35 שנה למלחמה: המסמכים הסודיים
עדויותיהם של מפקדי מלחמת יום הכיפורים בפני ועדת אגרנט, שנותרו עד כה חסויות, הותרו כעת לפרסום
בפרוטוקולים מופיעים מטעם הוועדה יו"ר הוועדה, השופט שמעון אגרנט, יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל, השופט משה לנדוי ומבקר המדינה דאז, יצחק נבנצאל. בין המעידים בפני הוועדה ישנו הרמטכ"ל בזמן המלחמה, רא"ל דוד (דדו) אלעזר, האלוף (מיל') ישראל טל (טליק), ששימש ראש אג"ם וסכן הרמטכ"ל בזמן המלחמה. כמו כן מופיעים האלוף (מיל') אברהן אדן (ברן), שפיקד בזמן המלחמה על אוגדה 162, ואלוף (מיל') אריאל שרון, שהיה מפקד אוגדה 143.
באחד הדיונים, פנו חברי הוועדה לרמטכ"ל דוד אלעזר, ותחקרו אותו בנוגע לשעת פתיחת המלחמה, ולהערכות המודיעיניות כי המלחמה תיפתח בערב על אף שלבסוף התקיפו המצרים כבר בשעות ה
צהריים.
אלעזר: "יש לי פירוש בלתי מוסמך, שאני לא בדקתי אותו. אני לא זוכר על איזה מסמכים אני מסתמך, אבל אני זוכר שהיתה הערכה של אמ"ן, שעד יום רביעי הכוונה באמת היתה לתקוף בשעה שש בערב. יום או יומיים לפני המלחמה היה תיאום בין המצרים והסורים, והם החליטו על שעה יותר מוקדמת. כך לפי ההסבר שקיבלתי אז מאמ"ן, אם כי אני אומר את זה בלי שום מסמך, רק על פי הזיכרון".
מבקר המדינה, יצחק נבנצאל: "האם אתה לוקח בחשבון את האפשרות שנספים או דיפלומטים
אלעזר: "בהחלט כן. ויותר מזה, אין לי ספר שמצב כוננות ג' שהוכרז ערב יום הכיפורים נתן אינדיקציה לכך שאנחנו במצב כוננות. זה לא דבר מקובל, שכלי רכב צבאיים ייסעו בערב יום הכיפורים וייקראו לחיילים סדירים לנסוע חזרה לצבא. כך שאם היה בארץ מישהו שזה תפקידו..."
ידין: "ויש להניח שיש".
אלעזר: "אני בטוח שיש".
ארגנט: "שיש מה?"
אלעזר: "שיש מרגלים. אני לא יודע כמה ובאיזה דרג. אבל אפשר היה לדעת שהתחילה פה הכוננות".
בהמשך, עימתה הוועדה את העדים עם פרוטוקולים מיום המלחמה, 6 באוקטובר, בשעה 08:05 בבוקר. הדיון שנערך באותו בוקר עם שר הביטחון, משה דיין, עסק בנושא האפשרות להפתיע את המצרים עם מכה מונעת, וכן בנושא גיוס המילואים.
אלעזר: "הדיון נפתח בדבריו של שר הביטחון. הוא התחיל ודיבר על למה לא לפתוח במכה מונעת, עוד לפני שהעליתי את ההצעה. או אמר שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות זאת הפעם. אם רק מצרים תתקוף, נוכל להכות בסורים, זה בדיוק הדברים שלו. הוא אמר, שעל סמך הידיעה הזו, לא נוכל להכות במכה מונעת אפילו חמש דקות קודם. אי אפשר.
"בעניין גיוס המילואים הוא אמר עליי שאני רוצה גיוס גדול יותר. הצעתי לגייס מילואים בחיל האוויר, אוגדת שריון בגולן ואוגדה לסיני. זו הפשרה שהגענו אליה בבוקר. דיברנו על 50-60 אלף איש. הוא אמר שיש לעשות את הגיוס עד השעה 18:00 בערב. אני מבין שהוא התכוון שצריך לגייס את האנשים עד הפתיחה באש, וב-18:00 צריך להחליט על יותר מזה".
