חיוכים בדמשק, קפאון בישראל
המו"מ בטורקיה מסתמן כראשית יציאת סוריה מהבידוד הבינלאומי, אך ישראל לא רשמה הישג
אבל מי שעקב בחודשים האחרונים אחר מהלכיו המדיניים של מנהיג סוריה, לא ראה חגיגה כזו של רלוונטיות. אסד נחת אצל סרקוזי, אירח אותו בדמשק, התקבל בחום בניו דלהי, הסתחבק עם ארדואן, החליף חיוכים במוסקבה והביא את אהוד אולמרט לשולחן המשא ומתן לאחר שמונה שנות קיפאון עמוק.
ירושלים טרם רשמה ולו בדל הישג בשיחות הללו, אבל לא כך דמשק: נכון לעכשיו, מסתמנים המגעים באיסטנבול כראשית יציאתה של סוריה מן הבידוד החמור שנכפה עליה. היעדים הבאים של אסד הם הפשרת היחסים הקרים עם מדינות אירופיות נוספות ופתיחת ציר מחודש של הידברות עם וושינגטון, מה שעשוי להתרחש בינואר הקרוב עם חילופי הממשל שם.
שלוש שנים וחצי לאחר ההתנקשות ב"מר לבנון", רפיק חרירי, וחמש שנים לאחר פרוץ המלחמה בעיראק, נוכחת הקהילה הבינלאומית כי המסע הכלל עולמי לענישתה של דמשק לא הניב את הפירות הרצויים. מעט באיחור, אבל לא רב מדי, הייתה פריז הראשונה לדעת כי בדחיקתה של דמשק אל הקיר לא יחזור אסד בתשובה, אלא להפך; בצר לו, יהיה אנוס לחפש את ההשקעות הפיננסיות, את הגב המדיני ואת אספקת הנשק אצל איראן הגרועה מכל.
מסעו של ניקולא סרקוזי לדמשק בסוף השבוע האחרון הוא ביקור ראשון של מנהיג מערבי בסוריה אחרי חמש שנים. הדף החדש שפתח נשיא צרפת ביחסיו עם אסד מתאפשר במידה רבה הודות לחולשתו היחסית של ממשל בוש בחודשיו האחרונים. גישתו של נשיא צרפת עשויה לסמל את ראשית קצה של הדוקטרינה האמריקנית, שגזרה על דמשק חרם כוחני מלווה בתביעות משפילות מכדי שתוכל להיענות להן.
כדי לתת תוקף ליוזמותיו הרעננות בלבנט, ניאות ארמון האליזה אף להעלים עין מן הדרך האלימה שבה הגיעו הפלגים היריבים בלבנון לפתרון בשאלת הנשיאות. ממשלת לבנון, שהוקמה תחת נשיאה החדש מישל סלימאן, היא רדיקלית
סוריה, שבחשה בתבשיל הביירותי בשלט רחוק, לא עמדה בפני חיזבאללה ואף תמכה בה. זה לא מנע מהצרפתים להחמיא לדמשק על כך שקידמה את הפתרון בלבנון. לא שסרקוזי שמח בכינונה של ממשלת חיזבאללה בלבנון. אבל כשהפרה רוצה להיניק, במידה שהעגל מעוניין לינוק, עליה לדעת לעצום עיניים.
אין זו הפעם היחידה שבה הוכיחה דמשק כי העקשנות משתלמת. במשך כמה שנים עמד אסד בפני לחצים אמריקניים וישראליים, שכללו גם שימוש באופציה צבאית, כדי לאלצו לפגוע ביחסיו עם המורדים בעיראק ולהתנכר לחמאס ולחיזבאללה.
אסד סירב לעשות זאת בלי שתובטח לו תמורה והביא את הקהילה הבינלאומית לזנוח את אופציית הכח. חמש שנים וחצי לאחר פרוץ המלחמה בעיראק, ושנתיים לאחר מלחמת לבנון, אין כיום מנהיג מערבי החושב ברצינות להחריף את העיצומים על סוריה או לבצע תקיפה בשטחה.
בישראל יש רבים הרואים בחידוש השיחות תעלול דמשקאי, שנועד לפוגג מעל אסד את הלחץ הבינלאומי. הטענה הזו אינה רלוונטית, אבל גם איננה נסתרת. תשוקתה של דמשק להתקרב לוושינגטון ידועה ונאמרת בגלוי.
במצבה הכלכלי המעורער, השקעות אמריקניות והסרת העיצומים שהוטלו עליה הן מטרות בוערות עוד לפני השבת הגולן. בינתיים, בעוד ישראל שקועה במלחמות דיאדוכים ותרה נואשות אחר ראש ממשלתה הבא, גוזר אסד את הקופונים.
במזרח תיכון קיצוני ומתחרד זמן הוא נכס, ואובדנו עלול לעלות בחיי אדם. מי יודע מה עוד נחמיץ עד שוושינגטון וירושלים יחליטו מה בדיוק הן רוצות בערוץ הסורי.
נא להמתין לטעינת התגובות
