מדור לדו"צ
הראשון ניסה להסביר למה צה"ל יורה באזרחים כשפרצה האינתיפאדה, השני הפך למרגיע הלאומי במלחמת המפרץ, והשלישי ירש יחידה חבולה מטראומת לבנון. לרגל פאנל דוברי צה"ל שייערך בשבוע הבא, הפגשנו את אפרים לפיד, נחמן שי ואבי בניהו לשיחה גלוית לב. על הפרק: המריבות עם הרמטכ"לים, האירועים שניסו להסתיר מאיתנו ולמה לא יהיה המשך ל"שתי אצבעות מצידון"
למעשה, אם תבקשו מהדוברים לדורותיהם לדלות ממעמקי זיכרונם מקרה שכזה, הם ייזכרו רק באחד, ב-1987. הימים היו ימי האינתיפאדה הראשונה. דובר צה"ל היה אז אפרים לפיד, שמו של הכתב הצבאי היה אבי בניהו. "עשיתי מעשה", נזכר השבוע לפיד, "שכשאני חושב עליו היום, זה היה המעשה הכי טיפשי שעשיתי מעולם".
נחמן שי, אבי בניהו ואפרים לפיד צילום: רובי קסטרו
אפרים לפיד חש בנוח במשרדים המפוארים של דובר צה"ל בקריה. בין השנים 1985 ל-1989, שבמהלכן כיהן כדובר הצבא, לא עיטרו פלזמות מבריקות את חדר הישיבות הצבאי, וחלק ניכר מהורי החיילים המשרתים היום ביחידה עוד אפילו לא נפגשו. אך זכויותיו של לפיד בהיסטוריה של דובר צה"ל מאפשרות לו להרגיש בבית על כסא העור החדיש, למרות שהכתב היחיד שגרם לו אי פעם לאבד את עשתונותיו הוא זה שעומד היום בראש הבייבי שלו.
במהלך חול המועד ייפגשו כמה מדוברי צה"ל הבולטים מכל הזמנים בפאנל מיוחד שייערך במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים בגבעתיים. לשלושה מהם, דובר צה"ל הנוכחי תא"ל אבי בניהו, דובר צה"ל בימי מלחמת המפרץ נחמן שי וללפיד עצמו, יש הרבה מן המשותף. לבד מהעובדה ששלושתם זגזגו בין דוברות לעיתונות, והיו בשלב מסוים גם מפקדי גלי צה"ל, כל אחד מהם היה אמור להרים את המכנסיים למדינה לאחר שנתפסה איתם למטה.
בחזרה ל-1987: בניהו, בחיוך ספק שובבי ספק זדוני, פורט את אותו תדרוך בלשכתו של ראש אמ"ן דאז אמנון ליפקין-שחק עד דק. "שאלנו אותו מה יהיה", מספר מי שהיה אז הכתב הצבאי של "על המשמר", "וראש אמ"ן ענה,'לא יודע מה יהיה, אבל 20 הרוגים, ככה זה לא יכול להימשך!'". לפיד, שנכח בתדרוך, קפא ותיקן את ראש אמ"ן בלחש: "אנחנו מדווחים על 11". בניהו של 2008, מסרב לשחרר את לפיד מהזיכרון המענה: "והוא ענה לך:'אפרים, תקרא חומר. יש 20'", הוא מספר בעליצות. זה גם מה שהוא כתב בעיתון.
למחרת התראיין יאסר ערפאת ב-CNN וחגג על ההישג הנורא: הוא שלף משרוולו את הגיליון האחרון של "על המשמר", ונופף בדיווחו של הכתב הצבאי בניהו. "20 הרוגים", הוא ציטט וגרם לחלחלה בקרב כל מפקדי הצבא, "20". "הוצאנו הודעת דובר צה"ל ש'על המשמר' מוחרם בגלל הכתב הצבאי וגם הלכנו למועצת העיתונות", משחזר היום לפיד את מה שקרה לאחר מכן.
ובכל זאת, נדמה שלמשקעי העבר כבר אין כל ערך כיום. בין שלושת הדוברים יש ידידות עמוקה ואפילו יחסי עבודה כאלה או אחרים. בניהו מודה שהוא מנסה לחקות את לפיד ומכנה את נחמן שי "נשיא דוברי צה"ל". שי מצדו ממשיך להפעיל את השניים האחרים לפעילות ההסברה שלו בתפוצות. "לפיד עבר הרבה צרות באינתיפאדה", אומר בניהו, "גם עם הצבא שפעל לראשונה בזירה לא מוכרת וגם עם התקשורת, שתמיד רוצה יותר. אבל מה היה לו אז? ערוץ טלוויזיה אחד, נשלט על-ידי הממשלה באופן קיצוני, קול ישראל של אז, וגלי צה"ל של אז שהכל מדוברר בה. אין אינטרנט, אין סלולר, אין בלוגים. כשהוא היה רוצה לאסוף את תא הכתבים הצבאיים, הוא היה אוסף מקסימום עשרה אנשים. היום יש כמעט 40".
