המקום בו החל אובמה לשנות את העולם
אין דומה לעזובה בשכונות הדרומיות בשיקגו, המקום בו החל אובמה להוביל תושבים לשינוי חברתי. שם הוא יותר מפוליטיקאי נערץ - הוא אגדה
בתחנת הדלק שמול הרכבת ממתין טיירון, נהג מונית שחור, בערך מטר תשעים, בשנות ה-40 לחייו. לאן אתה רוצה להגיע?", הוא שואל בחוסר אמון ובחשש, לגארדנס? מה איבדת שם?
בדרך טיירון מספר על ברק אובמה. אני זוכר אותו, כאילו זה היה היום, הוא אומר. אני עמדתי שם, בתחנת דלק, איפה שעלית על המונית עכשיו. והוא בדיוק עמד שם. עם מעיל שחור וחולצה מכופתרת. זה היה לפני 15 שנה אולי. והוא ניגש למונית שלי ואמר לי הלו, אתה יודע, בקול העמוק הזה שלו, והציע לי לחתום על איזו עצומה. מאז, בגלל שדיברתי איתו, הצבעתי בשבילו בכל ההתמודדויות, כולל זו שהוא הפסיד בה.
כן, אני זוכר את ברק. הוא הסתובב פה, ברחוב הזה. כל הזמן ברגל, הולך. היה הולך לאורך רחוב 95, גם קצת ברוזלין אווניו. מדהים. אני לא מאמין שאני ראיתי נשיא אמריקני לפני שהוא נבחר. זאת אומרת, ג'ימי קרטר בא פעם לבית ספר שלנו, אבל הוא היה כבר נשיא. ברק הסתובב פה, ברחובות האלה! היית מאמין?
האמת, קשה להאמין. השכונות הדרומיות של שיקגו לא מזכירות שום דבר בישראל: אף עיירת פיתוח לא מתקרבת לעזובה שלהן, להזנחה ולסכנה. רחובות רחבים, ריקים, בלי עצים, בלי גרפיטי אפילו. אנשים מתגודדים מסביב לחנות אלכוהול. טיירון נוהג ובדרך מנסה לשכנע שלא כדאי להגיע לגארדנס. אני לא אשקר לך, הוא אומר בלי שנשאל, זו שכונה מאד מסוכנת. מאד. אני מכאן, מדרום שיקגו. אני לא נכנסתי אף פעם לשם.
החנות היחידה
זה המקום שבו אובמה עבד כמארגן קהילתי, סוג של עובד סוציאלי במונחים ישראלים. הוא השתכר בערך 800 דולר בחודש וקיבל עוד אלפיים דולר למכונית ישנה. התפקיד שלו היה להעצים את האוכלוסייה המקומית כדי שהתושבים יוכלו להתארגן ולהוביל לשינוי חברתי. שנים אחר כך יכתוב אובמה שזה היה התפקיד שהפך אותו לגבר, המקום שבו למד איך יוצרים שותפות אנושית וקהילתית.
אובמה הוביל את המאבק להחלפת צינורות האסבסט של התושבים. הוא ארגן ישיבות, אימן דוברים מבין תושבי השכונה, הדריך אותם בנבכי הבירוקרטיה העירונית ובסוף לקח אוטובוס עם התושבים להפגנה במרכז העיר. זה היה המאבק הציבורי הראשון שלו.
לורטה אוגוסטין, מורה לחינוך מיוחד בת 68, שגרה אז באלטגלד גארדנס, עבדה עם אובמה והייתה מעורבת במאבק ההוא. היא טיפוס נמרץ וחייכני ומתכוונת להתנדב עד הרגע האחרון בבחירות האלה.
"תבין, זה לא היה צעד קריירה, זה בטוח", אומר ג'רי קלמן, מי ששכר את אובמה לעבודה, בראיון למעריב. "ארגון קהילתי נחשב אז, ולמעשה במידה מסוימת עד היום, עבודה עם סטטוס חברתי נמוך מאד. אין אפשרויות קידום אמיתיות. זה לא משהו שאתה רוצה לספר למשפחה או לחותנת שאתה עושה למחייתך".
