הנמלט – הסיפור המלא על לכידתו של בועז יונה
בכל פעם שהגיעו השוטרים למדינה באירופה, יונה כבר היה במדינה אחרת, אבל הם ידעו שיעשה טעות. וכשטעה, הם היו שם. על המרדף
שליטתו בשפה הספרדית תרמה למינויו כנציג משטרת ישראל בדרום אמריקה. במשך חמש שנים הוא פעל לשים יד על משלוחי הסמים מקולומביה, מצ'ילה, מפרו וממדינות נוספות. "הגעתי לארץ עם שתי מזוודות", סיפר מאוחר יותר. "כל הבית היה במכולה בדרכו באונייה לישראל. במשך כמה שבועות היינו אמורים לחיות בבית חמותי עם שתיים שלוש חולצות ושני זוגות מכנסיים".
כך החל המרדף אחר הקבלן בועז יונה. מרדף שהסתיים השבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים. יונה הודה בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובגנבה בידי מורשה. אמר "סליחה, טעיתי", ונשלח לשבע שנות מאסר. מבחינת משטרת ישראל מדובר בהישג שימחיש את הפעילות הענפה שלה מעבר לגבולות ישראל.
על גבי הגלובוס פועלים בשגרירויות ישראל תשעה נציגים של המשטרה. כולם ממערך המודיעין. הם משרתים כדיפלומטים, אך בפועל תפקידם הוא לאסוף מודיעין נגד ארגוני פשיעה וסוחרי סמים, וכן לאתר עבריינים נמלטים. בועז יונה התאים לפרופיל הזה. קבלן חלקלק שהצליח לדלג ממדינה למדינה ברחבי אירופה. אדם בעל אמצעים כלכליים שאפשרו לו להיעלם מעל פני האדמה.
3 באוגוסט, .2007 חברת חפציבה קורסת. מאות משפחות שרכשו דירות מידי החברה נותרו בלי הדירות ובלי הכסף. יונה כבר לא בארץ. נעלם. "לצערנו, היה לבועז יונה יתרון יחסי עלינו", משחזר סגן ניצב ניר. "הוא נעלם תשעה ימים לפני שהמשטרה קיבלה את ההנחיה לפתוח בחקירה ולאתרו. בדיקה ראשונית שלנו העלתה כי הוא עזב את הארץ".
12 באוגוסט. החקירה מתחילה. "שלושה ימים לאחר יציאתו את הארץ יצאו גם אשתו תמר, אמו ובנותיו בטיסה לגרמניה", מספרת סגן ניצב סיגל כספי, ראש מדור תיאום והפעלה חו"ל במטה הארצי של משטרת ישראל.
חוקרי המשטרה פעלו בשני מישורים. האחד - הם החלו להתחקות אחר כל תנועות הכספים של משפחת יונה. בנקים, חברות אשראי, בורסה, כל מוסד פיננסי. המישור השני היה ניסיון לאתר את יונה עצמו. לשם כך פנתה המשטרה והוציאה באמצעות האינטרפול צו
גם חבריו הקרובים זכו ליחס מיוחד: האזנות, תצפיות של בלשי הסמויה וחלקם אף זומנו לחקירה. במקביל החלו חוקרי המשטרה לנתח את אישיותו של בועז יונה: הרגלי הנסיעה שלו, הבילויים, רשימת החברים. הם לא פסחו על שום שלב. פסיכולוגים מיחידת המשא ומתן של המשטרה נדרשו לנתח את התנהגותו ולחזות את צעדיו.
23 באוגוסט. הערפל סביב יונה מתחיל להתפוגג. הוא עושה את הטעות הראשונה שלו ומתרווח על כורסה במחלקת העסקים של מטוס חברת התעופה הרומנית. הוא אמנם עלה לטיסה בשם ובדרכון אחרים, אבל בגובה של שמונה קילומטרים, כשהדיילת עוברת עם עגלת הדיוטי פרי, הוא מתפתה לרכוש ויסקי בלנטיין. הוא שולף את אחד מכרטיסי האשראי שלו ומשלם על הוויסקי.
בשלב הזה מיהרו במשטרה לשגר לרומניה את סגן ניצב דרור אסרף, נציג המשטרה באירופה. במשך יומיים חיפשו סגן ניצב אסרף ומשטרת רומניה אחר יונה. מהר מאוד גילו השוטרים הרומנים כי יונה כבר עזב ונסע לגרמניה, שם שהו גם אשתו תמר ואמו.
