המשבר הכלכלי: כבר לא זוכרים את צבע הכסף
הכסף כבר אינו זמן, לפחות לא בזמן האחרון. על הסטירה שחטף הקפיטליזם
(ג'ון לנון בהופעת צדקה מלכותית בלונדון ב-1963)
אני מאוד שמח שיש לי מכשיר שמיעה, לא משום שאני שומע הכל עכשיו אלא משום שזה נותן לי אפשרות להסיר אותו ולהיות חירש זמנית כשצריך. למשל, כשאני מתפתה לפגישה עם איזה מפיק טלוויזיה שיש לו איזה אחלה רעיון לתוכנית אירוח בהשתתפותי, כולל זמרת ושני ליצנים.
ברגע שאני מבחין ששוב מדובר בבזבוז זמן, אני מסיר את המכשיר והפגישה הלא נחוצה הזאת הופכת לסרט אילם. גם אצל רואה החשבון שלי, אדם יקר וישר, אני מבין שהוא מנסה להגיד לי משהו, אבל בשנייה שהוא אומר "ביטוח לאומי", " מע"ם" או "קרן נאמנות", המכשיר מוסר. אני בינתיים רק מחייך ומהנהן בנימוס וסומך עליו שיעשה את כל מה שאני לא מבין ולא מסוגל להקשיב לו.
בזמן האחרון אני בכלל לא תוקע את המכשיר באוזן משום שכמה מידידיי החליטו להפגין בקיאות בענייני הכלכלה הקורסת. כשקלטתי שהם אומרים מילים כמו "מדד המעו"ף נעצר ברמה של 751 נקודות", שלא לדבר על "נפילת הדאקס הגרמני", החלטתי שאני לא מבין בזה ועדיף לי לחזור לפגוש אותם כשישובו לדבר כאחד העם (הרחוב שבו ממוקמת הבורסה הישראלית).
מעולם לא הבנתי מדוע הבובות שעווה האלה מוול סטריט מוחאים כפיים בסוף כל יום עסקים, מה עוד שמה שמתבקש כעת זה לא מחיאות כפיים, אלא דמעות של עשירים. אני רואה בצד השני של הסי.אן.אן את המסיבות הרעשניות של הזיליונרים עם הסיגר והשמפניה, ולא מבין אם ההון שלהם כבר הוטמן בשווייץ או שאכן אלה ימי פומפיי האחרונים.
בהופעה של סר מקרטני בארץ ישראל, סיפרו לי כמה מעשירי המדינה שהם רכשו כרטיסים ב-5,000 שקל בשביל לשבת בטריבונה, אבל לא ראו ולא שמעו כלום. לא נותרה להם ברירה אלא לרדת למושבים הזולים ולהתחכך, אולי בפעם הראשונה בחייהם, בעם עצמו.
בימים אלה, כמשל על "הצונאמי הכלכלי העולמי" כפי שנכתב באחד ממוספי הכלכלה, רוב הכלכלנים מדברים על "תיקון השיטה הקפיטליסטית". אלא שלא כמו בהופעה של פול, העשירים לא יירדו, ואת מחיר הצונאמי הכלכלי, כמו באסונות הטבע והמלחמות, שוב ישלמו החלשים והעניים.
כמי שחושב שכל אימפריה נענשת בסופו של דבר, אני לא שמח לאיד אבל חושב שסטירה (ואם אפשר גם בעיטה בביצים) לקפיטליזם המערבי היתה לגמרי צפויה. זאת למרות שלא נחזתה אצל שליטי "השיטה ", ממש כפי שהסי.איי.איי לא חזה את קריסת חומת ברלין ואת נפילת מגדלי התאומים.
"אם אתה יכול לספור את הכסף שלך, זה סימן שאין לך הרבה כסף", אמר ג'ון גוטי, מראשי משפחות המאפיה בניו יורק. רוב בעלי ההון האמריקני לא ספרו כבר הרבה זמן את הכסף שלהם, והם לא יודעים מה הצבע שלו ואיפה הוא מתחבא לעזאזל. האומה שלהם נמצאת כל כך הרבה זמן במלחמה של לוחמים עניים נגד עמים עניים, מלחמה השואבת סכומי עתק, שכן כבר ברומא העתיקה ידעו שבמלחמות הכסף אינו מוגבל.
בעת מלחמה פורח השוק השחור, הספקולנטים מרד וויחים ואנשי העמל מפסידים. אנשים כמוני וכמוכם - שעובדים קשה, חוסכים בקרנות השתלמות, פנסיה וקופות גמל - יודעים ששוב אנחנו, מעמד הביניים, נשלם את מחיר תאוות הבצע של אלה שלא טורחים לספור את הכסף שלהם אבל מוכנים לשדוד את החסכונות
אמריקה היא שהמציאה את הפתגם המטופש "זמן זה כסף". והמיליונרים אולי צודקים כשהם אומרים שעם הזמן הכלכלה תתייצב ואף תפרח, אלא שאני עדיין לא מקנא במי שמודד את הזמן בכסף כאילו הדולרים הם דקות ורגעים בשעון מטורף שאינו עוצר לרגע.
אנשים כמוני וכמוך, שנולדו וגודלו על ססמאות סוציאליסטיות כמו "האדם לעמל יולד" ו"לא בחומר אלא ברוח", כבר לא ישחקו בבורסה. הם ימשיכו להאמין בתיקון עולמי, אולי אפילו במהפכה חברתית עולמית, למרות שרוב המהפכות הסוציאליסטיות יצאו מהקשרן והרגו יותר פועלים מאשר כל מלחמות העולם.
נולדתי לדור עם ערכים מזוינים. אני לא עני ולא עשיר, אבל יודע שגם במשבר הכלכלי החמור ביותר "ב-80 השנים האחרונות", כלשון התקשורת, שוב ינקטו מנהיגי העולם את הדרך הידועה שלהם. זו שעובדת כה יפה ב"מלחמה נגד הטרור"-להפחיד אותנו ואחר כך להציל אותנו, כדי שנרגיש אסירי תודה ואסירי ציון ונבחר בהם שוב.
זה לא סתם שרוב הסדרות האמריקניות מבוססות על סיפורים של משפחות עשירות שסובלות ומושפלות ( "שושלת", " דאלאס" וכו'). הסדרות האלה מביאות הרבה שמחת חיים לעניים ולמעמד הפועלים - כל אלה שאין להם כסף לסבל יקר שכזה.
זאת שמחת העניים באמריקה הקורסת. הילדים הנוצריים של השכבות הדלות והחלשות, אלה שאבא שלהם נהרג באפגניסטן או התגייס להילחם במלחמה האינסופית בעיראק תמורת חופן זעום של דולרים, שומעים בכנסייה המקומית את דרשת הכומר שמצטט את השליח מתיו: "קל יותר להשחיל גמל בחור המחט מאשר להכניס עשיר לממלכת השמים".
אולי באמת הדבר היחידי שעוצר את העניים מלטבוח בעשירים זו הדת, אבל מותר להם לשמוח ולראות כיצד הבורסה צונחת ושועי הארץ סובלים, ולו באופן זמני.
נא להמתין לטעינת התגובות
