יחזקאל ביניש: נרדפתי רק בגלל השם ביניש
לא פשוט להיות בן זוגה של נשיאת בית המשפט העליון, אבל יותר קשה למצוא את עצמך חשוד בפרשת העלמות מס - "רק בגלל הייחוס"
דורית זה לנסוע עם נהג ואבטחה, זה לא קל וזה די מפריע לי", הוא מסביר. "אני לא אוהב להיות בפוקוס. אני רוצה לשמוע מוזיקה באוטו, לדבר בחופשיות. לנסוע עם דורית זה לשבת מאחור, וגם אז אי אפשר לדבר איתה על כל דבר כי יש עוד אוזניים במכונית. ואני לא אגיד לנהג 'שים מוזיקה קלאסית', א ו'שים חדשות'. אני אוהב להיות הנהג. אני טיפוס עצמאי".
אבל מי שראה את עו"ד ביניש קופץ וקוצף למשמע עוד התקפה של שר המשפטים על רעייתו, בכנס לשכת עורכי הדין בשבוע שעבר, יודע כי משל המכוניות הנפרדות ממש לא מתאר את יחסי הגומלין בין בני הזוג.
"אנחנו משפחה מאוד חמה, אנחנו מדברים מספר פעמים ביום בטלפון, משתפים, מתייעצים. דורית תמיד ידעה שהבית מחכה לה בזרועות אוהבות". לא שיש סיכוי לחלץ ממנו אמירה ישירה על שר המשפטים, אויבה הגדול של רעייתו, אבל אין לו שום בעיה לבטא את עמדותיו האישיות ובעיקר את אמונתו בצדקתה ובכוחה של אשתו.
לפעמים, כשהיא שבה הביתה בערבו של יום מפרך, וימים כאלו כבר הפכו אצלה לשגרה, הוא מתבונן בה ונזכר בטירונות שהכשירה אותה להתמודדות הנוכחית. זה היה לפני 20 שנה, בימים הסוערים של פרשת קו 300.
ביניש כיהנה אז בתפקיד המשנה לפרקליט המדינה, יצחק זמיר, ונאבקה לצדו בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד אותם אנשי שב"כ שהרגו מחבלים כפותים, שיקרו בחקירתם ובדו ראיות. ראש הממשלה, שמעון פרס, ממלא מקומו של יצחק שמיר ושר הביטחון, משה ארנס, שהתנגדו לחקירה, החליטו להדיח את היועץ זמיר מתפקידו. כך הפרקליטה הצעירה ביניש למדה פרק בהלכות ככה ייעשה לאיש המתעקש להפעיל את שלטון החוק גם על השלטון.
"אלו היו ימים של בדידות גדולה", מודה הבעל. "נכון, המשפחה תמכה בה", הוא כמעט מגחך כשהוא נזכר בסיטואציה, "אבל מולה ומול זמיר עמדו ראש הממשלה ושר הביטחון שנלחמו בדרישה שלהם לפתוח בחקירה פלילית. היא הרגישה שהיא נלחמת בטחנות רוח, בודדה מול מערכות אדירות".
מתי היה לאשתך קשה יותר, במאבק שלה בפרשת קו 300, או במאבק נגד היוזמות של שר המשפטים, דניאל פרידמן? "אני לא רוצה להתייחס לפרידמן, אבל נדמה לי שבפרשת קו 300, כשהיא לא כיהנה בתפקיד שאפשר לה לומר את המילה האחרונה, המאבק היה קשה יותר", מסביר.