אין "אין תגובה"
יחידת דובר צה"ל הוקמה על ידי דוד בן-גוריון במרס 1948, כיחידה לעיתונות צבאית. אז היו לה דובר וחמישה חיילים. היום יש כ-400. במהלך השנים, שימשו כדוברי צה"ל תשעה אנשי מודיעין, תשעה קצינים מחילות שונים ושישה אנשי תקשורת. מי בעצם הבוס של דובר צה"ל?
דוד בן גוריון צילום: ארכיון
לפיד: "יש כמה דברים שאני יכול להגיד שהשתנו משמעותית, וזה נושא תאונות האימונים וההתאבדויות.
היום אצל אבי אין שאלה כזו בכלל, אם לפרסם או לא. זה מובן מאליו שזה מתפרסם. בתקופתי היינו מפרסמים ידיעות על תאונות אימונים מאוד במשורה. ובנושא ההתאבדויות עשינו דבר שלא הצלחנו בו:ב-1986 היה גל התאבדויות שניסינו להתמודד איתו. באו פסיכיאטרים ואמרו לנו שבאופן מדעי מוכח שיש לזה אפקט דומינו. כינסנו את ועדת העורכים ואמרנו:'אין לנו שום אמירה ביטחונית, אבל אנחנו מבקשים שלא תפרסמו'. קם חנוך מרמרי ואמר:'אני לא מקבל', ומאז פרסמנו התאבדויות".
מה היום אתה לא מפרסם?
בניהו: "מפרסם הכל. רק ביטחון שדה לא".
שי: "אני קידשתי את ערך האמינות. אבל אני לא אידיוט כדי לומר לך שתמיד אמרנו את הכל. תמיד יש מרכיב מסוים שאתה לא אומר אותו".
הדרגים הגבוהים לא ביקשו ממך לשקר, למען ביטחון המדינה?
שי: "ראיתי בדובר צה"ל ערך אסטרטגי. נכנסתי אחרי אפרים לתפקיד, קראתי דוחות, וראיתי שהאמינות של צה"ל נמצאת במקום קשה מאוד. לא בגלל אפרים, אלא בגלל שזו היתה מלחמה שצה"ל לא ידע להתמודד איתה ולכן טעה ואולי גם שיקר. ואז אמרתי בואו נשמור את הביטוי 'דובר צה"ל' לחירום. למה אני צריך כל הודעה להגיד 'דובר צה"ל אמר', בידיעה שזו אולי ידיעה לא נכונה. שינינו ל'ממקורות צבאיים רשמיים נמסר'".
אתה חושב שיש בעיה של אמינות בתרבות הצבאית?
"אני זוכר אירוע שדיווחתי על פלסטיני שנהרג בחילופי אש עם צה"ל בבית לחם וטלפן אלי כתב זר שהראה לי סרט שבו רואים איך החייל יורה, מכוון והורג. הוא אמר לי: 'נחמן, אתם הודעתם שהירי לא היה בשביל לפגוע, מה אתה עושה בעניין הזה?'. חזרתי לפיקוד מרכז והראיתי לאלוף ודרשתי תשובות. אז הוא אמר: 'עזוב את זה, תוריד אותו מעליי, בשביל מה אתה דובר צה"ל?' למדתי את הלקח שלי אז. לא בשביל זה באתי לשם".
נחמן שי ייזכר תמיד כדובר צה"ל הטלוויזיוני הראשון, בזכות מלחמת המפרץ. כמו הרבה דברים בצבא, גם זה היה במקרה. "חיפשנו כל מיני הרכבים לתפקיד המסביר הלאומי. מישהו הציע את בני בגין ואת יוסי שריד, כאחד מימין ואחד משמאל", נזכר שי, "מה שקרה בפועל הוא שהתארחתי בערב חדש עם דן שילון והוא עשה לי תרגיל. הוא אמר 'אל תסתכל עליי, תסתכל למצלמה ותגיד למה אנחנו יכולים להיות רגועים'. אז המצאתי איזה מונולוג. כשיצאתי מהאולפן דן שילון אמר לי: 'אתה צריך להיות המסביר'".
אתם אחראים על מצב הרוח של העם?
