קבורת חמור
כל המי ומי אוהבים להשתטח על קברי צדיקים. הם מוזמנים לשמוע סיפור מופלא, לא יאומן כי יסופר
במשך השנים החלו ידוענים ומפורסתמים-מטומטמים מגזע הסלבריטי המצוי לעלות בהמוניהם אל הקברים או מה שהם מאמינים שהם קברים של צדיקים, והתנועה הפכה למתוקשרת ו"אינית" בלשון הדביל המצוי, תצלומיהם של אלילים-דבילים משתטחים או נושאים תפילה במקום פלוני, אשר בנה של אחותו של נביא ידוע קבור בו, העלו את המנוח בדרגה לקדוש, אפילו שעל דעת ארכאולוגים וחוקרים מלומדים אחרים במקום קבור ערבי בעל ממון או קאדי שהיה ידוע באזור.
גם גדולי המשק, סוחרי נשק וחשק, קבלני ענק וגמדי שכל מכל שכבות העם החלו נוהרים להילולות על קברים, משליכים נרות לאש ומזומנים לכיס יורשי המנוח שלא ידע שהוא כזה. בעקבות גדולי המשק, סוחרי הנשק והחשק, בעלי הון ואון הגיעו הפוליטיקאים, שרים, ח"ככים, מועמדים למשרות רמות, הם מבקשים הצלחה וברכה וישועה מרוחותיהם ומנשמתם של הצדיקים, הם מנשקים את ידי בניהם ונכדיהם וניניהם של מי שהיו פעם רבנים צנועים וענווים שחיו על לחם צר ומים לחץ, שלא כמו יורשיהם הנוסעים במכוניות פאר, דרים בטירות ענקיות והם בעלי חשבונות עסקיים חובקי עולם במיטב הבנקים ובתי ההשקעות.
אחרי שהם מסיימים את ביקוריהם - שכמה מהם מצולמים ומתועדים ואחרים מועברים בידי יח"צנים וצואנים אל מדורי המס-חרא - הם חשים חזקים ומבורכים, הם ממשיכים לעשוק את העניים, לדפוק את הנכים, לשקר לניצולי השואה, לבלף, לגדף, לסלף וכל זאת בברכת ה"כאילו" רבנים, מקובלים, צדיקים.
ידידי המלומד גולי הדייג העביר לי סיפור מופלא על קברי צדיקים, ואני בטוח שגם אתם תיהנו ממנו כמו שאני נהניתי, וזה לשון הסיפור:
"לאדם אחד היה לא עלינו בן לא יוצלח. כל חכמתו הגיעה עד קרסוליו, וככל שניסו ללמדו תורה, נכנס לראשו בצד צפון ויצא מיד בדרום. כמו שנאמר, בור סוד שאינו קולט טיפה...
גדל הילד והתבגר, אך נשאר בור ועם הארץ. האב החליט בייאושו לשלוח אותו לקרוב משפחתו בעיר רחוקה - אדם נכבד שפרנסתו באה לו ברווח מהיותו ממונה על קבר צדיק גדול אשר היה באותה עיר ואשר נהרו אליו אלפים להתפלל ולבקש ישועות ומהתרומות הנכבדות שהשאירו לו - כדי שיראה את דרכיו ואת אורחותיו ואולי ילמד ממנו את סודות ה'מקצוע'.
לאותו קרוב
נדד הבחור בדרכים ימים רבים והגיע למדבר. לאחר כמה ימי נדודים מתישים במדבר הצחיח קרס החמור מתשישות והתפגר. ישב הבחור על הארץ ליד גופת החמור חסר אונים ולא ידע מה לעשות, ובינתיים התחיל פגר החמור להסריח מחמת החום.
בלית בררה חפר הבחור בור גדול, קבר את החמור וישב ליד הקבר שובר את ראשו מה לעשות הלאה. פתאום נשא את ראשו וראה שיירת גמלים מתקרבת, כשהגיעה אליו שאלו אותו אנשיה למעשיו. אז נזכר הבחור בקרוב משפחתו ובמטרת נסיעתו וענה כי במקום קבור צדיק וכי הוא ממונה על שמירת המקום וכבוד הצדיק. כרעו על ברכיהם והתפללו ארוכות, ולפני שהמשיכו בדרכם השאירו לבחור תרומה הגונה לזכות הצדיק ולטיפוח המקום.
השמועה על קבר הצדיק הגדול עברה מפה לאוזן ועשתה לה כנפיים בכל המדינה. כל השיירות סטו ממסלולן ואנשיהן באו להתפלל אצל הצדיק שהתגלה, וכמובן השאירו נדבות הגונות. לאחר זמן לא רב עלה הבחור לגדולה, בנה במקום ציון מפואר והפך לאדם עשיר ומכובד.