"גם כשהייתה פרקליטת המדינה המאבקים היו קשים יותר, כי היא הייתה צריכה להילחם שיאכפו את החוק, שיוגשו כתבי אישום בפרשיות ציבוריות, וזאת לאחר שנתקלה בחששות ובהתלבטויות מצד פרקליטי
העובדה שהפרקליטה ביניש לא הפנימה את הלקח מטיפולם של הפוליטיקאים ביועץ המשפטי העצמאי מדי לטעמם, יצחק זמיר, והמשיכה בדרכו, לא הקלה על חייה. העובדה שגם כשקודמה לתפקיד פרקליטת המדינה הורתה להגיש כתב אישום נגד אישי ציבור כולל שר הפנים, אריה דרעי, ובכירים בגזברות הליכוד, שהורשעו בפרשת "החשבוניות הפיקטיביות", שמה אותה על הכוונת של מי שהעדיפו דמות גמישה יותר בחזית המלחמה בשחיתות הציבורית.
"אין ספק שהפרשות האלו המחישו לכולם שיש להם עסק עם אישה ששלטון החוק והצדק הוא נר לרגליה ו. . .", עוצר הבעל המפוכח ביניש, רגע לפני שהוא גולש להשלמת המשוואה בין החיים הקשים שעשתה ביניש לפוליטיקאים לבין החיים הקשים שהם עושים לה עכשיו, שלא לומר "מסע הנקמה" שלהם.
רוב הסיכויים שביניש היה עוצר גם לפני הריאיון הזה, הרי לאורך השנים שמר האיש הלא שתקן הזה על שתיקה רועמת, גם כשההתקפות מצד יריביה של אשתו הגיעו למחוזות לא נסלחים, לטעמו. הוא המשיך לשתוק אפילו כשמצא את עצמו לפתע בחזקת חשוד בפרשת תזמורת רשות השידור.
רק עכשיו, חודשים אחרי שהתיק נגדו נסגר, הוא מוצא את הכוחות להסביר איך הפך קורבן לרדיפה אישית רק בגלל ייחוסו המשפחתי, הוא משוכנע: "זו הייתה רדיפה", הוא פוסק בלי להסס. "נרדפתי בגלל השם ביניש, בגלל שאני נשוי לביניש. הרדיפה אחריי התחילה בגלל דורית. רצו לתפוס אותה, למצוא עליה משהו כל השנים, וכשלא הצליחו, חיפשו אותי. "חיפשו אותה באמצעותי, ולחפש אותי זה נורא פשוט, כי אני חשוף".
למעשה, הכי צפוי היה שייצא מוזיקאי. בגיל חמש וחצי החל ללמוד כינור, בגיל 13 עבר לוויולה, בגיל 17 התקדם לטרומבון, אבל כבר כששירת בתזמורת צה"ל, היה ברור לו שלא יתפרנס ממוזיקה. את הקריירה המשפטית הוא תכנן הרבה זמן לפני שהכיר את רעייתו בארוחת ליל שבת, בבית חברה משותפת, במהלך שירותם הצבאי ( " זו אולי לא הייתה בדיוק אהבה ממבט ראשון, אבל באוניברסיטה כבר היינו חברים" ).
לאחר השחרור הצטרף לשורות תזמורת קול ישראל (לימים "תזמורת רשות השידור" ). כדי לממן את לימודי המשפטים שימש נגן מחליף בתזמורת הפילהרמונית ובתזמורות אחרות. "הייתי הורס לעצמי הרבה אם הייתי עושה קריירה מוזיקלית", הוא מסביר.
"העצמאות חשובה לי יותר מכל, וכנגן בתזמורת אתה צריך המון דיסציפלינה, אתה צריך לעשות מה שהמנצח אומר לעשות. מה שחשוב לי זה אהבת המוזיקה עצמה, ולא להיות מוזיקאי מקצועי". במהלך לימודי המשפטים נשא את דורית וכשקיבל את רישיון עריכת הדין, התפטר מתזמורת קול ישראל.
הוא שב לנגן בשורותיה פעם אחת בלבד, כשהמלחין והמאסטרו הגרמני היהודי הנודע, אוטו קלמפרר ז"ל, הגיע ארצה וניצח עליה סימפוניה של מאהלר ( "זו הייתה חוויה לנגן עם מנצח במעמדו" ). אחרי הלימודים הצטרף למשרד עורכי דין ירושלמי מצליח והחל לסלול את הקריירה המשפטית במגזר הפרטי.
