תמונות קשות: לצלם כלב או חתול
כמה פעמים ביקשתם מהכלב שלכם לשבת יפה, לחייך ולהגיד צ'יז למצלמה, והוא, מצדו, לא הבין מה אתם רוצים מחייו וסירב לשתף פעולה? גם עבור צלמי החיות המקצועיים מדובר במשימה מייאשת
יגאל פרדו, צלם בעלי חיים ותיק, מצלם כלבים, חתולים וסוסים עבור מגוון לקוחות. יש בהם כלבנים מקצועיים שרוצים לשווק את ה"סחורה" שלהם, מאלפים שמעוניינים לתעד את תהליך העבודה, חברות פרסום שמשתמשות בבעלי חיים לפרסומות, חברות מזון לבעלי חיים, וגם סתם בעלי חיות מחמד שרוצים תמונה ייצוגית של מחמל עיניהם להראות לדודים שוכרים את שירותיו. "אנשים מזמינים 'בוק' לכלב", הוא מספר, "ומוכנים לשלם על צילום סטודיו עם רקע ותאורה. הם מעלים את התמונה למחשב או לטלפון הנייד, מדפיסים וממסגרים ותולים בסלון, עושים מזה מגנטים למקרר, ברכות שנה טובה, גלויות, המון דברים".
אחת מלקוחותיו הקבועים של פרדו היא ההתאחדות הישראלית לכלבנות, שמזמינה תיעוד של תערוכות כלבים וכתבות מצולמות למגזין "עולם הכלב". "חלק מתהליך ההצגה של כלבים גזעיים בתערוכות הוא צילום הכלב להצגה בפני השופטים, כדי להדגים עד כמה הוא עומד בתקני הגזע", הוא אומר, "לשם כך צריך להעמיד את הכלב בצורה המיטיבית - לכל גזע יש פוזה שמייצגת ומתמצתת את התכונות החיצוניות שלו בצורה הטובה ביותר.
כאמור, אחד התנאים ההכרחיים לצילום מוצלח הוא יצירת קשר עם בעל החיים. "גם עליהם אתה יכול לעשות מניפולציות, כמו על מצולם אנושי. היצר הכי חזק אצל הכלבים הוא ריצוי הבעלים, ואני צריך להגיע למצב שהוא ירצה לרצות אותי. לשם כך אני מדבר איתו, מלטף אותו ומפתה אותו לעשות את מה שאני רוצה באמצעות פידבק חיובי או צ'ופר קטן. ההנאה של הכלב היא המפתח להפקת ההבעה הנכונה. אם אני רואה שהכלב נבהל מהפלש, שגם מבזיק וגם מרעיש - אני מצלם אותו בחוץ".
פרדו נתקל כבר במגוון של לקוחות הולכים על ארבע.
אבל יש גם קשים יותר. "ההאסקי הסיבירי, לדוגמה, הוא כלב מזחלות שרק רוצה לרוץ. צריך לצלם אותו כשהוא קשור ברצועה, כי אחרת הוא בורח. כשהוא מבין שלא יוכל לברוח, הוא מפתח אדישות וקשה למשוך את המבט שלו".
צילום חתולים, בכל אופן, זה כבר סיפור אחר. "כשאני בא לצלם חתול, אני מגיע אליו הביתה כדי לא להלחיץ אותו. אני בא בפרופיל נמוך, בשקט, ולא מכניס מיד את כל הציוד. אני מתקרב בהדרגה ונותן לו לגשת אליי - והם ניגשים, כי הם סקרנים. למדתי לתקשר איתם דרך העיניים, כמו שהם עושים. אני עוצם את העיניים לסירוגין, שזה בשפתם 'טוב, אני לא בא להזיק לך', ואז אני מעמיד סט וגורם לו לבוא ולעמוד שם, שזה מאוד קשה. כשאין ברירה, אני משתמש בתרסיס של'קט ניפ', שהוא ריח שמושך חתולים".
חיים שוורצנברג, הצלם של צער בעלי חיים תל אביב, מצלם את הכלבים והחתולים החוסים, אבל לא כדי לפרסם מוצר או לזכות בתחרות, אלא כדי למצוא לבעלי החיים האומללים בית חם. גם כאן צריך לתפוס את הזווית המחמיאה ולהעביר את החינניות שלהם. "צריך להוציא אותם הכי אטרקטיביים", הוא אומר, "כי אנשים רוצים אותם חמודים. פחות מעניינת אותם האומללות".
שוורצנברג נדרש להתמודד עם קשיים מסוג אחר מאלה של צלם בעלי חיים אחר. "לבעל חיים אתה לא יכול להגיד 'שב' - במיוחד כשמדובר בכאלה שמגיעים למכלאה, הרבה פעמים אחרי טראומות, ואין בסביבה בעלים שיכולים לשלוט בהם. גם תנאי החיים שלהם לא עוזרים. כלב שמוציאים אותו מהכלוב, הדבר האחרון שמעניין אותו זה לשבת ולהצטלם. הוא רוצה לרוץ, לקפוץ, לשחרר אנרגיה. כדי לגרום להם להפנות אליי תשומת לב, אני משתמש בצעצועים מרעישים, במשרוקית כלבים, או בכל מיני קולות שאני משמיע. בכל מקרה, זאת לא עבודה שאפשר לעשות לבד, ומישהו מהמטפלים עוזר לי".
בין השאר, נאלץ שוורצנברג לצלם בעלי חיים שעברו התעללות ונחשפו למראות קשים. "לפני חודש וחצי צילמתי גורת חתולים בת חודשיים שחצי מהפנים שלה נרקב וזה היה ממש מחריד. צילמתי גם כלבים שעברו התעללויות וזה לא קל, אבל אני עושה את זה כדי לתעד ולהעביר סיפורים לעיתונות ולאתר האגודה, ככה שזה נותן הרבה סיפוק. זה המקום שאני יכול לתרום בו, וזו גם עבודה".
לבעלים שרוצים לצלם את חיית המחמד בבית, ממליצים השניים לתפוס אותם בסיטואציות יומיומיות, לרדת לגובה שלהם (מה שמסייע גם בתקשורת), או להעמיד אותם במקום גבוה. דבר נוסף שחשוב לדעת הוא שבמקרה שאתם מצלמים כלב (או חתול) שחור כדאי להשתמש בפלש גם בחוץ, שכן אחרת קרוב לוודאי שהדמות תצא לא ברורה. כדי למשוך את תשומת לבו של כלב, כדאי להשמיע צלילים גבוהים ממשרוקית (אך לא לחזור על אותו צליל פעמיים) ואפילו לנבוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
