סקוטלנד פינת טבריה
61 סוגי וויסקי, ברמן בחצאית, דוקטור נוצרי ורחל המשוררת. רשמים מסוף שבוע רגוע על סף ים (?) כנרת
חביות ג'יימסון yaraaa. ''רשיון cc-by''
בכל יום נתנו לנו כ-70 טעימות של וויסקי, ומובן שלא הפסדנו אף טעימה. גם המארחים שלנו טעמו. אני זוכר שבארוחת ערב שבה המשכנו לטעום, המארח שלנו, מק משהו, אמר שהוא מצטער אבל הוא שותה רק בעבודה. אלדד ואני חברים קרובים, אבל המסע הזה הביא לאיזה נתק בינינו. אנחנו אפילו לא זוכרים על מה רבנו, אבל מאז ועד לפני כשנה לא היינו כל כך בקשר (משפט צדדי על ריבים: כל הריבים המשמעותיים בחיי היו ריבי אוהבים, וזה כולל את הריב הארוך שלי עם ארצי ומולדתי. אתה רב רק עם מי שאתה אוהב. אם אתה לא סובל מישהו אתה פשוט אומר שלום והולך ולא רואה אותו יותר).
כעת, כשאנו עובדים על מחזה חדש, נסענו אלדד זיו ועבדכם הבלתי נלאה לטבריה, בחום של 42 מעלות, לצינת הטירות של בית המלון הסקוטי, שבו נהניתי הרבה יותר מאשר בסקוטלנד עצמה. היום - כשאנחנו מקצצים בשתייה, אלדד אפילו הפסיק לעשן ואנו נושאים איתנו סל תרופות של גיל העמידה - אלדד ואני ששים להבריא בסוף השבוע במבנה שהיה פעם בית חולים, ועדיין נחשב לחו"ל רק בלי דיוטי פרי.
רופא חדור חזון נוצרי
המבנה שבו אנו נופשים הוקם ב-1884, כ-20 שנה לפני המצאת המזגן. דוקטור דיוויד ואט טורנס, רופא מנתח סקוטי נמרץ ומלא חזון נוצרי, הגיע לראשונה לטבריה, עיר חורכת אדם וחיה. הוא עמד בראש משלחת במטרה לטפל בחולים בארץ הקודש. בתקופה ההיא לא היתה קופת חולים אבל היו הרבה מגיפות סופניות, שבגללן איבד הדוקטור את שתי נשותיו וארבעה מילדיו.
צוות בית החולים בסוף המאה ה-19, במבנה בו פועל כיום המלון הסקוטי, טבריה באדיבות המלון הסקוטי בטבריה
מובן שגם אז היו רבנים שהם מטרידים סדרתיים, שדרשו להחרים את מרפאתו של הרופא הדגול והגוי. חוץ מזה, הם גם הטילו עונשים על המטופלים שהדוקטור לא רק הציל אלא נשאר איתם במגיפת הכולרה ב-1902 (כמעט כל היהודים החרדים ברחו מהעיר, ואלה שנשארו טופלו על ידי הרופא חוצה הדתות בבית הכנסת המרכזי של העיר).
לחיות בטבריה, אפילו היום, זה להיות קצת
מיסיונר. במלון עדיין מורגשת המאה שעברה, למרות שחדרי החולים והמחלקות נבנו מחדש לתפארת. באותו חדר שבו הקרין אלדד את שקופיות האמנות שלו, הקרין ד"ר טורנס תמונות דתיות לקהל מצומצם וזאת היתה הפעילות הדתית היחידה שלו. כדי להצדיק את שליחותו הנוצרית הוא דפק לפעמים דרשות קצרות בבוקר, אבל עשה את זה מהר משום שכל חולי הגליל עמדו אצלו בתור.
נופש למחשבה
המלון הסקוטי מצא חן בעיניי משום שבכל מלונות ארצנו היוקרתיים שבהם ביקרתי במילניום העכשווי, נתקלתי שוב ושוב בעשירון העליון ובאוכל בריאותי. כל העשירים שקנו את המדינה, שמנים ומרוצים בחלוקים לבנים, שותים מיץ מלפפון וחולטים תה. אכן, מראות קשים.
המלון הסקוטי בטבריה יחצ
במלון הסקוטי, הסוויטה שלי בנויה מאבני בזלת שחורות וקרירות. אף אחד לא אומר לי מה לעשות - אני הרי בטריטוריה סקוטית - ואני חופשי להתבודד בטירתי הצוננת כמו אביר אפל, לכתוב ולחשוב מחשבות קיומיות. אחר כך אפשר לאכול כמה שרצים ימיים ולהשתכשך בבריכה הצוננת, שגם היא אינה מופעלת, ולהתיידד עם הברמן בבר הסקוטי שמעל המסעדה (למרות שזה קצת מוזר לי לנהל שיחה פוליטית עם ברמן בחצאית סקוטית ועניבת פרפר ששמו ערפאת, וממש לא מעניין אותו ששם הרי גולן ושל מי הם יהיו בסוף). כמו בסקוטלנד, על מדפי הבר מסודרים 61 סוגים שונים של וויסקי. אולי הפסקתי לשתות, אבל לספור אני עדיין יודע.
חלום על כנרת
במלון קריר ונעים, אבל כשאתה יוצא אתה נכנס לתופת של דנטה. העיר נטושה, רק כמה אנשים מטוגנים מחפשים את הכנרת. למרות שאנחנו 30 מטר מהשלולית הזאת שכולנו מבכים ומודדים כל יום, רוב החופים הם פרטיים. בסוף אנחנו מוצאים איזו פרצה ונדהמים כמה שהיא התרחקה מאיתנו, ובצדק. עשינו לאגם הנפלא הזה מה שעשינו לעזה ולחופי הים התיכון. אין שום פסולת אנושית שלא תדרוך עליה בין האבנים הלוהטות שהמים הנסוגים השאירו אחריהם.
מפלס הכינרת רובי קסטרו
כיום 2008 שנים אחרי פטירתו של ישו אחינו, מי הכנרת כל כך רדודים שגם אני יכול ללכת על המים ולהיות מוכרז כקדוש. אני לא עושה את זה משום שאני יודע שהדבר האחרון שחסר לנופה זאת עוד דת. מה שאנחנו צריכים באמת זה יותר אהבה. ומים, הרבה מים.
נא להמתין לטעינת התגובות