במקביל, ובלי שום תסביכים, הוא עשה קריירה מכובדת כבעלה של. "דורית ידעה שאני תמיד תומך בה", הוא מספר. "היא ידעה שהכול מטופל, מאורגן, שאני משגיח על שתי הבנות שלנו, ויש לה משפחה תומכת שמחכה לה אחרי יום עבודה קשה".
ואשתך לקחה חלק בתפקידים הביתיים? "דורית תמיד הייתה הולכת לאסיפות הורים, חינוך היה חשוב לה מאד. אני מעולם לא התלוויתי אליה, אפילו לא פעם אחת. אני הייתי אחראי על הקניות וכל היתר. היא ידעה שאני לא רק משתדל שהבית יהיה מסודר תמיד, אלא דואג שיחכה לה בית חם כשהיא מגיעה".
ביניש מוסיף כי רצה "שתרגיש שהיא חוזרת לקן החם שבו אוהבים אותה, מעריכים את מה שהיא עושה, מוכנים להושיט לה יד. גם אם הייתי נרדם לפני שהיא הייתה מגיעה הביתה, מיד כשנכנסה הייתי מתעורר והיינו משוחחים".
היא נוהגת לשתף אותך בהתלבטויות הקשורות להכרעות העומדות בפניה? "בבית אנחנו לא מרכלים על בתי המשפט, לא מדברים על ענייני עבודה. אנחנו מספרים קוריוזים, או בדיחה על משהו שקרה, אבל דורית שלי מעולם לא אמרה לי את התוצאה של הכרעה שנדונה בפניה. את פסקי הדין שלה אני קורא באינטרנט".
ההכרעה בפרשת קצב, למשל, דלפה יום לפני שימוע פסק הדין. זה הרגיז אותה? "בפרשת קצב, דורית יצאה לבית המשפט בבוקר, וכשהייתה בדלת, אמרה לי: 'תעקוב בתשע אחרי מה שקורה'. היא לא אמרה שהיא במיעוט. לא ידעתי שהיא במיעוט. קראתי בדיוק כמו כל עם ישראל, באינטרנט. אני מקפיד לא לשאול, והיא לא אומרת, וכך צריך להיות. המידור צריך להישמר".
חבריו נטשו אט אט את זירת עריכת הדין, ועברו למגרש השיפוט. גם שותפו למשרד עורכי הדין, השופט יונתן עדיאל, מתמודד בימים אלו על כס בית המשפט העליון. אבל עו"ד ביניש מצהיר שמעולם לא פזל לעבר השיפוט. "ממש לא מתאים לי להיות שופט", הוא מבהיר נחרצות.
"אני איש עצמאי, ושופט חי במגבלות של התנהגות ונורמות, וגם במגבלות טכניות צריך כל יום לבוא לבית המשפט, להתחיל דיונים בשעה שמונה וחצי, לתאם מראש חופשות עם נשיא בית המשפט. בארץ בכלל מדובר בעומס עצום שלא קיים בשום מקום אחר בעולם מבחינת כמות תיקים שנופלת על שופט".
ואין לבחירה שלך שום קשר לאשתך? הקריירה שלה לא הגבילה את מגוון הבחירות המקצועיות שלך? "לתחום השיפוט מעולם לא שאפתי", הוא חורץ. "החיים שלי לא השתנו לא לכאן ולא לכאן, בגלל הקריירה של דורית. יש בינינו הפרדה ברורה מאוד: היא בתחום שלה, אני בתחום שלי".
אבל באותה נשימה הוא ממשיך: "פשוט התנזרתי מכל תיק שקשור בצורה כזו או אחרת למדינה, וגם המשרד לא קיבל תיקים כאלה. כשדורית שירתה בפרקליטות המדינה, הפסקתי להגיש תביעות נזיקין נגד המדינה. כשמונתה לשופטת בעליון, המשרד שלי נמנע מלעתור לבג"ץ, והתחלתי לצמצם את ההופעות שלי בבתי משפט".
