25 שנה אחרי: הישיבה שהצילה המשק בישראל
אוקטובר 83', משבר כלכלי. האוצר רוצה להזרים כספים ורק שרון שואל: מה זה אומר לאזרח הקטן. פרסום ראשון של עדויות מישיבת הממשלה
כשזה קרה, הגיעו הבהלה והפניקה, בממשלה, בציבור, בבנקים. הציבור שנפטר מהמניות רכש דולרים. הלקוחות צבאו על סניפי הבנקים משעות הבוקר כדי לרכוש מטבע זר. אך זה נמכר במשורה. צעקות ובכי של חוסכים שעולמם התמוטט בקעו מסניפי בנקים ברחבי הארץ. המשטרה נערכה להגן על הבנקים מחשש להפרת הסדר הציבורי.
ראש הממשלה מנחם בגין כבר עם רגל אחת בחוץ. שר האוצר יורם ארידור על הכוונת של כולם. בניסיון אחרון להציל את המצב, הממשלה מקיימת ישיבת חירום. האחרונה של ממשלת בגין. למחרת כבר אמורה להתקיים ישיבתה הראשונה של ממשלת יצחק שמיר. מנהל הישיבה: סגן ראש הממשלה, שר הבינוי והשיכון דוד לוי.
נוכחים: שר האוצר יורם ארידור, נגיד בנק ישראל משה מנדלבאום, יו"ר הוועדה המייעצת לבנק ישראל, ח"כ אברהם שפירא, השר אריאל שרון (שנשאר בלי תיק לאחר שוועדת כהן לחקירת הטבח בסברה ושתילה המליצה על העברתו מתפקידו כשר הביטחון), שר הביטחון משה ארנס, שר הפנים והמשטרה יוסף בורג, שר האנרגיה והתשתיות יצחק מודעי, שר החינוך זבולון המר, שר המשפטים משה נסים, שר התחבורה חיים קורפו, שר התיירות אברהם שריר, שר התקשורת מרדכי ציפורי ושרים נוספים. בגין נעדר, מסתגר בביתו, הלום מתוצאות מלחמת לבנון והלחץ הציבורי נגדו.
אנשים שהיו שם שמעו את הדברים, את ההתקפות ההדדיות, את החרדות והתקלות, ואת הפתרון שהציל בסופו של דבר את המשק. הנה מה שהם מספרים.
הישיבה מתחילה. נגיד בנק ישראל משה מנדלבאום מעדכן את השרים המודאגים על בהלת ההיצעים של מניות הבנקים, על ריצת הציבור לרכוש דולרים ועל הבנקים שהביאו מאות מיליוני דולרים מחו"ל כדי לקנות את המניות שלהם מידי הציבור. על פי אחת העדויות, שר הביטחון משה ארנס תמה אם מותר לבנק לקנות את המניות של עצמו. הם עושים זאת באמצעות חברות-בנות שלהם, משיב מנדלבאום. האם זו לא הפרת חוק? ארנס מקשה. זה בניגוד לרוח החוק, טוען היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר.
מנדלבאום עובר ישירות לביקורת על הבנקים. מסביר לשרים שהבנקים כינסו ישיבות חירום משלהם ועשו את הכל דרך התקשורת. יצאו עם הודעה לעיתונות ואמרו שהם מודאגים.
ארידור, סיפרו אנשים שנכחו בישיבה, היה שרוי במתח הרב ביותר, ובכל זאת התאמץ להפגין שליטה במצב. הרעיון שלו היה סיוע לבנקים לטובת המשקיעים. הרי אם יתנו למניות הבנקים לצנוח, אמר, ייגרמו נזקים עצומים הן לבנקים הן לציבור. הוא הסתייג מהזרמת כספים לבנקים ללא גבול, אבל נעתר לבקשתם לתת הגנה, רשת ביטחון, "רצפה" שממנה אסור יהיה למניות לרדת, כדי שהבנקים לא יתמוטטו לחלוטין.
