ישראל צריכה להתעורר, ומהר
עלינו לליגת העל של מדד המדינות הנמצאות בסיכון. מקום ,58 באותו מעמד עם אנגולה. מצד שני, לא הכל שחור, ועוד לא מאוחר לצאת מהמצב הזה
עד היום לא ידענו שיש מדד כזה, כי לא היינו ב"רשימת השישים". ליגת העל של מדינות בסיכון. השנה חל שינוי. לראשונה נכנסה ישראל לרשימה השחורה. מקום .58 במקום הראשון, לגמרי כצפוי, מצויה סומליה. מדינה מתפרקת. במקום השני סודן. מדינה שעסוקה בהשמדה שיטתית של אוכלוסייתה היא.
זימבבואה בנשיאות מוגבה במקום השלישי, צ'אד במקום הרביעי ועיראק במקום החמישי. לצדנו, במקום ה-,56 נמצאת אנגולה. אנחנו ואנגולה במעמד דומה? זה מחייב בדיקה.
יש הרבה מדדים בינלאומיים שהם הבל גמור. במקרה הזה, הסקר נעשה על ידי כתב העת האמריקני המכובד ,"Policy Foreign" שמייסדו הוא פרופ' סמואל הנטינגטון, הידוע בעיקר כמי שחיבר את "התנגשות הציביליזציות."
רק לאחרונה פרסם "אקונומיסט" כתבה מחמיאה על כלכלת ישראל, על הצמיחה, על העמידה במשברים, ועוד. ראש הממשלה אפילו פתח את אחת מישיבות הממשלה האחרונות בציון אותה כתבה. איך זה מסתדר עם מדד המדינות בסיכון? נבדוק.
המדד עצמו בנוי מ-12 אינדיקטורים. אחד מהם הוא סיכון כלכלי. שם ישראל דווקא מצויה במקום ה-133 המצוין, מתוך 177 מדינות (המקום הראשון הוא הגרוע ביותר, המקום האחרון, שוודיה במקרה דנן, הוא הטוב ביותר.(
אלא שיש עוד מדד: חלוקת העושר. במדד הזה ישראל צונחת למקום ה-68. אנחנו במקום גרוע יותר מחלק ממדינות אפריקה,
את המקום העגום ביותר תופסת ישראל בתחום העוינות החיצונית. מקום ,15 בקצה המסוכן של הסולם. עם ארבעה וחצי מיליון פלסטינים שהעולם הערבי, והעולם בכלל, מתעקש להנציח את מעמדם כפליטים, עם מדינות ערביות שמתעקשות להשאיר אותם במחנות, ועם אלפי עמותות, ערוצי טלוויזיה, וקואליציה של אחמדינג'אד ואנשי אקדמיה, שמטפחים את חזון החיסול של ישראל, שלפעמים מתחפש ל"זכות שיבה," זה קצת מפתיע שאנחנו רק במקום ה-,15 שהרי אנחנו המדינה היחידה בעולם שכל כך הרבה אישים, מדינות וגופים חפצים בחיסולה.
יש דברים שמתגלים בטבלת 177 המדינות, אף שאין להם שום אזכור בדוח עצמו. כך, למשל, המדינות היציבות ביותר הן נורווגיה, פינלנד, שוודיה ואירלנד. המאפיין המרכזי שלהן הוא הומוגניות - אתנית ו/או תרבותית. אין מיעוט שמערער על ההגמוניה. אין קבוצה שרוצה להניף דגל דתי או לאומי שונה על עיר הבירה. המדינה היחידה בעולם שמצליחה לשלב בין הטררוגניות ליציבות היא ארצות הברית. אלא שהמדינה הזאת, על יתרונותיה ובעיותיה, היא בבחינת sui generis (מקרה מיוחד,( שראוי לניתוח נפרד.
