תיעוד מסיני: הישראלים נופשים ולא נכנסים ללחץ
האזהרה החמורה בדבר איום מיידי לחטיפת ישראלים מחופי סיני לא ממש מטרידה את מאות הצעירים שירדו לחצי האי ולא מוכנים לוותר על "פיסת גן העדן". כתבת nrg שמעה מהם מגוון הסברים: "כבר שנים שקיימות התרעות, ברגע שמגיעים לפה, הכל נשכח"
ישראלים בסיני. צילום: מעין שריג, עריכה: עמית פרס
"מגיל 17, מאז שאני בא לפה, תמיד היו התרעות וזה אף פעם לא הפחיד אותי", מצהיר אלון, שנופש בימים אלה בחופי סיני. לדבריו מצטרף שראל עוז, חברו לנסיעה, שמסביר: "זה מקום ממש קסום שאי אפשר לאבד אותו ולא להגיע לכאן רק בגלל ההתרעות".
בין טורנירים של טאקי לאכילת הסחלב הבדואי המפורסם, לא פשוט לראיין את הנופשים במקום. "לא משנה מה אומר, זה לא יישמע טוב לאנשים בבית", מסביר אחד מהם שביקש לא להזדהות. ובכל זאת, אלה שמוכנים לומר את אשר על לבם מציירים תמונה שונה מאד מזו שבאה לידי ביטוי בכותרות החדשות.
"ברגע שנשכבים על השטיחים הצבעוניים הכל נשכח"
"תסתכלי סביב ותגידי לי באיזה סיכון מדובר פה", אומר נדב סגמן, רגע אחרי שהגיע למתחם החושות ונפטר מהתרמיל. "למרות שלעבור את הגבול עצמו זו לא החוויה המרנינה ביותר בעולם, ברגע שנשכבים על השטיחים הצבעוניים הכל נשכח".
כך, חבורת הישראלים שמעבירה כרגע את ימי הקיץ האחרונים מעבר לגבולה הדרומי של ישראל, מסרבת לתת לאזהרות החמורות לשבש להם את התוכניות. "האמת שחששתי", מודה שלי שמעוני שנהנית מהשמש והשקט בחופי ראס א-שטן. "אבל ברגע שמגיעים לפה – הכל מתאדה. אין כמו סיני, אין לזה תחרות בשום מקום אחר בעולם. זה זול ונגיש".
בארי מצטרף אליה ומנסה לשכנע שהחשש הממשלתי והביטחוני
נובע מכך שבסיני הישראלים מרגישים בבית ועל כן רמת עירנותם יורדת. "אנחנו לא מרגישים שעברנו את הגבול ושאנו נמצאים במדינה שהיא אינה שלנו, שלא לומר מדינה ערבית", הוא אומר וצועק לסמי, מנהל החושות, שיביא איתו עוד בקבוק של מיץ גויאבות.
טענה שכיחה נוספת שמעלים הצעירים בעודם אוחזים בגיטרות ושרים יחדיו היא שמבחינתם האיומים קיימים גם בגבולות ישראל. "אני מרגיש שאם היה צריך לקרות משהו, אז היה קורה בכל מקום", אומר אלי שפיצר. "גם בירושלים איזה שופל היה יכול להוריד עליי את הכף. אז אם זה כבר קורה, עדיף שיקרה פה, במקום המדהים הזה. זה יהיה קצת פחות עצוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