רצה או לא רצה, זה מה שיצא. תפקידה של אשתו זימן ומזמן לו לא מעט "מצבים של אי נוחות". אבל שום דבר לא הכין אותו להסתבכות בפרשת רשות השידור, שאם תשאלו אותו, כל תכליתה הייתה מסע נקמה.
תחילת הסיפור בשלהי שנות ה-80. באחד הימים גונבה שמועה לאוזניו של ביניש ולפיה מנכ"ל רשות השידור דאז, אורי פורת, מבקש לחסל את תזמורת רשות השידור, ציפור נפשו של ביניש. "נפגשנו", משחזר ביניש, "אמרתי לו שמוזיקה זה נכס, ולא סוגרים מוסד כזה במחי יד. השבעתי אותו לא לקבל החלטה חפוזה והצעתי להקים ועדה שתבחן את הנושא".
הוועדה אכן הוקמה וגם החליטה שאין לסגור את התזמורת ויש להוציא את הניהול שלה מרשות השידור ולהקים עמותה נפרדת. יצחק נבון, אז שר התרבות, אימץ את ההמלצות. טדי קולק ז"ל, שהיה אז ראש עיריית ירושלים, הסכים שהעירייה תצטרף כחברה בעמותה, ועו"ד ביניש הקים עמותה שבה היו חברים ארבעה גופים שלטוניים: רשות השידור, קרן ירושלים, עיריית ירושלים ומשרד החינוך והתרבות, כשכל גוף העביר לתזמורת את חלקו בתקציבה.
ביניש מתקשה להסתיר את גאוותו כשהוא נזכר שלתזמורת שקיבל כשמונה ליו"ר העמותה היו 80 מנויים בלבד. "אחרי כמה שנים היו לה 5,000 מנויים והופענו בכל העולם". ולא במקרה. התזמורת בימי פריחתה המחודשת עמדה בשני הקריטריונים הקובעים את יוקרתן של התזמורות הקלאסיות המובילות בעולם: היא הוזמנה לנגן באולמי הקרנגי הול היוקרתיים בניו יורק, והופיעה לצד נגנים סולנים מהליגה הראשונה בעולם.
המאסטרו והפסנתרן דניאל בארנבוים, שלמד עם השופטת ביניש בבית הספר התיכון והינו חבר המשפחה, התגייס לטובת התזמורת בכל עת שנדרש, תמיד בהתנדבות. הפסנתרן היהודי הרומני הנודע ראדו לופו ניגן בקונצרטים שהכנסותיהם נתרמו לטובת התזמורת, והקפיד תמיד לציין כי הוא עושה זאת בשל הערכתו האישית לעו"ד ביניש. גם הפסנתרן יפים ברונפמן נרתם לעזור.
בתחילת שנות האלפיים, כשיוסף (ג'ו) בראל שימש כמנכ"ל רשות השידור, החל הקרע הגדול בין רשות השידור לתזמורת. ביניש: "הרשות הפסיקה להעביר את חלקה בתקציב התזמורת, שהסתכם ב- 12.5 מיליון שקל. הם דפקו אותי, וזה כל כך מעצבן אותי. עשיתי את הפעילות הזו לטובת הציבור. כל הנהלת העמותה עבדה בהתנדבות, היה לנו חשוב שבעיר שבה יש רוב גדול של ציבור דתי, תישמר גם התרבות של המיעוט החילוני, המוזיקה הקלאסית, ומוזיקה בכלל".
עכשיו ביניש כבר ממש מתחמם: "נקלענו לגירעון בסך שמונה מיליון שקל. אם הרשות הייתה מעבירה את התקציב, היינו ביתרה של ארבעה מיליון שקלים. 80% מתקציב התזמורת זה כסף שרשות השידור אמורה להעביר כדי לשלם משכורות לנגנים, אז בשלב מסוים נתתי ערבות אישית לתזמורת, מכספי, כדי שנוכל לשלם לנגנים את המשכורות".