אלעזר: "הוא התכוון שיש להשלים את הגיוס עד השעה 18:00. אבל למרות שהוא אומר שהגיוס יעשה עד השעה 18:00, כוונתו היא..."
אגרנט:"להחליט על זה?".
אלעזר:"כן. כוונתו שזה מה שאנחנו יכולים להחליט עכשיו. הוא אומר: אנחנו צריכים עוד טנקים לגולן ולסיני. צריך להיערך. אבל בחזית הירדנית - לא. הוא אומר, אם הדברים יחמירו, אז נגייס את המערך המלא. לזה התכוונתי קודם. כי אחרת זה יהיה כאילו אנחנו עושים מלחמה. כך גם יגידו זאת. לו הייתי חושב שאין מנוס - הייתי מגייס הכל.
"ואז ראש הממשלה שואלת אותי – וזה לא כתוב כאן – אם לא נפתח במכה מונעת, אז לא נעמוד בבלימה? אז אני אומר לה: יש לי בטחון שנעמוד. לכן מופיע בפרוטוקול שאמרתי שיש לי בטחון שנעמוד בזה, כי בעקבות השאלה שלה אני אומר שאנחנו לא נפסיד את המלחמה. כלומר, שזו תהיה מלחמה רצינית. בהזדמנות זו הסברתי שזו הולכת להיות מלחמה קשה ורצינית ולכן זה יחסוך חיים. זה לא מתייחס לזה שיש לי ביטחון שנעמוד בבלימה ואחר כך בתקיפה".
"אני אומר לראש הממשלה: לא מוכרחים להחליט עתה, יש ארבע שעות להידברות עם האמריקנים. נראה אם הם מגיעים לאותן מסקנות כמונו. אני מנסה להסביר כאן שבעצם אנחנו לא צריכים אור ירוק מהאמריקנים. מספיק לנו שהאמריקנים יודעים ואומרים לנו – יש הערב מלחמה. אם הם ידעו שזו הפתעה אסטרטגית, הם יבינו לחלוטין מדוע עשינו מכה מונעת".
בין המעידים היה גם האלוף טל, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם בתקופת המלחמה, שהביע את עמדתו בשיחה עם הרמטכ"ל על הצורך לגייס מילואים. חברי הוועדה עימתו את טל עם מסמך פרוטוקול מהשיחות שקיים עם אלעזר.
ארגנט לטל: "במעמד הרמטכ"ל, הבעת דעה שצריך לגייס מילואים, אבל התייחסת רק לרמת הגולן".
טל: "באותו מעמד טענתי שזו מלחמה, ודיברתי גם על מצרים וגם על סוריה. אני לא אומר להם מה לכתוב. כל אחד כותב מה שהוא זוכר".
ידין: "היו לך פגישות עם הרמטכ"ל שלא בנוכחות שר הביטחון?"
טל: "היו פגישות".
ידין: "שם לחצת לגייס מילואים?"
טל: "לא לחצתי. כי בפגישות האלה היה ברור מה אני חושב והיה ברור שאני חושב אחרת. אני רוצה להגיד עוד משהו לוועדה. הלא זה היה לפני יום כיפור. ומי שאז נראה כיוצא דופן וטיפש זה אני, לא ההיפך. אני בפירוש אמרתי לוועדה, ואם לא אמרתי אני רוצה להגיד את זה: אני יודע שעשיתי טעות ואני מצטער. ברור שאסור היה לי להתנגד ככה, והייתי צריך לבקש לערער. לבקש להופיע בפני דרג יותר גבוה אולי. בחוכמה לאחר מעשה, אני יודע.