בניהו: "כשהייתי מפקד גלי צה"ל הייתי אחראי יותר על מצב הרוח של העם. עכשיו אני צריך לתת יותר מידע אמין ומהימן".
מי כאן הבוס?
דובר צה"ל נחשבת כמשרת אמון שממנה הרמטכ"ל. לפיכך, לא אחת נדונה הסוגיה את מי בעצם מדברר נושא התפקיד: את צה"ל או את העומד בראשו. לא תמיד האינטרס שווה. "אני חושב שדובר צה"ל צריך להיות 60 אחוז מזמנו דובר הצבא, 25 אחוז נוספים מפקד יחידה, ו-15 אחוז מזמנו צריך להיות יועץ תקשורת של הפיקוד העליון", אומר בניהו, "לחלק מהדוברים שהגיעו לתפקיד ישירות מהצבא הסתחרר הראש בפעם הראשונה שטסו במסוק ועמדו בספוט לייט ליד הרמטכ"ל. אבל יש דוברים אחרים שזה לא מרשים אותם".
יש עימותים עם הרמטכ"ל לפעמים?
"יש עימותים, אבל הרמטכ"לים מבינים בתקופה האחרונה ששדה הקרב הוא גם בתקשורת. הרי גם הם צרכני תקשורת והם בעיקר מבינים במה הם לא מבינים ומתי הם צריכים מומחה לידם".
רב אלוף גבי אשכנזי צילום: חמד אלמקת
"הוויכוחים שלי עם הרמטכ"ל נוגעים בעיקר לזמן שהוא מקצה לתחום התקשורת. הוא לא התראיין אף פעם ואני חושב שאם הוא לא התראיין, הוא צריך להקצות יותר זמן לשיחות רקע והוא לא מוכן להקצות יותר משעה בשבועיים למשל".
שי: "רמטכ"ל ודובר צה"ל חייבים לדבר באותה שפה, למרות שהוא לא הדובר האישי כמו שרואים בפוליטיקה. היו ימים שהציעו שיהיה בלשכת הרמטכ"ל דובר אישי, אני חושב שזה לא נכון".
לפיד: "בינואר 1985 היתה החלטה להקים את רצועת הביטחון בלבנון, ואנחנו בדובר צה"ל החלטנו להפיק סרט, דוקו דרמה, 'שתי אצבעות מצידון'. הרמטכ"ל משה לוי לא אישר להוציא אותו מחוץ לצבא ואני התעקשתי. זה היה סרט מאוד פתוח של אלי כהן, איש דובר צה"ל, בכיכובו של אחד הנהגים ביחידה, אלון אבוטבול. הדילמות היו אמיתיות, כולל סיפור אהבה עם נוצריה לבנונית. סיכמנו עם הרמטכ"ל שנראה את זה לנשיא המדינה חיים הרצוג והוא ימליץ. עשינו הקרנה פרטית לנשיא והוא אישר להוציא את זה החוצה, מתוך תפיסה שאנחנו צבא פתוח. 700 אלף איש צפו בזה בבתי הקולנוע".
בניהו, למה לא תפיק היום סרט בעצמך?
"אם אני אפיק היום סרט, בתוך 7 דקות כל היוצרים והזכיינים יכעסו עליי, יגידו שצה"ל מתחרה איתם. אני לא רוצה להתחרות באף אחד".
מה הטעות הדוברותית הכי גדולה בתולדות דו"צ?
שי: "כמו שכל הצבא שגהב?-1973 כך גם דוברות צה"ל. כשנכנסתי לתפקיד הסתכלתי על הקיר של הדוברים לשעבר ובדקתי כמה מהם הוחלפו בטרם זמנם. רובם סיימו בתנאים לא טובים, הם שילמו את המחיר על טעויות שלהם ושל אחרים. ב-73' גם דובר צה"ל שבר את הראש עם כולם. הטעות הגדולה היתה שכן ניצחנו בשלב השני של המלחמה, והדוברות לא ידעה למנף את ההצלחה ואת ההישגים לכדי גורם הרתעה שיאמר גם היום לערבים:'התחלתם את המלחמה, כפיתם עלינו אותה ותראו איך זה נגמר'".
והמלחמה האחרונה?
"כשם שצה"ל לא היה מוכן למלחמה הזו, כך גם דוברות צה"ל, לא היתה מוכנה. צריך לחשוב בימים שבין המלחמות איך להיערך. לימדו אותנו שיעור במלחמה פסיכולוגית. הצליחו לשכנע את תושבי קרית שמונה שהם לא צריכים לחזור הביתה. זו כבר בעיה לאומית, לא רק בעיה של דובר צה"ל".
נא להמתין לטעינת התגובות
