אז בבית הספר - של יחזקאל נפשי
אולי זהו כל העניין של בית-הספר היסודי, של ההתחלה החדשה: האדם מגיע לשם כה נקי, נטול פנוית, בעל אישיות שעודה בלתי מגובשת - שהוא גם נכון יותר לקבל. המשורר יחזקאל נפשי כותב על ילדותו, בפרויקט מיוחד לתחילת הלימודים
- משיריו של יחזקאל נפשי
- מדף הספרים של יחזקאל נפשי
לי, זולת אחדים, אין זיכרונות כה טובים מן העת ההיא. האמת היא, שבאופן כללי, בשעה בה פונה לעומתי אדם ולוחש לי בערגה, כי היה נותן הכול כדי לשוב לילדותו, אני מיד חש כלפיו חשדנות. לא הייתי רוצה לשוב לילדותי. אף לא לנעורי.
יחזקאל נפשי בגיל 4
מי שהוא בר-דעת, יסכים עימי, שכן באמת, אבל באמת, איזו תקופה יכולה להיות יותר מבלבלת, יותר מלאת תפניות, תזזיתית, אף עגמומית, מן הילדות, או יותר נכון, מן הנעורים? ואולם, המפתיע מכל (או שמע לא מפתיע כלל, מאחר ואין תקופה כה קונקרטית לאדם כמו תקופת ילדותו), הוא שאני מיטיב לזכור את יומי הראשון מכיתה א', כמעט בבהירות.
אני גם זוכר את שמותיהם ושמות משפחתם של כל הילדים שלמדו עימי (בעוד שמן החטיבה והתיכון, איני זוכר אלא אחדים. אף פחות מזאת), ואת שמה של מחנכתי הראשונה, גב' רחל אלון. זכורני כי היא הייתה כה אדיבה אלינו התלמידים, כה רכה.
יחזקאל נפשי צילום: מוטי קיקיון
ואולי זהו גם כל העניין של בית-הספר היסודי, של ההתחלה החדשה. זאת אומרת, מאחר וחוויה זו כה נחקקת בלב האדם, מאחר והאדם, מגיע לשם כה נקי, נטול פנוית, בעל אישיות שהיא עודה בלתי-מגובשת, הוא גם נכון יותר לקבל.
את התמונה הזו מצאתי בבית אבי, בקצהו המרוחק של הבוידם, ועליה כתוב יחזקאל נפשי, "ילדות". שנה טובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