שר המשפטים משה נסים, שהיה ער לזעם הציבורי על הבנקים, תהה אם הם לא צריכים לתרום את תרומתם הם בכל הסיפור הזה. השר ארידור, שממילא יש לו "בטן מלאה" על הבנקים, נאלץ עתה, נוכח שעת החירום, לחרוק שיניים וליישר עמם קו לקראת ההסדר המשותף. יכולה להיות בהלה חסרת הצדקה, אמר, שאנשים שאינם מבינים ימכרו את מניותיהם מתחת לרמת ה"רצפה" ויפסידו. לכן, צריך לנקוט יחד עם הבנקים צעדים הסברתיים, כדי למנוע יצירת בהלה כזו.
בורג, שוב, מסביר את כל המצב במשפט אחד, המשפט שכולם חששו ממנו: "זה כמו בארצות הברית בשנת 1929.
ארידור תיקן אותו. אנחנו לא נותנים לתופעות כאלה להתרחש, אמר. הממשלה האמריקנית לא התערבה ב-.1929 הממשלה הזו, כך אני מקווה, לא תיתן לזה לקרות. ארידור מסביר לנוכחים שהבנקים מוכנים להתחייב לפדות את המניות אחרי חמש שנים. אם לא יוכלו לעמוד בהתחייבותם, הוא מבהיר, נידונה הצעה אחרת, ולפיה בנק ישראל או הממשלה יבצעו את ההתחייבות וירכשו את המניות. בכל מקרה, הסביר, ציבור המשקיעים ייצא מהסכנה.
השר אריאל שרון, ששתק עד עכשיו, מתערב. התוכנית לא נראית לו. אם המניות שיש בידי הציבור אינן שוות כערכן, אמר, בסופו של דבר אנחנו עומדים בפני חורבן. הרי בסופו של יום, כשייפתח המסחר, הניירות האלה יהיו שווים הרבה פחות במחירי בורסה. ארידור מנסה להסביר. הניירות נשארים סחירים, הוא אומר, ברגע שנפתח את הבורסה הם סחירים, אבל למשקיעים יש מעתה גם אופציה של דמוי איגרות חוב. אילו יכלו הבנקים לעמוד בוויסות הם לא היו צריכים אותנו. בגלל זה הם פנו אלינו.
הספקנות של שרון כנראה גרמה לארידור להבין את הנחיצות בהסברה. כל העניין, כמו שאמר מקודם, יכול לקום וליפול על הפסיכולוגיה. מי שיהיה לו אמון במה שהממשלה עושה - לא יינזק, מיהר להסביר. מי שלא יהיה לו אמון, וייתנו לו "עצת אחיתופל" למכור מתחת ל"רצפת ההגנה" שהממשלה מספקת, יפסיד את ההפרש. לכן, אמר, צריך שאנשים יבינו את המהלך הזה כדי שלא יינזקו.
שרון כמעט התרצה, אבל אז ארידור אמר את צמד המילים שהקפיצו אותו: קופות גמל. נאפשר גם להן לקנות את המניות, הציע. אם המחיר יהיה מתחת ל"רצפה" יהיה כדאי להן לקנות. שרון נזעק. אם אתה נוגע בקופות הגמל - אתה נוגע בנפש, אמר לשר האוצר, על פי אחת העדויות. אחד הביטחונות שתמיד נתנו לציבור, היה שהבנקים לא יהיו רשאים לעסוק בדברים מסוג זה. עכשיו אנו לוקחים את הדבר האחרון שנשאר לקשישים, ליתומים ולאלמנות ופורצים אותו לאפשרות שמישהו "ישחק" בקופות הגמל?
ארידור, פגוע מההערות שרון, שכאילו ניסה "ללמדו" פרק בכלכלה, מגיב בזלזול. לדברי שרון, אמר, אין יסוד להיגיון הכלכלי הזה. שרון לא נרגע. הוא מגיב בסרקזם: אני רוצה לשאול שאלה, כמי שאף פעם לא האמין בדברים האלה - כאשר היה לי כסף קניתי כבשים - וכמי שאין לו היגיון כלכלי. אולי החוסכים אינם מעוניינים בצירוף קופות הגמל? זה הרי עניינם האישי. לאחר ההצלחה המסחררת של הבנקים החוסך אינו רוצה להיפגע יותר. איך אפשר להגן עליו?