"אחר כך נאלצתי לשלם לנגנים רק את המשכורת נטו, מבלי להעביר למס הכנסה את הניכויים, כי היו הפסדים ולא היה כסף. כתבתי כל חודש מכתב לכל הנוגעים בדבר, ראש הממשלה, שר התרבות, מנכ"ל רשות השידור וגורמים אחרים. התרעתי על כך שאי העברת התקציב פוגעת בקופת התזמורת, ורשות השידור מאלצת אותנו לנהוג כעבריינים".
אתה עורך דין, הרי ידעת שאי העברת ניכויים למס הכנסה נחשבת עבירה פלילית. "היתרון המשפטי שלי הוא שהבנתי את מהות ההסכמים. ידעתי שרשות השידור היא גוף שלטוני החבר בהנהלת העמותה והיא צריכה להעביר לי כל חודש את התקציב. אם היא לא מעבירה, היא מפרה את ההסכם, לא אני".
"אני לא הייתי חבר בעמותה, אלא יו"ר, נציג רשות השידור ולכן האחריות הפלילית לא חלה עליי אלא עליה. הידע המשפטי שלי גרם לי להתריע על כך מדי חודש, להצהיר שאני לא מעביר ניכויי מס בגלל הפרת ההסכם של רשות השידור, כדי שלא יבואו אליי יום אחד בתלונות".
"אבל במקביל ניסיתי למנוע את סגירת התזמורת, למצוא תקציב כדי שאוכל לשלם למאה משפחות את השכר מדי חודש, ולא לזרוק אותן לרחוב בגלל שרשות השידור לא מעבירה תקציבים".
בסוף פברואר 2003, בתום סיור קונצרטים מוצלח בחו"ל, הבין עו"ד ביניש שהמצב הכספי הקשה אליו נקלעה התזמורת הולך ומחמיר. "גייסתי כסף ממקורות שונים, נתתי ערבות מכספי, השגתי תרומות, אבל הבנו שהגענו לתחתית הבור. לא היה ממי לבקש כספים. לכן ביקשתי מהנגנים שלא יבקשו תוספות שכר, או תשלום עבור כל פיפס שעושים, כי אין לנו כסף. הסברתי שהמצב שלנו בכי רע".
באותו זמן הצליחה הנהלת התזמורת להגיע להסדר עם מס הכנסה, וכינסה את התזמורת על מנת לגייס את התחשבות הנגנים. "ביקשתי מהנגנים - או שאנחנו הולכים ביחד ונלחמים כדי להציל את המצב, או שההנהלה מתפטרת. הבעיה עם הנגנים הייתה שהם היו פקידים, לא אמנים. על כל דבר הם דרשו תוספת שכר".
"אם חזרה הייתה נמשכת קצת יותר זמן, הם סירבו לנגן בטענה שלא משלמים להם על זה ושצריך לצאת להפסקת אוכל", הוא משחזר. "להפתעתי, גם לפגישה הזאת הנגנים זימנו את נציג ההסתדרות, שהסית אותם, הבטיח להם שיהיה כסף, שיהיה בסדר, וגרעין קשה בין חברי התזמורת צעק לעברנו: 'אתם לא הנהלה, לא דואגים לתזמורת, לא מעלים את השכר'".
"זה במקום להודות לנו שהצלחנו לשלם להם שכר מדי חודש למרות שרשות השידור הפסיקה להעביר את התקציב. הרגשתי שהם בגדו בי. שלא ידעו להעריך את 14 השנים שהשקעתי שם מזמני ומכספי, תמיד בהתנדבות. הודתי להם, ירדתי מהבמה, חשתי אבל על מפעל שהולך ומתמוסס לנגד עיניי והתפטרתי".
