לימודים בשועפט עם עיניים צורבות
ילדי ביה"ס בשועפט סובלים מזיהום ממפעל סמוך. את עיריית י-ם זה לא מעניין, הסיבה נעוצה כנראה במנטליות ערבית
האם השתלשלות אירועים כזו יכולה להתרחש בישראל 2008? מותר לקוות שלא, אבל שכונת שועפט בירושלים היא לא בדיוק ישראל - היא איזור דמדומים שבו אנחנו רוצים לשלוט, אבל לא מוכנים למלא את חובותיו של השליט; מקום שאותו ישראל הרשמית רואה כחלק מ"בירת ישראל המאוחדת לנצח", אבל שולחת את ילדיו ללמוד במבנה שעד לא מזמן שימש כדיר עזים.
הסיפור שלהם, הסיפור של בית הספר "שועפט ג'", הוא בזעיר אנפין סיפור מערכת היחסים השערורייתית שלנו עם חלקה המזרחי של ירושלים מאז 1967.
כששוועתם של ילדי ותושבי השכונה הגיעה למשרדים של עמותת "אדם טבע ודין", יצאו אנשיה לסיור בבית הספר ובמפעל "קורדייה" הסמוך. כשד"ר אריה ונגר, היועץ המדעי של העמותה ולשעבר ראש המרכז הארצי לניטור אוויר במשרד להגנת הסביבה, נכנס בשערי המפעל חשכו עיניו: קירות מפויחים, ערמות של אבק מתכתי, חלונות שבורים שדרכם יכולים לרחף חלקיקים וחומרים מזהמים לכיוון בית הספר. כאן, פסק בחוות דעת שצירף לעתירה שהוגשה לבית המשפט, אסור לילדים ללמוד.
מנטליות כפגע סביבתי
כשראש מינהל החינוך בעיריית ירושלים בנצי נמט נדרש השבוע לסוגיה בתוכנית רדיו, הוא אמר בכנות ש"ברחביה זה לא היה קורה". ואכן , קשה להבין איך בשכונה של רבבות תושבים אין אפילו בית ספר אחד. ואם פעם ילדי שועפט יכלו ללמוד מחוץ לשכונה, עכשיו הקימו עליהם חומה, וכולם מבינים שלהעביר מאות תלמידים את החומה מדי בוקר זה סיוט לכל הנוגעים בדבר.
בתנאים הללו, לימודים במבנה הסמוך למפעל המזהם נראו כמו הרע במיעוטו, רק שכשהלימודים יצאו לדרך התברר
שכשהעיניים צורבות קשה להתרכז בתרגילים בחשבון.
מישהו יצטרך עכשיו להתיר את הפלונטר הזה שיצרה מדינת ישראל במו ידיה. האחריות מונחת לפתחו של ראש עיריית ירושלים, אבל מדובר באותו ראש עיר שלא מזמן, כשנשאל בכתבת טלוויזיה על מצבו המחפיר של הביוב במזרח העיר, השיב בלי למצמץ ש"זו שאלה של מנטליות... הערבים לא מוכנים להיות מחוברים לצינור".
כשזו המנטליות של ראש העיר, מותר לנחש איך תיראה שנת הלימודים הקרובה של ילדי שועפט.
נא להמתין לטעינת התגובות