קלמן אומר שהמוטיבציה הראשונה של אובמה הייתה ההזדהות עם האחר, עם הזר. "הוא היה אמריקני שכילד חי בחו"ל, באינדונזיה. הוא הופרד מאמו בהוואי, וגדל עם סבא וסבתא שלו חלק מהזמן. היו מסביבו לא הרבה אפרו-אמריקנים. מתוך הזרות הזו התפתחה אצלו יכולת להזדהות עם אאוט-סיידרים אחרים, כי הוא אף פעם לא היה כמו האחרים. כמובן שהאלמנט השני היה אידיאליזם. ההשראה שלו בלי ספק הייתה מרטין לותר קינג ותנועת זכויות האזרח. דבר שלישי היה התיאבון שלו ללמידה. הרבה פעמים אנחנו נוטים לעשות אידיאליזציה לאנשים שהגיעו להישגים, אבל במקרה של ברק מדובר באמת במהירות יוצאת מן הכלל, יותר מהר מכל אדם אחר שפגשתי".
גם קלמן וגם אוגוסטין מתארים צעיר מבריק, אידיאליסט אבל מתוחכם, ובעיקר יסודי מאד. "תראה, ברק עבד שבעה ימים בשבוע. הוא היה קורא לנו לישיבות בשבע וחצי בבוקר. וחלק מהישיבות הסתיימו בעשר בלילה. תמיד בא מאוד מסודר, דייקן, כל האסטרגיות שלו היו מוכנות מראש. מעולם לא ראיתי אותו כועס. מעולם לא שמעתי אותו מרים את קולו. הייתה לו מין עדינות כזו בהתנהלות שלו. הוא תמיד אמר לנו בישיבות - אל תכעסו על דברים. זה יסיח את דעתכם מהמטרה. אל תהיו כועסים".
לה טויה, בעלת החנות, עומדת ברחוב ומשגיחה על החולצות התלויות. היא רואה שאני זר, זה די קל בשכונה הזו, ומיד עושה מחיר: לא פחות מ-15 דולר לחולצה. תקרא מה כתוב כאן, היא אומרת, וקוראת בהדגשה ולאט: "אני מבקש מכם להאמין לא רק ביכולתי להביא שינוי אמיתי. אני מבקש מכם להאמין ביכולת שלכם".
היא מחייכת. את מאמינה? אני שואל. "כן", היא אומרת בקול שקט ובחיוך צופן סוד, "אני מאמינה. הם אולי יצליחו לגנוב כמה קולות, אבל את הבחירות האלה הם לא יגנבו לנו. בטח לא כאן, בשיקגו. אתה באובמה-לנד". ולה טויה צודקת: דרום שיקגו הוא המקום שבו אובמה הוא הרבה מעבר לנשיא פוטנציאלי או פוליטיקאי נערץ. הוא אגדה. הוא ה-אגדה.
טיירון, נהג המונית, יכול לספר מה המסעדה האהובה עליו. והפיצרייה. ואיפה הוא מסתפר. כל שיחה עם אנשים נודדת מיד אליו, והם מתאמצים לספק זיכרונות אמיתיים או מומצאים על איפה ראו את אובמה או היכן פגשו אותו ומה הרגישו ואיך הוא הרשים אותם.
בטלפון לורטה אוגוסטין אומרת שתמיד האמינה שהוא יהיה נשיא. היא מספרת שאמרה לו את זה לפני הרבה שנים, בחתונה שלו עם מישל. איך הוא הגיב כשאמרת לו שאת חושבת שהוא יהיה נשיא? "אני לא אמרתי לו שאני חושבת שהוא יהיה נשיא. אמרתי לו, כ-א-ש-ר תהיה נשיא, אנחנו רוצים להיות מוזמנים לנשף ההשבעה שלך. והוא צחק וצחק, ואתה יודע, יש לו צחוק כל כך נפלא ומשמח. הוא אמר לי: יש לך הזמנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
