פרשת א-דורה: אנטישמיות נאורה בצרפת
פרשת א-דורה מתה בישראל, אבל חיה בצרפת. שבע שנים לאחר האירוע תקום ועדת חקירה. בצרפת, לא בישראל
אנדרלין האשים את ישראל. מוחמד א-דורה הפך לסמל.
פה ושם החלו להתגלות סדקים בסיפור, שהלכו והתרחבו. פיליפ קרסנטי, צעיר צרפתי, טען שהערוץ ואנדרלין שיקרו ביודעים. הם תבעו אותו למשפט. קרסנטי אסף חומר רב והתבסס, בין השאר, על חומרים שאספו הפיזיקאי הישראלי נחום שחף ועל אתר אינטרנט שנקרא "סוכנות הידיעות של מטולה" ( "MENA" ).
הוא דרש להציג את הסרט המלא של האירוע. בית המשפט סירב. קרסנטי הפסיד. במסגרת הערעור הוא דרש שוב להציג את הסרט המלא. הפעם הדרישה התקבלה. קרסנטי זכה בערעור. חמתם של כוחות הקדמה בצרפת בערה. הם ארגנו עצומה בעד אנדרלין. הדיון הציבורי התחדש. בצרפת. לא בישראל.
החותמים לא התעניינו בעובדות. אנדרלין הוא זה שטען שהסרט המלא - הוא שידר פחות מ-60 שניות מתוך עשרות דקות - מכיל קטעים קשים לצפייה של גסיסת הילד. הוא שיקר. אין בסרט המלא שום דבר כזה. להפך. הסרט המלא כולל קטע שבו הילד מזיז את ידו ומסמן משהו לצלם, לאחר שכביכול נפח את נשמתו.
הקרי"ף, ארגון הגג של יהודי צרפת, סירב לקבוע עמדה, אך דרש להקים ועדת חקירה. הדרישה התקבלה. לאחרונה סיכמו ד"ר ריצ'רד פרסקייה, ראש הקרי"ף, ופטריק דה קרוליס, נשיא רשת "פראנס 2", על הקמת ועדת מומחים בראשות פטריק גובה, חבר הפרלמנט האירופי, העומד בראשות LICRA (הליגה נגד גזענות ואנטישמיות) כדי שתבדוק ותקבע: האם הערוץ וכתבו בישראל עשו עבודה נאמנה, או שמא הדיווח היה שקרי.
כאן מצטרף שחקן חדש לדיון הציבורי. פרופ' רפאל ולדן, ישראלי יליד צרפת, שהגיש חוות דעת המאשרת רפואית את הטענה שג'מאל א-דורה, אביו של מוחמד, נפגע בתקרית. שהרי אחת מהטענות שהועלו במשפט הדיבה, וגם הוכחו, היא שהפלסטינים ביימו "תקריות" מהסוג הזה.
גם הסרט המלא של האירוע בנצרים מעלה את החשש שמדובר בעוד תקרית מבוימת, שזכתה להצלחה עולמית. כך שאם יש ממש בחוות הדעת של ולדן, הרי שהאירוע בנצרים הוא אמיתי ולא מבוים. חוות הדעת מוצגת בבלוג של אנדרלין, שהזמין אותה ופרסם אותה.
אלא שסוכנות הידיעות מטולה
פייר אנדרה טאגייף, מחשובי הפילוסופים בצרפת, כתב לאחרונה מאמר מקיף על פרשת א-דורה. מדובר ברצח של ילד. עניין שמצוי עמוק בתודעה הקולקטיבית הנוצרית. יש רקע היסטורי. זה לא מקרי שהסיפור נופח לממדים מפלצתיים. הילד הפך לסמל.
טאגייף בדק שלב אחרי שלב אחרי התפתחות המיתוס. היהודים שוב הפכו לרוצחי ילדים. כאשר הגיע ראש הממשלה דאז אהוד ברק לביקור בצרפת, אמר לו הנשיא דאז ז'אק שיראק ש"רצח ילדים אינו מדיניות".
גם הפילוסוף הנורווגי יוסטין גרדר הכריז בעקבות הפרשה: "אנו קוראים לרוצחי ילדים -'רוצחי ילדים'". המיתוס העתיק קם לחיים. הפעם המבשרים הם בני כת הנאורים. מדובר בעלילה, צריך להוסיף, גם אם הילד א?דורה נהרג מכדורי חיילים ישראלים. משום שבכל עימות יש גם נפגעים חפים מפשע.
