לא הזכיר במאומה את הפוליטיקאי האהוב שעורך עצרות בהשתתפות עשרות אלפי תומכים. הייתה זו תזכורת לכך שמאחורי ההייפ והפרסומות בטלוויזיה עומד בחור שנראה קצת פגיע. ובאותו רגע צצה השאלה: האם הוא באמת ערוך לקחת על עצמו את הג'וב הכי קשה בעולם?
תמונה נוספת: יום קיץ חם באייווה. אובמה טיגן המבורגרים בברביקיו בחצר. זבוב החל לזמזם סביב ראשו. ואז הגיעו עוד כמה זבובים. בתוך זמן קצר זבובים רבים זמזמו סביבו וסביב
שתי התרשמויות אלה נעשו ממרחק. טבעת עוזרים מנעה מהתקשורת לקבל דברים יותר אינטימיים. פעם עמדתי קרוב מאוד לאובמה בזמן שענה על שאלות במטוסו. יועצת התקשורת לינדה דאגלס עמדה בדיוק מאחוריו, פיקחה על השאלות והתשובות. לאחר זמן מה, דאגלס הניחה בדיסקרטיות את ידה על גבו התחתון. אובמה התעלם. היא עשתה זאת שוב, כשהפעם היא לוחצת קצת יותר חזק. אובמה אמר שהוא חייב לסיים.
כמובן שלשיטתו של אובמה, אין חיה כזו קשקוש סתמי. יש מבנה קבוע לרגעים האלה. אובמה מגיע לחלק האחורי של המטוס. התבדחויות קלות מתחילות, בדרך כלל על קבוצת הבייסבול שאובמה אוהד, הווייט?סוקס. ואז אחד הכתבים שולף באיטיות רשמקול ומפעיל אותו. אובמה מבחין בכך. עכשיו הוא יותר זהיר. עוד רשמקולים צצים, ודי מהר אנו חוזרים לדקלום סיסמאות הבחירות.
ההזדמנויות לקבל הצצה אמיתית לאישיותו היו נדירות. יום אחד, בחודש יולי, נבחרתי לסקר את ביקורו של אובמה במוסד חינוכי שבו לומדים ילדים. הייתי כתב ה"פול", מה שאומר שהדיווח שלי יועבר לשאר הכתבים ויפורסם בשאר כלי התקשורת. שוב, ממרחק בטוח, צפיתי באובמה מפטפט עם אחד הילדים. ילד אחד התקרב אליו והושיט את אגרופו.
מה שכתבתי נפוץ במהרה. מורין דאוד הזכירה את האפיזודה הזו בטור שלה בניו?יורק טיימס. אובמה אמר לאחד מעוזריו שלא היו דברים מעולם. הוא צדק. צילום וידיאוטייפ של השיחה הראה שהילד בסך הכל הושיט את ידו לאובמה כדי שיחתום עליה. שמענו שאובמה רותח מזעם.
על המטוס, מאוחר יותר, אובמה עשה את דרכו במעבר. עד אלי. אמרתי לו: "סנאטור, אני הוא זה שכתב את דיווח הפול המוטעה". רציתי שיידע זאת, אבל הייתי גם סקרן לדעת כיצד יגיב. הוא הביט בי ואמר שהוא מעריך את העובדה שאני מודה בטעות. ואז, כשהוא משנה את הנושא, שאל אותי על הכובע שלי. אני חובש כובע עם שוליים רחבים בימי שמש, והוא ראה אותי עם הכובע הזה במסיבות עיתונאים שנערכו בחוץ. "אני משתמש בו כדי להתגונן בפני השמש", אמרתי. זה מכסה לך את האוזניים? התעניין אובמה. "את האוזניים שלי, כן", השבתי . הוא נרתע מעט לאחור, פרץ בצחוק ותהה אם אני לועג לאוזניו.
אמרתי לו שלמשפחה שלנו יש כל מיני עניינים בריאותיים עם השמש. הוא כמעט שלא הגיב. לא ציפיתי לאמפתיה, גם לא רציתי לקבל אמפתיה, אולם עדיין הופתעתי שהוא בקושי הראה התעניינות במה שאמרתי. זו הייתה בעיני הזדמנות ליצור קשר אנושי, אם הוא היה חפץ בכך. מכל מקום, הושטתי לו את אגרופי. לרגע תהה מה אני רוצה, ואז הוא הבין. עשינו פיסט באמפ והמשכנו הלאה. החיות שהפגין באותו רגע הפתיעה אותי; לא היה נראה לי שהוא מרשה לעצמו לצחוק יותר מדי.
אחר כך פנה לשורה שלנו. סתם בשביל הקטע וכדי לראות איך יגיב, הראיתי לו את טבעת הנישואין המאוד צנועה שרכשתי לפני ארבע שנים במאתיים דולרים בסניף של רשת חנויות תכשיטים בקניון בסקרמנטו, קליפורניה. "מה אתה חושב על הטבעת הזו, סנאטור?",שאלתי. הוא הביט בה כמה שניות. אין תגובה. הוא חזר למצב "המועמד הרובוטי". מאוחר יותר שאלתי את דאגלס אם אובמה הבין שהתלוצצתי. היא אישרה לי שכן.
קודם קלינטון, ואחר כך מקיין, העלו את הטענה שאובמה הוא מישהו שאנו לא ממש מכירים. מנגד, תומכיו אומרים שכל מה שאמר בסנאטים באילינוי ובוושינגטון ובשורה של הופעות פומביות, גלוי לכל. אך מעניין שאנו, שנשלחנו ללמוד אותו מקרוב,לא מצליחים לענות על השאלה מיהו ואם הוא מוכן לתפקיד. המחסומים שהוצבו בינינו לבינו פשוט גדולים מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
