יד ימינו: אסטרטג הניצחון של אובמה
דיוויד אקסלרוד, בן למשפחת מהגרים יהודים, הוא המוח מאחורי הקמפיין המוצלח של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב. כך הוא עשה זאת
יותר מכל, אפשר לראות באקסלרוד את מה שרואים אצל אובמה על המסך: ניהול העניינים באופן שלו ורגוע, עם דגש על המטרה וביטחון גדול באמונת הדרך.
העקרונות שהנחו את אקסלרוד וצוותו התמקדו בקמפיין על שמפלגתי שייגשר בין רפובליקנים לדמוקרטים, קמפיין אשר יתמקד יותר באישיותו של המועמד הדמוקרטי ופחות במדיניות שלו, איסוף מאסיבי של תרומות גדולות וקטנות תוך "הפצצת" התקשורת במידע, אי התכחשות לצבע עורו של אובמה והצגתו כ"מועמד היסטורי", פרמטיזם נוקשה לצד קריאה לרפורמה ולשינוי מהפכני וכמו כן קו מתמשך נגד המלחמה בעיראק.
אקסלרוד הוא איש גדול, גבוה, בעל שפם עבה. בגיל 53 העיתונאי לשעבר, שהפך ליועץ פוליטי, הוא האיש הקרוב ביותר לאוזנו של אובמה, האיש שמלווה אותו הזמן הממושך ביותר מאז שנת 1992, חמש שנים לפני הניצחון הראשון של אובמה על משרת מחוקק באילינוי. "הוא לא סתם לקוח", הוא מספר,
הוא נולד וגדל באיסט וילג' בניו יורק למשפחה יהודית. אביו, יהודי ממזרח אירופה שנמלט מהפוגרומים והגיע לניו יורק, ואמו, עיתונאית בעיתון שמאל במנהטן, החדירו בו מעורבות פוליטית מגיל צעיר. "אבי ברח מהפוגרומים באירופה", הוא אמר לאחרונה למעריב, "ולא הייתי מעלה בדעתי לתמוך במועמד שלא יהיה טוב לישראל".
הוא החל את דרכו המקצועית כעיתונאי המסקר פוליטיקה בעיר שיקגו, אך כעבור כמה שנים חצה את הקווים, והקים חברה לייעוץ פוליטי. אחד הקמפיינים המוצלחים ביותר שניהל, עבור ראש העיר הראשון השחור של שיקגו, הרולד וושינגטון, הוציא לו מוניטין בתור יועץ מומחה לשכנוע מצביעים לבנים להצביע למועמד שחור.
האנשים שהקיפו את אובמה, ובראשם אקסלרוד, הבינו שהציבור האמריקני איננו רוצה פוליטיקה של עימות ישיר עם הרפובליקנים, וש"כל מערכת בחירות היא תגובה לנשיא הקודם", כדבריו של יועצו המיתולוגי של בוש, קרל רוב.
לכן תדמיתו של ברק אובמה עוצבה, עוד מאז הנאום המפורסם שלו בוועידה הדמוקרטית ב-2004 שלפניו לא היה כמעט מוכר בארה"ב, כאדם שרוצה לגשר ולחבר בין שמרנים וליברלים באמריקה. "אין אמריקה שמרנית ואין אמריקה ליברלית", אמר אובמה באותו לילה, "יש את ארה"ב של אמריקה".
אובמה ואקסלרוד המשיכו בקו הזה לאורך הקמפיין נגד הילארי קלינטון, ולאחר מכן במאבק על הנשיאות, והציגו את המועמד הדמוקרטי כמי שיכול להיות איש הפרגמטיזם האולטימטיבי, שופע אופטימיות כמעט מופרזת בהבטחה לרפורמה ש"תשנה את אמריקה ותשנה את העולם".
הגישה שאקסלרוד הוריש לאובמה היא פוסט אידיאולוגית, אישית, עם קמפיין שעוסק פחות בנושאים ובמדיניות ויותר בחייו של המועמד. צבע העור של אובמה, עניין שלכאורה היה יכול להיחשב לחיסרון, הוצג על ידי הקמפיין כיתרון - ההישג ההיסטורי האפשרי של נשיא שחור. "הפסקנו לחשוב על איך למכור מדיניות", אמר יועץ דמוקרטי בכיר אחר, "והתחלנו לחשוב איך למכור מנהיגות".
ההתעקשות הבוטה של אובמה היא על כך שהוא מייצג ערכים שהם מעבר למפלגה הדמוקרטית, חוצי מחלוקות פוליטיות, והיא איפשרה לו בשלב מאוחר בקמפיין לנסות לחדור למדינות שנחשבו רפובליקניות מלכתחילה. אי הויתור שלו עליהן העניק לו תמיכה שהלכה וגדלה במקומות האלה, והכניסה את הרפובליקנים למגננה. במקום לנסות לנצח במדינות המתנדנדות, הרפובליקנים ניסו להגן על מדינות "אדומות" שהיו עשויות להפוך ל"כחולות".
נא להמתין לטעינת התגובות