כעבור שלושה חודשים מינה בית המשפט מפרק לתזמורת. במקביל נפתחה חקירה מטעם רשם העמותות. התקשורת דיווחה בהרחבה על בעלה של מי שהייתה אז המיועדת לכהן כנשיאת בית המשפט העליון, הנחשד בעבירות מס.
רשות המסים המליצה על כתב אישום נגד עו"ד ביניש. הוא שתק, עד שבשלב מסוים, כשנראה לו שהמערכה התקשורתית נגדו כבר חורגת מגבולות החוק, החליט להגיש תביעת לשון הרע נגד מעריב ורשות השידור.
תביעות דיבה כרוכות בחדירה לחיים פרטיים, האשמות הדדיות. התייעצת עם אשתך לפני שהחלטת לתבוע? "היו לי התלבטויות, זו לא דרכי להגיש תביעות דיבה, בטח לא כשרעייתי שופטת, אבל בשלב מסוים זו כבר הייתה השתוללות מוחלטת, הכול עבר את גבולות הטעם הטוב. כל יום ספגתי כותרת על לא עוול בכפי".
"הרגשתי רע, רדוף, הרגשתי שאני נלחם בכוחות גדולים ממני ואין דין ואין דיין. זה פגע בשמי הטוב כעורך דין ואדם. אתה הולך ברחוב ומסתכלים עליך כפושע, כגנב. התאפקתי הרבה, ורק כשלא הייתה ברירה תבעתי. ידעתי שהצדק איתי וזה מה שהחזיק אותי ונתן לי כוחות נפש. אני מניח שדורית הבינה מה הרגשתי".
מה זאת אומרת "אני מניח" ? לא הודעת לה כשהחלטת לתבוע? "במהלך זמן מסוים התחשבתי בכך שהיא שופטת בעליון, ונמנעתי מלתבוע. אבל עד כמה אני יכול לסבול? לא ייתכן שבגלל שאני נשוי לשופטת לא אהיה זכאי לקבל סעד ראוי מבית המשפט".
"דורית בחיים לא תגיד לי'תגיש' או 'אל תגיש'. היא אמרה: 'תעשה מה שאתה חושב לעשות'. היא הבינה שהגיעו מים עד נפש. אני מניח שהיא יודעת שאני נרדף חזק מאוד בגלל שהשם שלי ביניש, בגלל שאני נשוי לביניש. אבל אני איש חזק. ידעתי שהמשפחה שלי איתי. אמרתי לדורית: 'אם אתם במשפחה איתי, אתם יודעים שאני צודק, זה מספיק לי לחלוטין, וזה נותן לי את הכוח להמשיך'".
בסופו של דבר הסתיימה תביעת הדיבה בהסדר פשרה. מעריב פרסם את פסק הדין שהושג בהסכמה ובו קבע בית המשפט שמוסכם על הצדדים כי עו"ד ביניש מעולם לא הכניס כסף לכיסו, לא קיבל טובות הנאה, ותרם לקידום מעמדה של התזמורת. רשות השידור, במקביל, פרסמה הבהרה ברוח זו.
לפני תשעה חודשים הסתיימה גם החקירה נגד עו"ד ביניש בהחלטתו של היועץ המשפטי מני מזוז לסגור את התיק נגד עו"ד ביניש והנהלת עמותת התזמורת, "בהתאם לנתונים שנמסרו בשעתו בדבר המדיניות הנוהגת במס הכנסה ומשהובהר שגופים שלטוניים החברים בעמותה לא העבירו לה את התקציבים להם התחייבו, על אף פניות חוזרות ונשנות של מנהלי העמותה".
אתה טוען שרדפו באמצעותך את אשתך. מי רדף אותה? "היו כל מיני גורמים שלא בדיוק ביקשו את טובתה. היא הייתה פרקליטת המדינה ושופטת שאכיפת החוק ושלטון החוק חשובים לה. יש גורמים, ודי חזקים, שההחלטות שלה פגעו בהם. לא באופן אישי, אלא מכוח תפקידה. גורמים פוליטיים שנפגעים מאכיפת החוק, לא אוהבים את מי שאוכף את החוק".