אנחנו שייכים למדינות הרגילות, שצמחו כמדינות לאום, כמו מדינות אירופה. אכן, יש מדינות שנחשבות לרב-לאומיות, והן שומרות על מעמדן כמדינות מאוד יציבות. למשל, שווייץ, שמפוצלת בין דוברי גרמנית, צרפתית ואיטלקית. או בלגיה, שמפוצלת בין דוברי פלמית לדוברי צרפתית.
אלא שהפיצול הלשוני אינו פיצול תרבותי. אין שם מיעוטים גדולים שמאיימים על האתוס הלאומי. וגם אם בלגיה מאיימת להתפצל, הרי אין שום חשש למתאבדים ולונים בצד הפלמי, או להפך. אם בלגיה תתפצל, כפי שרבים שם רוצים עכשיו, זה יקרה בנוסח שבו התפצלה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות לאום. בלי אש ותמרות עשן.
מה זה אומר? שרב-תרבותיות, רב-לאומיות, ו"מדינת כל אזרחיה", הן מתכונת לסכסוכים פנימיים. ככל שהמדינה מורכבת מקבוצות בעלות מאפיינים תרבותיים שונים - שהם לעתים גם אתניים - כך היא צפויה לחוסר יציבות. בסומליה המלחמות הן בעיקר שבטיות, למרות הרוב המוסלמי. עיראק מפולגת בין שלוש קבוצות, שיעית, סונית וכורדית, על אף ששלושתן מוסלמיות. אפגניסטן מפולגת בין שבטים ובליל שפות. גאורגיה ויוגוסלביה לשעבר עברו או עוברות תהליכי פירוק, משום שהמודלים הרב-לאומי, הרב-תרבותי, ואפילו האזרחי - אינם עובדים. גם צ'כוסלובקיה, כאמור, כבר התפרקה. בלגיה בדרך.
כך שהמיתוס על "סופה של מדינת הלאום," שמנסים למכור לפעמים לישראל, כדי שתפסיק להיות מדינה יהודית, או מדינת היהודים, הוא עוד חלום מתוצרת האקדמיה. המציאות קצת הפוכה. נכון שבנורווגיה ובפינלנד, ובשאר המדינות המובילות, אין שום צורך בחתירה לזהות לאומית, אבל היא קיימת.
ביום שבו כמות המהגרים (אלה מתוכם שמתעקשים על הפרדה ולא על אינטגרציה,( תעבור סף מסוים, הן יאבדו את מיקומן המופלא. למעשה, זה כבר קורה. בתוך המדינות המשגשגות של אירופה יש ערים שהן איים של עולם שלישי (המכונים ,"societies parallel" חברות מקבילות.( זה קורה משום שהשונות, החל מגבול מסוים, גורמת לניכור הדדי, למתח, לעוינות.
אין שום קשר בין יציבות לדמוקרטיה. טוניסיה מצויה במקום ה-,122 הלוואי על ישראל. ההכנסה לנפש קטנה בהרבה (רבע מישראל,( זכויות האדם על הקרשים, תוחלת החיים הרבה יותר נמוכה, ועוד ועוד. אך היציבות שם היא דווקא פונקציה של דיכוי ביד ברזל, שמופנה בעיקר נגד האיסלאם הרדיקלי. יש אפילו כפייה חילונית, בנוסח אתאטורק של טורקיה מתחילת המאה הקודמת. גם מדינה כמו סין זוכה ליציבות יחסית, למרות הדיכוי.
זה לא נעים לומר, אבל לפעמים דמוקרטיזציה היא מתכון לאסון. תהליך כזה, פגום ככל שיהיה, התחולל בקרב הפלסטינים. התוצאה ידועה. כך גם באלג'יריה. וגם שם התוצאה מדממת. מאות אלפים שילמו עליה בחייהם.