"אז התחילה החגיגה התקשורתית", מספרת סנ"צ כספי. "כולם דיברו על כך שהוא נמצא ברומניה. השיא היה כשחבר הפרלמנט הרומני נתי מאיר, ישראלי לשעבר שהסתבך בפלילים ואף נחקר בעבר על ידי חוקרי יאח"ה, טען כי פגש אותו. ידענו אז בוודאות שיונה כבר לא נמצא ברומניה, אבל זה שירת אותנו. רצינו שהתקשורת תיצור אווירה שאנחנו מחפשים אותו ברומניה ושהוא ירגיש חופשי לנוע בגרמניה, וכך יוכל לבצע טעויות נוספות".
ואכן, מהר מאוד נוכחו לדעת במשטרה כי בועז יונה ואשתו תמר נמצאים בגרמניה. אמו, ששבה לישראל, נחקרה מיד עם ירידתה מהמטוס. חקירתה תרמה רבות לחוקרים. "במשך כל המצוד היינו מגיעים למקומות שבהם היה באיחור של יום יומיים," משחזר סנ"צ ניר. "הוא דאג בכל יום לעבור למקום אחר, וכך גם אשתו. היה ברור לנו שהוא יצא מהארץ עם סכום כסף גדול. לפי מה שלמדנו, לא הייתה לו תוכנית בריחה מסודרת. הוא לא היה סגור על נתיב הבריחה שלו או של אשתו".
ובכל זאת, נציג המשטרה בברלין, סגן ניצב משה כחלון, מגלה כי יונה פעל בצורה מקצועית במהלך בריחתו. "הוא ירד למחתרת. נמנע מלדבר בטלפון הנייד שלו. את המסרים לאשתו או לאנשיו בארץ, ובהם בני משפחה, הוא עשה באמצעות "משלשים" (הפעלת גורם שלישי - א.א)".
במהלך המצוד מגיע מידע מודיעיני אמין במיוחד. ליונה אמורה להיות פגישה בעיירה בשווייץ. סנ"צ כחלון נשלח מיד לעיירה. הוא מצליח לארגן כוח משימה מיוחד שכולל עשרות שוטרים שווייצרים, שסורקים את האזור. "הם עברו רחוב רחוב. נכנסו לכל בתי הקפה, לכל האכסניות והמלונות, הציגו את התמונה של יונה, תחקרו את האנשים בעיירה אם פגשו את האיש, אבל אז התברר כי יונה ביטל ברגע האחרון את הפגישה".
28 באוגוסט. מצב הרוח ביאח"ה קודר. יונה מצליח תמיד לחמוק. אבל כמה שעות לאחר הכישלון בשווייץ, הייתה זו דווקא אשתו תמר שעשתה את הטעות הגורלית. היא יצרה קשר עם אחד מאנשיה בישראל כדי שישלח ייפוי כוח לעורך הדין שלה, שייצג אותה מול אחד הבנקים בישראל אשר הגיש נגדה תביעה על חוב של תשעה מיליון שקל. לחוב זה, של בועז יונה, ערבה תמר בחתימתה.
אנשי הבנק שקיבלו את הפקס מיהרו למסור אותו למשטרה. בראש הדף הופיע מספר הטלפון שממנו נשלח: חנות דרכים בתחנת דלק בגבול איטליה גרמניה. כשהגיעו אל החנות גילו החוקרים אוצר אמיתי - מצלמות האבטחה צילמו את תמר וכן את מכונית הב.מ.וו השחורה שבה נסעה. עכשיו היה בידיהם גם מספר לוחית הרישוי של הרכב.
בדיקה קצרה העלתה כי המכונית נרכשה על ידי חברו של יונה המתגורר באיטליה, כמה ימים לפני הבריחה של בני הזוג. השוטרים הצליחו בעזרת לוחית הרישוי לגלות את מסלול נסיעתה של תמר. רבים מהכבישים באירופה הם כבישי אגרה. כמעט בכל מעברי הגבול מוצבות מצלמות ביטחון וכך גם בתחנות הדלק. "הבנו שהיא נעה בציר שווייץ-אוסטריה-גרמניה-צפון-איטליה", משחזר סנ"צ ניר.
חוקר אחר הוסיף: "אישה עם ילדים מאוד בולטת בשטח. כשתחקרנו בעלי חנויות, חדרנים במלונות או בעלי מקצועות אחרים הם זכרו אותה. הבנו שבועז יונה נמצא בצפון איטליה, והבנו עוד כי תמר בעצם פועלת במעגלים.
