הציונים החדשים
תמונת המצב של חברה שאינה בטוחה למה לחיות כאן הניעה את הקמתה של תנועת הסטודנטים "אם תרצו". הדור הצעיר מנסה להתמודד עם מגמות פוסט-ציוניות
בדוגמה של אוניברסיטת קולומביה האמריקאית, אפשר היה לראות מכונת הסברה פלסטינית משומנת היטב, חדורת להט אידיאולוגי, שמפיצה עובדות כוזבות על הסכסוך הישראלי פלסטיני, בעוד הצד היהודי מציג אפולוגטיות עם מסרים מיושנים. במובנים רבים, בעיית ההסברה בעולם, היא רק סימפטום לבעיה חמורה יותר, שיש מי שהבין אותה, ומצא לנכון לחזק דווקא את ההסברה הפנימית, שחסרה גם כאן, בעולם האקדמי הישראלי, שבחלקים ממנו מנשבת רוח פוסט ציונית. רונן שובל, סטודנט לתואר שני בפילוסופיה יהודית, הקים את תנועת "אם תרצו" כמענה לרוח הזו, ועל מנת לספק לסטודנט הישראלי כלים אינטלקטואלים להתמודדות עם המגמות הפוסט ציוניות.
הבחירה בשם "אם תרצו" כמותג הציונות של הרצל, אינו מקרי, "אם תרצו" שמה לה למטרה להשיב את האמונה בצדקת הדרך הציונית, שאבדה לנו עם הזמן. יחד עם ארז תדמור, רכז ההסברה של התנועה, ועיתונאי במקור ראשון, הם מובילים תנועה רעיונית שפועלת בשנה האחרונה ברחבי הקמפוסים באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית, בבר אילן, ובבן-גוריון. את הוואקום ההסברתי הפנים ישראלי ממלאים שם בהרצאות, סיורים, ובמחאות והפגנות נגד כל פעילות אנטי ציונית.
"אם תרצו" הוקמה בעקבות קו השבר הגדול של מלחמת לבנון השנייה. שובל חזר מהמלחמה עם ההכרה בכך שהבעיה שלנו כחברה היא בעיה קונספטואלית ולא בעיה פרסונאלית של פוליטיקאי כזה או אחר שניהלו את המלחמה. המלחמה הציגה מבחינתו תמונת מראה של חברה שמיעוט מתוכה מוכן להקריב את חייו למען המדינה, ודור צעיר שחלקו אינו יודע להשיב על השאלה מדוע עדיף לחיות כאן ולא בארה"ב.
רוב החברה אמנם רואה עצמה כציונית, אבל כבר אינה מוכנה לשלם את המחיר שהציונות דורשת מאיתנו לשלם. מכאן החלה מחאת המילואמיניקים המפורסמת שתנועת "אם תרצו" הייתה מנוע מרכזי בהפעלתה, מחאה שקראה לצעירים לקחת אחריות, ולא להשקיף מהצד על המתרחש כאן. בתקופה האחרונה יצאה בהפגנת תמיכה בחיילי צה"ל בנעלין, נגד קבוצות השמאל הקיצוני שנהגו באלימות ויידו אבנים כלפי חיילי
רונן אינו עסוק בשאלות של ימין ושמאל, כמי שגדל ברמת השרון, בבית חילוני, הוא חושב שהשאלה המרכזית היא האם תהיה כאן מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה, שהיא הביטוי העכשווי בעיניו, לחלוקה בין מי שמחויב לחזון הציוני ובין מי שנטש אותו.
לאחרונה קיימה התנועה כנס מנהיגות בכפר עציון שבו אפשר היה לראות נבחרת מרשימה של סטודנטים פעילים, מרחבי הארץ שהקדישו יומיים לדיונים והרצאות על הדרך להגשמת חזון ההסברה הציוני. לא מדובר בקבוצה נאיבית, שמתרפקת ברומנטיקה על הציונות הישנה, אלא בקבוצה מאוד מפוכחת של מי שהבינו שהקרב האמיתי על התודעה מחייב ניסוח מחודש של החזון הציוני שהופרט ונשבר. אפשר היה למצוא שם אלטרנטיבה צעירה לכל תרבות ההבל של האח הגדול ושותפיו לעולם הריאליטי החלול.
ספר קהלת שנקרא השבת הוא תשקיף לאדם בעידן הפוסט אידיאולוגי, שנמצא בתהליך חיפוש מתמיד אחר משמעות. קהלת דוחה את כל נתיבי ההגשמה דרך הישגים אישיים: החכמה, העושר, הנהנתנות, ואפילו מעמד המלוכה נדחים על ידי החכם באדם בתחושת הבל.
חז"ל מצאו נקודת אור אחת שיכולה לספק מהפך בקריאת המגילה: יציאה מחיים "תחת השמש" לחיים שהם מעל השמש, חיים שיש בהם מטרה עליונה שמעבר למרדף ההישגים האישי, קהלת מחייב אותנו לחפש ולהגדיר את הנקודה שמעל השמש בחיינו כחברה וכפרטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