ארידור הסביר שאם מאפשרים לקופות הגמל להרחיב את קניותיהן במחיר הרצפה או מתחתיו, הן אינן נפגעות. אם הכלכלה תמשיך להתמוטט זה יהיה משהו אחר, הקשה שרון. ארידור נצמד לתוכנית ההצלה שלו: ברגע שיש התחייבות של המדינה - אין כל בעיה של תחזיות.
לא נשאר זמן רב. השרים צריכים להחליט. ארידור קורא בפני השרים את נוסח ההודעה לעיתונות. דוד לוי תומך. האזרח, הבהיר, אינו מתמצא בנושא ולכן גם הביטחונות שהממשלה נותנת אינם נתפסים בציבור. צריך להפסיק את הפניקה. כאן נחשף ריב סמכויות מביך, על רקע מקצועי, דווקא בשעת חירום זו, בין שני קברניטי הכלכלה של המשק - השר והנגיד.
מנדלבאום טען שהחלטה בסדר גודל כזה חייבת להתקבל במליאת הממשלה ושמהודעת האוצר יצא כאילו הוועדה המייעצת של בנק ישראל צריכה לאשר זאת. השר ארידור לא נשאר חייב: בהודעה נאמר שהוועדה תדון, לא תאשר. מנדלבאום ממשיך וטוען כי לא ראה את ההודעה. ארידור, קודר ודרמטי, אמר שמילות הפתיחה בהודעה סוכמו עם מנדלבאום. מנדלבאום בשלו: אני שומע כאן לראשונה את ההודעה.
סגן ראש הממשלה לוי קוטע את הנצים. ניגשים לדיון. עכשיו תורו של שר התחבורה חיים קורפו לתקוף. מדוע אי אפשר לעשות הבחנה בין המשקיעים ולקבוע שאלה שהשקיעו עד חצי מיליון שקל לא יינזקו? מדוע צריך לתת אותו יחס לספקולנט שהשקיע עשרה מיליון שקל ולמשקיע הקטן? מדוע אי אפשר לעשות חלוקה כדי להציל את האומללים?
השר אברהם שריר, תומך בעמיתו, הוסיף מתקפה משלו. עכשיו הם כבר בשלב חשבון הנפש. כיצד הגענו למצב הזה, הוא שואל, מי אחראי לניפוח המניות? ומדוע לא נזעקנו, מבעוד מועד, למנוע זאת? במצב הקיים איננו יכולים להימנע מלקבל החלטה. השאלה על מי אנו הולכים להגן? על הבנקים או על המשקיעים?
הציבור רכש את המניות על סמך המלצת הבנקים, בעלי הסחורה עצמם. הם אינם יכולים לצאת נקיים. מתוך 7.5 מיליארד דולר ערך נקוב של מניות, לבנקים יש מיליארד ולציבור יש 6.5 מיליארד. אם המניות ירדו בערך של 20% בממוצע, הציבור יפסיד 1.5 מיליארד דולר! אלה אנשים שנתנו אמון בבנקים וגם בנו.
השר יצחק מודעי ניסה לאזן את המתקפה של קורפו. לא רק מניות הבנקים בסכנה, אמר, הבנקים עצמם בסכנה. אי אפשר להעניש את הבנקים, כי אז המשק הישראלי יתמוטט. אם תתחיל משיכה של דולרים תהיה מפולת, אמר, אתם יודעים מה פירוש הדבר אם נוריד את אמונם של תושבי חוץ? אבל אנו לא מענישים אף אחד. אנו מצילים משריפה.