בינתיים שם לב קרוב משפחתו כי זרם המבקרים אצלו פוחת והולך. כשחקר לסיבת הדבר התברר לו כי התגלה במדבר קבר של צדיק חשוב הרבה יותר מהצדיק שאצלו וכי כולם נוהרים לשם במקום אליו. הסתקרן האיש מאוד ונסע למקום כדי להתרשם בעצמו מאותו הצדיק. בהגיעו נדהם לראות את קרובו, הבחור הלא יוצלח, ולראות לאן הצליח להגיע, וביקש שיספר לו את סוד הצלחתו. לקח אותו הבחור הצדה וסיפר לו את כל האמת - על מות החמור שנתן לו, על קבורתו במקום ועל השמועה על קבר הצדיק שהופצה בין ההמונים.
טפח לו קרובו על כתפיו בהנאה ואמר: אינך יודע, אבל לא סתם צדיק יש לך כאן, אלא צדיק בן צדיק, צדיק זה שקבור פה אינו אלא בנו של הצדיק שקבור אצלי...".
זו לשון המעשייה. לפני כשנה פרסם עיתון קול העיר, שמופץ בעיר הקודש בני ברק, סיפור מדהים. כותרת הסיפור הייתה: "הקבר של "שמעון הצדיק" בגליל התגלה כקבר של... סוס", וזה לשון הידיעה:
אברך תושב בני ברק שיצא לטיול עם ילדיו באזור טבריה לא האמין למשמע אוזניו. בעת סיור על סוס ועגלה, בינות לחורשה הסמוכה לכינרת, חלפו פתאום ליד מצבה שנכתב עליה "קבר שמעון הצדיק".
האברך ביקש מהעגלון לעצור לרגע כדי שהוא וילדיו יוכלו להתפלל ליד הקבר שנמצא בודד ועזוב בלב החורשה. עוד לפני שהספיקו להתחיל בפרק תהילים ראשון שמעו קול צחוק. זה היה בעל העגלה, הוא הפטיר לעברם: "אל תגידו כאן תהילים. כאן לא צריך להתפלל".
האברך המופתע לא הבין בתחילה מדוע, וניסה להסביר שיש עניין להתפלל ולבקש ליד קבר הצדיק, ובפרט בקבר כזה אשר נמצא במקום שלא כולם מגיעים אליו. בעל העגלה הניף את ידו בביטול ואמר: "אתה לא תאמין, אבל זה קבר של סוס...". למראה פניהם הנדהמים של האברך וילדיו מיהר להסביר: "בחווה שלנו אנחנו קוראים לסוסים בשמות של אנשים. אחד הסוסים נקרא בשם 'שמעון'. אחרי שהתפגר החלטנו לקבור אותו ולעשות לו מצבה כי היה סוס מיוחד וחרוץ וכולם אהבו אותו. מכאן בא השם 'שמעון הצדיק', ולכן כתבנו על המצבה 'מסירותו בעבודה הובילה אותנו בדרך'".
כשחזר האברך לאזור המרכז, המום מהחוויה המוזרה, הוא פנה לרבנים וסיפר להם את מעשה קבורת הסוס. אחד הרבנים ביקש ממנו לפרסם את הדברים ולהוקיע את המעשה ברבים באמצעות "קו העיתונות הדתית". "אין לקבור בעלי חיים, ובוודאי לא לעשות מצבה", אמר הרב וציין כמה תקלות שעלולות לצאת מכך, כגון כוהנים שיחשבו כי מדובר בקבר אדם וייזהרו מלהיטמא מהקבר, אף שבפועל הדבר לא נכון.
תרחיש נוסף והגיוני בהחלט הוא שבעוד כמה שנים יישכח דבר המעשה ולא ייוודע של מי הקבר, יתחילו לצוץ שמועות שונות, והדבר עלול לגרום תקלות רבות, ובהן הפיכת ה"קבר" למוקד עלייה לרגל והבטחת ישועות על קבר "הצדיק" שזהותו האמיתית לא תיוודע לעולם.
תכנית החלוקה 1
ציפי לבני תחלק את ירושלים.
שאול מופז יחלק את תל אביב.
אבי דיכטר יחלק את המשטרה.
מאיר שטרית יחלק את שי ודרור.
אהוד ברק יחלק את מגדלי אקירוב.
ביבי נתניהו כרגיל לא יחלק כלום.
תכנית החלוקה 2
ממשלת ישראל והכנסת מכריזות בזאת כי בשל הקשיים שנתגלו בהעברת הכספים לניצולי השואה על פי החלטת ועדת דורנר, השרה רוחמה בלילא אברהם ממונה לארגן בתוך 60 יום תכנית ראליטי בסגנון מעורב "הישרדות" פלוס "האח הגדול" הגדול בהנחיית אברהם הירשזון.
ניצולי השואה שנותרו יתמודדו על "הפרס הגדול" במתחם מחנה ההשמדה אושוויץ. מי מהם שיצליח לשרוד ולהחזיק מעמד אחרי שלא יאכל ולא ישתה ולא ייטול תרופות ולא ידבר יזכה בסכום כסף במזומן - במארקים גרמניים - הזהה למספר שעל אמת ידו.
בתום התחרות להמונים תיפתר אחת ולתמיד בעייתם של ניצולי השואה. יהי זכרם ברוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
