חברים, אתם לא חסרים
יותר מדי אנשים באים ואומרים שהם חברים שלנו. לכבוד החגים: המדריך לדילול חברים
החיים הם כמו מלחמה שבה כולנו מובסים. אנחנו יודעים שבסוף ייקחו אותנו מכאן, וכל מה שנשאר לנו זה להילחם. בהתחלה אתה מצטופף בחטיבה, אחר כך בגדוד, אחר רק בפלוגה, ולאט לאט עוזבים אותך גם חברים מהפלוגה, ואתה נשאר עם הכיתה, שלום כיתה אל"ף.
אנחנו ארץ צפופה, בערב ראש השנה נספרה האוכלוסייה: קצת יותר משבעה מיליון בני אדם. לפי המגנטים שמודבקים לי על הדלת בכל יום - חצי מהם אינסטלטורים ופורצי דלתות. כבר שנים אני מדבר על איכות הבדידות, ואצלנו כל הזמן נפגשים. אין עוד ארץ בעולם שנפגשת כל כך הרבה. אנחנו לא יודעים להיפרד, לא משטחים ולא מבני זוג שזמן המדף שלהם פג לפני 20 שנה. אני שמח שהאוכלוסייה צמחה, אבל אני לא הולך על כמות.
יש לבחור את החברות והחברים בזהירות, ובכל פעם כשאני נכנס לפגישה אני מחפש את היציאה. בגילי, קשה לי לשבת עם יותר משלושה אנשים, וכשיש יותר מ-20 אני מבקש תשלום ושידברו עם הסוכן שלי. האנשים שיש להם אלף חברים, אין להם אף חבר, וחברים - כמו ספרים - לא צריך הרבה, רק שיהיו טובים.
גם אני, כאיש צעיר, הצטופפתי כהוגן עד שהבנתי כמה אני סובל וקיבלתי מהמטפל שלי פטור גורף מהתקהלויות. היום יש לי שמונה חברות וחברים ואין לי כל עניין להרחיב את חוג הידידים שלי. ברגע שאתה מחליט לקצץ יחסים, כל מה שאתה צריך זה רשימה, ולהתחיל למחוק ולהישאר רק עם אלה שאתה יכול לשתוק איתם, אלה שבאמת נמצאים שם בשבילך וההפך, אלה שאתה אוהב - ברוח "ואהבתך לרעך כמוך", אבל כדאי שלפני זה תבחר טוב טוב את הרעים שלך. פתגמים זה לא הכל בחיים.
ברוח חגיגית זו, אני מגיש לכם את רשימת הצמצום שלי, רשימה חלקית של מגזרי אוכלוסייה שנפנפתי, בעקבותיה אתם יכולים להכין רשימה משלכם:
זה שהפלצת עם איזה דגנרט לפני 30 שנה באוהל הודי זה לא אומר שהנודניק שהיה איתך הוא חברך לנצח. מאז שקצת התפרסמתי מתקשרים איתי אנשים שמעולם לא היו איתי בשום צבא, כולל הצבא האדום. בהופעות שלי, תמיד לפני שהכל מתחיל מגיע איזה טמבל
חוץ משולי רנד, רוב האקס חברים שלי עשו את כל הרע בעיני ה', ואחר כך אושפזו בחדר המיון שלו בתקווה שאולי הוא יסלח להם. בפגישות הסתמיות שהיו לי איתם התברר לי שכל מה שהם רוצים זה לחרד אותך. הם מספרים לך על עצמם אבל הם לא באמת מקשיבים לך. אתה יכול להגיד להם: "אשתי נפטרה ממחלה קשה והילד שלי נפצע קשה בתאונת דרכים", והם יגידו "ברוך השם, ברוך השם! אתה בא לעשות אצלנו שבת?".
חברים שפעם היה להם משהו להגיד והם שכחו מה זה היה. אתה פותח את הטלוויזיה ואתה שומע אותם צועקים. אתה מכבה את המכשיר אבל אתה יודע שהם עוד שם.
אותו דבר. אנשים שמשתתפים בתחרויות כמו "לאכול בגדול", " כלב נולד" ו"האח ההומו". אני מתנגד לכל מי ששופט אנשים אחרים, ושירים של אחרים. ואני יכול להגיד לכם עם יד על הזין: הם לא למדו משפטים, אבל גם אם פעם היה להם מה להגיד כעת כל האג'נדה שלהם היא פרסום ותאוות בצע.
משום מה, בגלל איזה פגם גנטי כנראה, היו לי הרבה כאלה. מלנכוליה של אישה יפה יכולה להיות מעניינת חמישה ימים, אבל ביום השישי זה מתחיל ממש להטריד. רק שלא נעים לך לעזוב אותה כי היא בדיכאון קליני, וחוץ מזה בדרך כלל הדיכאוניות הכרוניות הן גם
הכרת מישהי והתאהבת - שוב לקית במחלת הנפש השכיחה הזאת. כעבור יומיים אתה רואה שהיא התנחלה ושום כוח של צה"ל לא יפנה אותה. בדרך כלל המתנחלות הן גם חסרות עבודה. 24 שעות היא בתוך הווריד שלך. כל הבית מתמלא בחזיות וכל הזמן היא מדברת בנייד שלה עם מתנחלות אחרות.
מובן שהצפיפות הזאת מחסלת במהירות את האהבה, ואין לך ברירה אלא לשלוח אותה יום אחד לקניות ב-am-pm, וכשהיא מחוץ לדירה להחליף מהר את המפתח.
כל הפעילים הפוליטיים משמאל ומימין, מלמעלה ומלמטה. הם נפגשים איתך ונשמעים כאילו יש להם איזה רעיון או תובנה. אתה עושה את השגיאה וכותב עליהם משהו טוב. הם נבחרים ואחרי שבוע הם הופכים לגלמים או מושחתים או שני הדברים גם יחד.
החברות הטובות והנבונות שלי, שפעם היה תענוג לשוחח איתן. הן בגילי, גרושות וממורמרות, וזה בסדר גמור בעיניי, רק שלא יביאו לפגישות הנדירות שלי איתן את החיות שלהן. אין לי שום דבר נגד חיות, אני אפילו המצאתי את הסיסמה "תנו לחיות לחיות". אבל לא מתאים לי לבוא לפגישה אחרי חצי שנה, כשהמילים הראשונות של ידידתי הוותיקה הן: "תראה את לושינקה, היא לא מאממת?", ואז חיית הטרף הזאת מתחילה ללקק לי את הפנים ובמקביל לריב עם כלב מאמם אחר שיושב בקפה (במדינת ישראל הכלבים הם כמו הפרות בהודו ).
הנשים האלה, שוויתרו וכעת הן נותנות את כל האהבה שלהן לכלב, מצערות אותי מאוד. הבעיה היא שאין לי כל דרך לעזור להן כי אני רק בן אדם. זאת רשימה חלקית, כמובן. גם אם אתם מאוד בודדים, אל תחפשו אהבות וחברים שאי אפשר להיפטר מהם אחר כך. אתם לא צריכים חברים טובים, אמר הראפר פיפטי סנט, אתם צריכים אויבים ברמה גבוהה.
חבר אמיתי הוא אחד שלא סובל את אותם האנשים שאתה לא סובל. את זה אני אמרתי. דילול נעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