אלא שיש הבדל. בדיקה עניינית תגלה שמספר הנפגעים הפלסטינים ב-40 שנות כיבוש הוא המינימלי בסכסוכים מהסוג הזה. בשבוע אחד, בסרברניצה שבמרכז אירופה, נהרגו יותר מוסלמים מאשר ב-40 שנות כיבוש.
בכל שבוע בדארפור נהרגים יותר ילדים מוסלמים, על ידי מוסלמים, מאשר ב-40 שנות הכיבוש. בכל שנה משנות העימות באלג'יריה נהרגו יותר ילדים - פעם על ידי צרפתים, עכשיו על ידי מוסלמים - מאשר ב-40 שנות כיבוש. אבל אנטישמים - סליחה, אנטי-ציונים - אינם מתעניינים בעובדות. הם היו זקוקים לעלילה. הם קיבלו. טאגייף, אגב, אינו יהודי. הוא רק פילוסוף אמיץ שיוצא נגד הזרם האנטי?ציוני השולט בתקשורת. נקווה שהמאמר שלו יזכה במהרה לתרגום. זה מסמך חשוב שאסור לקורא הישראלי להפסיד אותו.
היו כמה מקרים בתקשורת הישראלית שבהם היה ניסיון להדיח עיתונאי בגין דעותיו. זו הייתה הטענה במקרה של משה נגבי, הפרשן המשפטי של רשת ב'. לא מדובר בפרשן. מדובר בעיתונאי המנצל את מעמד "הפרשן המשפטי" כדי להטיף את הדעות המרצניקיות שלו בכיסוי משפטי.
למרות זאת, פרסמתי אז, ב-2001, מאמר המתנגד להדחתו. גם דעתו ראויה להישמע, כתבתי. הוספתי רק שיש צורך בגיוון. עמדה פוליטית המתחזה למשפטית היא פגיעה בחופש הביטוי. זה בסדר שנגבי נשאר בתפקיד. זו שערורייה נמשכת שהוא נותר ברשות השידור על תקן של מונופול. זה מוביל אותנו להפסקת תוכניתו של דודו אלהרר בגלי צה"ל.
אלהרר איננו פרשן. הוא מגיש תוכנית אישית. בדיוק כמו יוצרים אחרים - שלמה ארצי, יגאל בשן, יהורם גאון. אלא שיש בעיה. אלהרר הוא ימני. בניגוד לאחרים, הוא איננו בעל יומרות לאובייקטיביות. בגלי צה"ל יש יותר מדי מתחזים כאלה. רוב מוחלט של מגישי תוכניות האקטואליה הם בעלי אוריינטציה פוליטית מאוד ברורה.
לא תמיד הם מנסים להסתיר אותה. בוודאי אינם מצליחים. הרי אנחנו בעידן האג'נדה. ובדיוק כמו האדמו"ר שלהם, אהרן ברק, הנאור הידוע, שהתנגד להכניס לבית המשפט העליון בעלי אג'נדה שונה משלו, גם הם רותחים מזעם על זה שהסתנן בינותם אדם בעל אג'נדה שונה משלהם.
הם, ושאר השולטים ברוב אפיקי התקשורת, ידברו גבוהה גבוהה על דמוקרטיה וחופש הביטוי. והם גם יתגייסו בהמוניהם, ובתנאי שמדובר באיש משלהם. תנו להם את מוחמד בכרי ואת "ג'נין ג' נין", והם יזנקו כאריות. תנו להם את ההשתקה של דודו אלהרר והם יהפכו לחברי מנזר השתקנים. בינתיים דחה בג"ץ, בהחלטה של השופטת מרים נאור, בקשה של אלהרר למתן צו ביניים נגד השעייתו. מותר לתהות, רק לתהות, אם זו הייתה תשובת בג"ץ גם לעתירה דומה מצד משה נגבי.
לאחר הורדת הדברים לדפוס, הגיעה לעיניי תשובת המדינה לעתירת אלהרר לבג"ץ. ובכן, הטענה העיקרית היא שלא מדובר בהשתקה פוליטית, אלא בשינוי בלוח המשדרים, תוך מתן אפשרות לאלהרר להגיש תוכנית בעלת אופי שונה ומועד שונה. גם בהנחה שהדברים נכונים, עדיין עומדת בעינה הטענה המרכזית: רוב המנחים והמגישים בגלי צה"ל הם בעלי אג'נדה שלא ניתן להסתיר אותה, וכי אם היה מדובר בעיתונאי אחר, מצד שמאל, ולא באלהרר, זעקות השבר בתקשורת היו מרקיעות שחקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