"אני רוצה להגיד עוד דבר לוועדה. הלא אני באופן אישי, גם לפני יום כיפור, טענתי שאנחנו מבססים את התכניות שלנו על פיקציה. טענתי שחיל האוויר לא יכול להתגבר על הטילים. אבל היות וההנחה שלי ראשית לא הוכחה ולא נתקבלה, וחיל האוויר העריך שהוא כן יוכל, התוכנית האופרטיבית שלנו הייתה שחיל האוויר משמיד את הטילים ואחר כך משתתף בקרב היבשתי".
מפקדי מלחמת יום הכיפורים שבו מן הקרבות עם ביקורת רבה על התנהלות הדרג הביטחוני, הצבא והפיקוד. בעדויותיהם מול הוועדה הצביעו אלופי ומפקדי המלחמה על התנהלות מעורפלת ובעייתית של הדרג הבכיר, על פקודות לא ברורות ועל שאננות.
אדן: "אם מותר לי להגיד במילה אחת את ההתרשמות שלי מקריאת השיחות הפנימיות והפקודות השונות שניתנו במלחמה, עשה לי רושם שהפיקוד מתנהל כאילו זה משחק, בלי אויב. תיגש לפה, תיגש לשם, התחרטתי. תצלח פה, תצלח שם. כל מיני דברים שהם מאד מנותקים מקריאות הקרב וההאזנה".
לנדוי: "האם ניסית להתווכח עם אלוף הפיקוד?"
אדן: "לא, לא ניסיתי. לא ניסיתי להתווכח. ריכזתי את הכח".
על יומה השני של המלחמה, אמר שרון: "אותו יום היה לחץ בלתי פוסק בפיקוד. הצעתי לבצע פעולה של פינוי האנשים הנצורים, שראיתי את זה כאחד הדברים החשובים ביותר שיש לעשות באופן מידי. אלוף הפיקוד רצה שאבוא אליו. ניסיתי לשכנע אותו כמה פעמים, ואני לא אציין איזו תשובה קיבלתי, אבל לא נעניתי בחיוב. נתבעתי לטוס אל מפקדת הפיקוד כדי לבוא ולדון בנושא הזה שם.
"אני אומר משפט אחד: אני חושב שהייתה תחושה בשלב הזה, תחושה שהייתה לצערי עד סוף המלחמה, או כמעט עד סופה, שבמלחמה הזו אפשר לגבור על המצרים במאמץ של אוגדה אחת.
"בעיה שנייה, אינני יודע אם לדרג הבכיר הייתה תמונה ברורה. אני לא יודע אם לאוגדות תמיד הייתה תמונה ברורה, אבל לדרג הבכיר לא הייתה תמונה של הנעשה בשדה הקרב. אני משוכנע לחלוטין שאם אלוף הפיקוד היה רואה באותו בוקר מה שאני ראיתי למשל, הוא לא היה נותן בשום פנים ואופן פקודה לאוגדה 143 לרדת דרומה. בשום פנים ואופן".
בהמשך הגיב שרון לנושא הגדוד שאברהם (ברן) אדן ביקש שיעבור אליו מאוגדתו של שרון, על מנת להקל את הלחימה על חייליו. שרון לא העביר את הגדוד וטען כי הפקודה מעולם לא הגיעה אליו.
אדן: "לי ולאריק הזדמן כמה פעמים לטעון טענות קשות אחד כנגד השני. אני טענתי שהוא לא נתן את הגדוד, והוא אמר שהוא לא קיבל פקודה כזו".
אגרנט: "זה היה אחרי המלחמה?"
אדן: "כן, זה היה בתחקירים. ואני לא מאמין שלא הגיעה אליו הפקודה הזאת. באופן רשמי היא ניתנה לראש המטה שלו, אבל קשה להניח שראש המטה התעלם ולא העביר אליו את הפקודה".
שרון: "אני כמובן מכיר את הסיפור הזה ופה אני מוכרח להגיד שלפי דעתי בנושא זה גרמו לי להרבה מאד עוול במשך זמן ארוך מאד, עד שהתברר שהפקודה הזאת מעולם לא הגיעה אליי. אבל זה כבר מה שהתברר בתחקירי המלחמה. אני מעולם לא קיבלתי פקודה כזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