היא נוסעת על הציר אוסטריה-גרמניה-שווייץ-איטליה כדי להקשות עלינו, היא הבינה שיהיה לה קשה להימצא עם בעלה כי נגיע אליהם מהר מאוד. ולכן, בכל פעם שהשלימה את מעגל הנסיעה בין המדינות, היא נפגשה עם בעלה. הוא עצמו נע במעגל קטן יותר של מעבר ממלון אחד למשנהו, בשלב הזה רק בצפון איטליה".
בעזרת איכון של מכשיר הטלפון הנייד של תמר הבינו החוקרים בישראל כי היא אמורה להיפגש עם בעלה ב-30 באוגוסט, בעיירה קסטו דה נובו בצפון איטליה. סנ"צ אסרף נשלח כדי לארגן כוח משטרתי מקומי. במקביל, התקשר קצין בכיר מהמטה הארצי למפכ"ל האיטלקי וביקש ממנו באופן אישי שיסייע בלכידתו של יונה. המפכ"ל האיטלקי הבטיח כי המשטרה בראשותו תעמיד לרשות משטרת ישראל את כל האמצעים.
30 באוגוסט. עשרות בלשי משטרה איטלקים מסיירים ברחובות העיירה הקטנה. מחפשים אחר מכונית הב.מ.וו השחורה. "לא היה מגרש חניה אחד, סמטה אחת, שלא נבדקו, אבל לא היה כל זכר למכונית של תמר", אומרת סנ"צ כספי. כמו כן הציגו השוטרים את תמונותיהם של בני משפחת יונה לכל המסעדנים והברמנים בבתי הקפה, ולחדרנים בבתי המלון ובאכסניות.
"ואז זה קרה", מספר סנ"צ ניר. לוצ'אנו, שוטר לשעבר מהעיירה, שנמצא בגמלאות, סיפר כי הוא מזהה את האיש בתמונה. "הוא היה אצלי באכסניה לפני יום או יומיים", סיפר לשוטרים. "אבל עזב ועבר לאכסניה של הבן שלי". לוצ'אנו לקח אותם לאכסניה של בנו. גם הבן זיהה מיד את האיש. "הוא שוהה כאן, אבל עכשיו הוא יצא לסידורים, הוא אמור לחזור אחרי ארוחת הערב", סיפר הבן שמנהל את המלון.
"זו הייתה הפעם הראשונה בכל מהלך המצוד שאנחנו מקדימים את יונה בצעד אחד", אומר סנ"צ ניר. "עכשיו הורינו לסנ"צ אסרף להציב עם הבלשים האיטלקים מארב על הכניסה למלון ולהמתין ליונה. ידענו שהוא יבוא עם אשתו ברכב ולכן הורינו להם לבצע את המעצר רק לאחר שהרכב ייעצר והם ייצאו ממנו".
רגע קט של שקט מתוח. ואז הבחור עם הטלפון הנייד עוצר את שיחתו, מניח את המכשיר על מותן מכנסיו וקורא בעברית: "בועז."! הבחור הנמוך והמקריח מסובב את ראשו. סביר להניח שכל הזמן הזה שב והזכיר לעצמו שלא להיענות לקריאה הזו. אבל אינסטינקט הוא אינסטינקט. האיש עם הטלפון הנייד ממשיך לקרוא, שוב ושוב, תוך שהוא צועד במהירות לעבר יונה. "בועז..! בועז יונה."! שלושת הגברים שהסתופפו ליד המכונית שולפים את ארנקיהם. "משטרה! משטרה!", הם צועקים לעבר יונה ואשתו באיטלקית. מיד אחר כך הם מניחים את האזיקים על ידיהם.
השניים נראים המומים. הם מתחילים לרעוד מפחד ומתקשים לדבר. אחרי כמה רגעים מתחיל הבחור עם הטלפון הנייד לתשאל את יונה בעברית. "איך קוראים לך? איפה הדרכון שלך?". יונה עונה בעברית. אחר כך ממהר לחייג שוב אל מטה יחא"ה בבת ים. "גיא, הוא בידינו", אמר בהתרגשות סנ"צ אסרף. "תבדוק טוב שזה הוא. אני רוצה לשמוע אותו אומר את השם שלו", דחק ניר בחברו. אסרף שאל את האיש האזוק בפעם הרביעית, אולי החמישית, לשמו. רק אחרי שבבת ים שמעו את קולו של יונה מעבר לקו, הם נשמו לרווחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