כאן מודעי שם את הקלפים על השולחן. אם רוצים לדבר ביושר, אז הבנקים עסקו בספקולציה שלילית במניותיהם בעזרת הממשלה ובנק ישראל, אמר, מניותיהם היו אוויר כל הזמן ביחס לערכן האמיתי. שרון תקף: במשך כל התקופה הזו לא נשמעה אפילו פעם אחת אזהרה כלשהי. מודעי חייך. חיכיתי שתגיד זאת, אמר. שרון הרגיע וציין שאינו מתכוון אישית לחבר ממשלה כזה או אחר, אבל הרושם בציבור היה שמניות בנקאיות הן דבר רציני, סולידי ואמין. נכון, השיב מודעי, כי הממשלה לא יכלה לתת לבנק ליפול.
שרון התעקש. אז אי אפשר לחזות זאת מראש? אני אגיד לך את האמת, פנה למודעי, מאתמול הטלפון בביתי לא מפסיק לצלצל. אני לא נחשב למומחה כלכלי. יש פה מומחים כלכליים. מה עוד, שעד היום לא מקובל שכולם אחראים לכל דבר. אבל הזעזוע הוא כל כך עמוק. אני אומר זאת בצורה הכי חמורה שיכולה להיות, כמי שלא עסק בזה אף פעם ולא מבין בזה דבר.
אצלנו בבית היו מאמינים בטורייה. הנושאים האלה היו הבל הבלים. אבל מתוך קריאה והסתכלות שלי, במשך שנים, ובוודאי בחודשים האחרונים, ניתנה לציבור הרגשה שזה דבר בטוח ושלא ירוץ לדולרים. אנו נמצאים ערב בחירות, האנשים הניזוקים אלה אנשים שלנו. אנשים שחסכו מעט וקנו. שר התקשורת מרדכי ציפורי קטע אותו: כל אזרחי ישראל הם אנשים שלנו.
הנימוק שהבנקים לא סבלו בצורה שווה לא יכול לשחק כאן, סיכם מודעי, העניין הזה אינו מוסרי אלא מוניטרי. אם לא ניתן את הביטחון בערך המניה שאנו ערבים לה, הוא יפול בצורה דרסטית. אז כדאי לחשוב לא איך לנקום בבנקים - שהם אשמים, אבל יחד איתם גם אנחנו - אלא לתת להם את התשואה הקרובה ביותר לערך שבה נקנתה המניה על ידי המשקיע.
הדיון בעיצומו. יו"ר הוועדה המייעצת לבנק ישראל, ח"כ אברהם שפירא, בא לעדכן את שרי הממשלה בהתרחשויות האחרונות. שפירא, פוליטיקאי ואיש עסקים חרדי, איש חכם, ממולח וססגוני, היה אז בעל כח רב במסדרונות השלטון. אבל האירוע שבו חבר כנסת מרביץ תורה בשרים בישיבת ממשלה היה בהחלט יוצא דופן. סגן ראש הממשלה דוד לוי צינן את התלהבותו. אתה תתבקש למסור מה שיש לך לממשלה, אמר והוסיף: מובן מאליו שעל פי הנוהל והנוהג אין חבר כנסת משתתף בדיונים והכרעות.
אבל ח"כ שפירא מונע על ידי תחושה של שליחות הצלה לאומית. אמרתי ליועץ המשפטי לממשלה, הבהיר, שהחלטה עכשיו לגבי הצעת הסדר היא חשובה מכל נוהל. הציבור לא מסתכל עכשיו על מה מותר או אסור לחבר כנסת. הציבור רוצה לדעת אם הוא חי! לכן, בעת חירום, חז"ל התירו הרבה דברים ואני רוצה למסור לכם דוח על המצב.
ביום שלישי, סיפר, הבנקים דיווחו לי שיש מפולת במניות שלהם. ביום רביעי המפולת התחזקה. ביום חמישי הם הודיעו שהמפולת הוכפלה. אני רוצה לומר שבעיית הוויסות לא החלה בקדנציה של הליכוד, אלא עוד בימי המערך. זה לא יעזור עכשיו, סינן שרון.