ואיזה מההתמודדויות הייתה קשה לך יותר: כאשר הותקפת בתקשורת בפרשת רשות השידור, או כשאשתך כנציגת מערכת המשפט הותקפה על ידי גורמים שונים? "הרבה יותר קשה היה הניסיון לפגוע בדורית. אכפת לי שפוגעים בה על לא עוול בכפה, אומרים עליה דברים שלא היו ולא נבראו".
מכל מקום, הפעילות המוזיקלית של עו"ד ביניש לא נקטעה. היום הוא מטפח את הקונסרבטוריון הסדנה למוזיקה בירושלים, המונה 550 תלמידים, ביניהם ילדים אוטיסטים, ילדים לנשים מוכות וילדים אתיופים.
במקביל, הוא ממשיך לטפח את פסטיבל המוזיקה הקאמרית בירושלים שייסד כבר לפני 10 שנים עם הפסנתרנית הנודעת אלנה בשקירובה, רעייתו של המאסטרו דניאל בארנבוים. מדובר באחד הפסטיבלים היוקרתיים בעולם למוזיקה קאמרית, ומדי שנה משתתפים בו, בהתנדבות, הנגנים הסולנים מהליגה הראשונה בעולם.
מי שסייע לעו"ד ביניש במימון הפסטיבל בתחילת דרכו היה לא אחר מראש עיריית ירושלים דאז, ועד לא מזמן ראש הממשלה, אהוד אולמרט. ביניש: "אולמרט היה חבר אישי שלי. הידידות בינינו החלה עוד כשהוא היה עורך דין. יכולתי להרים לו טלפון בכל שעה".
"אולמרט הוא איש תרבות, ואני תמיד אזכור לו שהיה הראשון שהבין את החשיבות של הפסטיבל בירושלים ועזר לי להקים את המוסד הנפלא הזה. כשבאתי אליו בבקשה שייתן לנו תקציב, הוא מיד אמר: 'אם אתה משיג חצי מהתקציב, אני משיג את החצי השני".
אתם בקשר גם היום? "היום אני לא מדבר איתו. קשה לי מאוד עם מה שקרה איתו. הוא הודה שקיבל מזומנים. אנחנו המשפטנים, יודעים מה אמת ומה לא נכון. במקרה שלו, קשה לי עם מעטפות המזומנים, עם הבית בכרמיה, עם המכרז על בנק לאומי, עם 'ראשון טורס', קשה לי עם הנהנתנות שלו".
ציפית שאולמרט יתפטר לאחר שנפתחו החקירות נגדו, או שהיה עליו להמתין עד שיוחלט אם להגיש כתב אישום? "יש תרבויות שלטוניות שכאשר יש חקירה או חשד נגד נושא התפקיד הרם הוא מתפטר, וראוי ללמוד מתרבויות אלה. אני מקווה שנגיע לנורמה ציבורית של יושרה, למצב שבו מנהיגים לא יידרשו להתפטר".
אתה בעד חקיקת חוק שלפיו ניתן יהיה להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן רק בסיום כהונתו, אם מדובר בעבירות שלא בוצעו במהלך הכהונה? "החוק במדינת ישראל שווה לכולם, ואני מתנגד לחוק שכזה".
ב-14 בספטמבר 2012 צפויה דורית ביניש לסיים את כהונתה בבית המשפט העליון. בעלה מפוכח מספיק כדי לדעת שעד אז צפויים למשפחה עוד הרבה ימים קשים. הוא אפילו לא מתחיל להיערך ליום שאחרי. "זה עוד כל כך הרבה זמן", הוא אומר, ונדמה שאפשר לשמוע הד של צער בקולו, "זה כל כך רחוק, איך אני יכול לדעת מעכשיו מה יהיה? אין לי מושג".
נא להמתין לטעינת התגובות