דווקא כאן מתחילות להיחשף גם הטעויות. בתחום זכויות האדם, ניצבת ישראל במקום ה-.34 קונגו, אוגנדה, טוניסיה, קובה ואלג'יריה מצויות במיקום טוב יותר. זה לא רציני. גם אם לוקחים בחשבון את השלטון הצבאי על חלק מיהודה ושומרון, את המחסומים שהדוח מציין, ועוד, הרי שספק אם יש חוקר אובייקטיבי שפוי שיגיע לתוצאה תמוהה שכזאת. הרי גם אם נבודד את מצבם של הפלסטינים בשטחים, הוא עדיף, מכל בחינה, על מצבן של אוכלוסיות שלמות, במדינות שמקבלות ניקוד עדיף על זה של ישראל.
בישראל, תופעות מהסוג של עזמי בשארה או ראאד סלאח הן חלק מהמשחק הפוליטי. בישראל, המדינה מממנת לפעמים מופעי תרבות ויצירות שיש בהם לא רק ביקורת על ישראל, אלא גם שיסוי נגד המדינה. לפעמים גם נגד עצם קיומה. והנה, מדינות שבהן הדיכוי הוא השלטון, זוכות לניקוד גבוה יותר. ואם זה קורה גם בגוף שאינו חשוד בגישה אנטי ישראלית אוטומטית, אז התדמית של ישראל באמת בבעיה.
האם ישראל היא אכן מדינה בסיכון? מצד אחד, ישראל היא אכן המדינה המאוימת ביותר בעולם. אין עוד מדינה שצריכה לעמוד מול קואליציה של שמאל רדיקלי ואיסלאם פשיסטי. אין עוד מדינה שמנהיג מעצמה אזורית סמוכה מצהיר על כוונות ההשמדה שלו. אין עוד מדינה שכל כך הרבה אנשי אקדמיה "מתקדמים," גם בתוכה, אחוזים באובססיה נגד עצם קיומה. אין עוד מדינה ששיח הזכויות מופנה נגדה, כדי לשלול את עצם זכותה הבסיסית להתקיים זו מדינה עם מיעוט לאומי גדול, של 20 אחוז, שחלק ממנהיגיו הפכו לגיס חמישי בנוסף, מדובר במדינה שסובלת מפיצול פנימי, חברתי, כלכלי ופוליטי, שמכרסם מבפנים.
למרות זאת, ישראל היא אחת המדינות המצליחות ביותר בעולם, אם לוקחים בחשבון את נקודת ההתחלה, שהייתה גרועה הרבה יותר. הכיוון דווקא חיובי. יש עליות ויש ירידות. היו תקופות קשות הרבה יותר.
כל השוואה בין ישראל של פעם לישראל של היום תגלה שיפור ברוב התחומים. גם בתחום הבוער ביותר, תחום המיעוטים. בערים רבות באירופה יש רבעים שלמים שחסומים לכניסת משטרה או לשירותי הצלה. השלטון של גורמים אלימים, בדרך כלל של דור שני למשפחות מהגרים, הוא מוחלט. ואצלנו רק בודדים מערביי ישראל השתתפו בפעילות עוינת. בבריטניה, לעומת זאת, עם אחוז קטן הרבה יותר של מוסלמים, יש הרבה יותר הסתה, הרבה יותר תאי טרור והרבה יותר נפגעים.
כמו כן, ההישגים הטכנולוגיים, האקדמיים, המחקריים הופכים את ישראל למעצמה. לישראל אין אוצרות טבע. ולמרות זאת, ההכנסה לנפש בה עולה על זו של רוב יצרניות הנפט במזרח התיכון. ההון האנושי מצליח להפיק הרבה יותר רווחים ממה שמפיק הזהב השחור. הבעיה העיקרית של ישראל היא בכך שניצול ההון האנושי הוא חלקי מאוד.
בהתייחס לעובדה שככל הנראה, הסכסוך הישראלי-ערבי ימשיך להיות מחלה כרונית פיתוח ההון האנושי הוא המשימה הלאומית ישראל הפכה למדינה משגשגת למרות מה שאומרים עליה. לא שמה שאומרים אינו חשוב. הוא חשוב והוא מאיים. אבל התשובה טמונה בפנים. התשובה מצויה בצמצום פערים. התשובה מצויה בפיתוח ההון האנושי אין לנו אוצר אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