שפירא, נסער מההערה, השיב: אני מוסר אינפורמציה ואיש אינו יכול להגביל אותי מה לומר, גם אם אגיד שטויות. מי שקורא היום לדחות את הסדר, אמר בתקיפות, מביא להתמוטטות המערכת. גם אם תשבו כל הלילה עליכם לקבל החלטה. מחר צריך להביא בפני הכנסת את הרכב הממשלה החדשה ואיננו זקוקים להפגנות של מיליון איש.
קודם כל, המשיך שפירא במונולוג, אני רוצה להגיד, שלאברהם שפירא אין דולר אחד במניות הבנקים, כי הגעתי למסקנה שה"מכפיל" של המניה משוגע ואינו שווה את הכסף. אני מדבר כאדם שחושב על האזרח. הוא האמין במניות הבנקים. מה יגידו עכשיו? שבאנו לשדוד את האזרח? הייתם צריכים לשמוע מה הנהגים שלכם אמרו כאשר נכנסתי לכאן. כולם חושבים שמדינת ישראל ותושביה לקראת פשיטת רגל, אבל לדעתי לא נגיע לכך שהממשלה תקנה את כל המניות. העסק יירגע. אנשים יאמינו למניה ויקנו אותה.
כאשר הנוכחים מעלים אפשרות שהמניות ייפלו מתחת לרצפה ושתהיה התמוטטות, שפירא מרגיע אותם ואומר שהממשלה תיתן חלון אשראי לבנקים. השאלה, הוא מהרהר, מתי יוכלו הבנקים להחזיר את האשראי. מודעי מטיח בו: אבל אמרת שכעבור חודשיים. כאן מאבד שפירא את סבלנותו. מה זה "אמרת?", אני אליהו הנביא? אילו הייתי אליהו הנביא לא הייתי צריך לבקש אישור מהיועץ המשפטי כדי להיכנס לכאן. לכן, אני מציע שהממשלה תחליט ותיתן הבטחה בצורה ברורה. שהשרים לא ידברו ב-28 שופרות, כי אז הציבור לא יאמין ותהיה קטסטרופה. חשוב שאיש אחד יסביר זאת בקול אחד.
נגיד בנק ישראל צריך להיות האיש שיאמר לציבור מה המצב. אם אף אחד בממשלה לא ידבר על זה, הציבור יהיה רגוע. הציבור ברחוב מחכה ומשתגע. הכל תלוי בהחלטה. למה להיכנס לתשעה באב כשאפשר לבוא לשמחת תורה? אריאל שרון התעורר משתיקתו: אנו בשמחת תורה כבר כמה שנים ולכן הגענו לאן שהגענו. אם מישהו ניסה להסביר שזה תשעה באב היו מתנפלים עליו. שפירא השיב באותו מטבע: אתה מדבר עכשיו על פוליטיקה ולי אסור להשתתף בזה.
לאחר הופעתו המרשימה של שפירא נמשך הדיון. האשמות קשות הוטחו בבנקים, ובסופו של דבר הסמיכו השרים את שר האוצר ואת הנגיד להגיע להסדר לפי העקרונות שנמסרו בישיבה. ההסדר הסופי אושר למחרת, בישיבתה הראשונה של ממשלת שמיר.
בעקבות מפולת המניות הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט העליון משה בייסקי, שמצאה את ראשי הבנקים ואת מנהליהם אחראים אישית ל"וויסות" ואילצה אותם לפרוש. נגיד בנק ישראל ושר האוצר נאלצו לפרוש אף הם. המדינה לא הסתפקה בכך והעמידה לדין פלילי את ראשי הבנקים ומנהליהם.
הם הורשעו תחילה בבית המשפט המחוזי בעבירות מרמה חמורות ונידונו לעונשי מאסר בפועל ולקנסות, אך בית המשפט העליון הקל עמם בערעור, ביטל את המאסרים וקבע כי די בסטיגמה המרתיעה לצד הסנקציות האישיות והמינהליות שהופעלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
