רוח משחרר העבדים מרחפת מעל הבחירות
בצ'רלס טאון נזכרים במתנגד העבדות ג'ון בראון שהוצא להורג ב-1859: "ההצבעה היום היא בגלל רגשי אשם מצד הלבנים". זמן די-סי
וירג'יניה המערבית, היא אחת מאותן מדינות בהן מותר להצביע מוקדם וכך סוזאן, כמו גם שני גברים לבנים, שישבו בטל סביב שולחן קטן בקצה החדר היחיד של המוזיאון, נתנו כבר את קולם. הם הצביעו ביום שבו נפתחו הקלפיות בבית המשפט של העיר, מרחק עשרה מטרים מהמוזיאון. אבל הם לא רצו לגלות במי תמכו.
סוזאן מדריכה אותי באולם התצוגה היחיד ומראה לי את המוצגים המרשיעים. "זו העגלה המקורית בה הוא הובל לחבל התלייה. והנה הפמפלטים מלאי השנאה שג'ון בראון הדפיס בקנדה, כי אף אחד לא הסכים להדפיס לו את החומר הזה באזור הזה".
החלל האחד של המוזיאון האינטימי הזה, מלא במוצגים המתעדים את חיי התושבים בעיר ההיסטורית הזו בתקופת מלחמת האזרחים וגם מלא ברגשי אשם כלפי האדם שנתלה ביום חורף קר, לעיני אלפים במרחק ארבעה רחובות מכאן.
ג'ון בראון היה לוחם שדגל בשחרור העבדים באמצעות כח. בשנת 1859, כשהיה בן 59, הגיע לעיירה הארפרס פרי (Harpers Ferry) עם שני בניו ועם מיליציה קטנה של מאמינים. הם פשטו על מחסן נשק של הממשל ונמלטו כשהם מתכננים לפתוח במרד אלים נגד דיכוי השחורים. בדרך הם הרגו פועל רכבת שחור ובמהלך הקרבות עם אנשי העיר הרגו עוד חמישה לבנים.
בראון וחייליו נתפסו והובלו לבית המעצר בצ'רלס טאון ומשפט הבגידה של מדינת וירג'יניה נגד ג'ון בראון - אלה היו ימי טרום מלחמת האזרחים ווירג'יניה המערבית עוד לא פרשה ממדינת וירג'יניה - הסעיר את כל ארה"ב.
הנשיא אברהם לינקולן כינה את בראון "פנאטי" והסופר ויקטור הוגו, ממקום שבתו באירופה, פרסם בעיתונות
"מבחינה פוליטית, הרצח של ג'ון בראון יהיה חטא ללא תקנה", כתב. "הוא יגרום למדינות האיחוד קרע סמוי שיהרוס אותן בסופו של דבר. המאבק האחרון של בראון אולי יחזק את העבדות בוירג'יניה, אבל הוא יערער את הדמוקרטיה האמריקנית".
ב-2 בדצמבר 1859 הובל ג'ון בראון לשדה במרחק כמה רחובות מבית המשפט. מאות חיילים נשלחו לעיר הקטנה כדי לחסום את הכניסה אליה ולמנוע מהומות וג'ון בראון הוצא להורג כבוגד.
המשפט של בראון ותלייתו נחשבים לאחד האירועים המרכזיים שהובילו לפילוג בין הצפון לדרום. מדינות הצפון ראו בו קדוש מעונה שלחם למען שחרור העבדים ומדינות הדרום ראו בו רוצח בדם קר. האומה האמריקנית הידרדרה למלחמה האזרחים הנוראית.
ב-1863 פרשה וירג'יניה המערבית מוירג'יניה ואפילו היום, כאשר בטעות העזתי לשאול תושב וירג'יניה אם הוא מקומי מוירג'יניה המערבית, הוא נעלב עד עמקי נשמתו.
מהמוזיאון יצאתי ברגל לראות את המקום בו תלו את ג'ון בראון. ברחוב הצר, מימין ומשמאל, בתים קולוניאליים, עם לבנים אדומות. גדרות ברזל מלובן נמוכות ומדשאות גדולות מלפנים ומאחור. בית אחר בית מוצבים שלטים נמוכים כחולים הקוראים להצביע עבור "אובמה-ביידן".
בעוד וירג'יניה השכנה הפכה בבחירות 2008 למדינה מתלבטת של ממש העשויה להצביע בפעם הראשונה מאז 1964 למועמד הדמוקרט, וירג'יניה המערבית נוטה כרגע לכיוון של מקיין. המדינה הלבנה והכפרית הזו בחרה בנשיא ג'ורג' בוש פעמיים (2000 ו-2004). אך גם הלכה עם ביל קלינטון בשתי הקדנציות שלו (ב-1992 וב-1996).
בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, הילרי קלינטון קיבלה כאן את הרוב הגדול ביותר (67%). בתחילת הקמפיין לבית הלבן, לא חשבו במטה של אובמה שיש טעם רב להשקיע באיזור זה כספים וארגון של השטח. תושבי המדינה ההררית והענייה, הפזורים במרחקים גדולים, הם אגוזים קשים לפענוח. והגזענות יכולה למלא כאן תפקיד מרכזי נגד אובמה.
אבל אט אט, תוצאות הסקרים הראו שאולי יש כאן סיכוי למועמד השחור. עם סכומי הכסף הגדולים של אובמה הוא שכר חנות קטנה במרכז העיר, מנהלת אחת בשכר ושני מתנדביה הקבועים יושבים בחדר אחורי קטן, עושים טלפונים ומחלקים מדבקות ושלטים לכל דורש. בולטים בהעדרם: אנשי מקיין. אין מטה, אין מתנדבים וגם לא מדבקות ושלטים שלהם בעיר.
בחזרה למוזיאון, שם הדיאלוג נע הלוך ושוב במהירות בין התרחשויות היסטוריות של לפני 150 שנה לבין ההווה. "אובמה הוא נאיבי. ואני מוטרדת מאוד מהרקע שלו. בעיקר מהקשרים שלו עם הכומר רייט. כל הסיפורים הללו על החברים שלו – זה פשוט גזענות נגד לבנים. כי אם מועמד לבן היה מנהל קשר עם איזה כומר בעל קשרים ל-KKK, אז הוא בחיים לא היה מצליח להתקדם בקמפיין", אומרת לי סוזאן. "הבחירות האלה הן פשוט הכפרה של הלבנים כלפי השחורים".
נא להמתין לטעינת התגובות
