תפתח עלון
מה קורה בגזרת עלוני הנשים, מי חורז ארגמן בסיון, איפה עדיין חושבים שנישואי תערובת הם בגדר גילוי מרעיש, ומה פשר כיסוי היתר של הרב רוזן. המעלעל במדור נוקב במיוחד
מזה מספר שבועות אני עוקב במתח מתגבר אחרי עלון הנשים הסגול, בדגש על כמות העמודים המדלדלת שלו. מדי פעם עולות שמועות שונות הטוענות בתוקף כי עתידו של העלון מוטל בספק גדול, וכי מסתבר שלא ירחק היום וגם הוא כקודמו – "ארגמן", ילך לבלי שוב.
אגב, שמועות אחרות אומרות שהחרוז בין השמות "סיון" ו"ארגמן" איננו מקרי, וש"סיון" מנסה לרכב על גל ההצלחה (היחסי) של "ארגמן", שעל פי אותן שמועות לא היה רחוק מלהגיע ליציבות כלכלית. צחוק הגורל יהיה אם הדמיון יוכיח את עצמו דווקא בפן הפחות נעים של הדברים.
למרבה השמחה, הצלחתי לבסוף לגלות את "סיון" כשהוא מתחבא בין דפי עלון "השבת" של "צהר", כשצריך לזכור ששניהם מופקים על ידי "בריש גלי" וחולקים עורך משותף – איתמר מור.
האם מדובר בניסיון לשווק את "סיון" כעלון של "צהר" לנשים? אני לא בטוח ש"בצהר" יתלהבו מהרעיון.
שיהיה בהצלחה
ואם כבר עלוני נשים – במוסף הנשים "פנימה" של "מעייני הישועה" יש פרסומת ל"ירחון נשים לראשי חודשים" בשם "הלל".
הירחון לא יחולק בבתי הכנסת אלא יעלה 26 ש"ח, טבין ותקילין, והגיליון הראשון אמור לצאת לקראת חודש תשרי.
האם תמונה עורכת לעיתון נשים? לאביחי בוארון הפתרונים.
באיחור קל
מי שלגמרי נעדר השבת היה עלון "קוממיות", שכפי הנראה החליט גם הוא לקחת לעצמו שבוע חופש – שבוע אחרי שכמה מחבריו עשו זאת.
מוטב לעולם לא
מי שמוטב היה לו שיעדר היה הסיפור "דעה קדומה" של איתן הוד ב"עולם קטן". בתמצות –אפרת, בחורה אשכנזייה מבית טוב (כי בית אשכנזי הוא תמיד טוב), שמוזמנת לארוחת שבת אצל רועי, איתו היא יוצאת, כשהבעיה היא שרועי הוא, לא עלינו, בן למשפחת אמזלג.
איתן הוד, שכנראה עדיין חי אי-שם בשנות השבעים, מספר על ההלם שתוקף את ההורים ששומעים שבתם יוצאת עם איזה "אמזלג", ומשם ממשיך למפגש בין אפרת למשפחתו הברברית של רועי, מפגש שמתגלה כחלום - בעוד מוטיב ספרותי שחוק עד זרא.
כמובן שהסוף הוא טוב - אפרת מחליטה להיות אמיצה, להיכנס ללוע הארי, ושם לגלות שלא רק ש"פרענקים" הם בני אדם, אלא שהם אפילו כבר ירדו מהעצים. מאוד מרשים.
לזכותו של הוד יאמר שאת אשתי ואחותי הסיפור הצחיק משום מה. אני לא הצלחתי להבין מה מצחיק בסיפור שמתאים יותר לפרה-היסטוריה.
שחור צבעוני
"יש דברים שבהם הציבור הדתי-לאומי הביס את החרדים, ובגדול. תראה את השילוב בין גלויות, ואני לא מדבר רק על ספרדים-אשכנזים. אין עוד קבוצה שקלטה כך את האתיופים, למרות כל הקשיים והמכשולים. אין מקום של מיזוג כמו בציבור הזה".
השורות הנ"ל נאמרו על ידי דודי זילברשלג "עסקן, איש-חסד ועיתונאי" חרדי, בראיון ל"מעייני הישועה", שבין שורותיו מתגלה אדם מעניין ולא שגרתי.\
למרבה הצער "מעייני הישועה", כמו "עולם קטן" לפניו, מבזבז חלק גדול מדי מהראיון בשיחה על חלומו (חסר הסיכוי) של זילברשלג הכולל מפלגה דתית אחת ויחידה עם 40 מנדטים, במקום לדלות עוד כמה פנינים כדוגמת זו שהבאתי בהתחלה.
פנינה נוספת חושפת שמה שעשו לרב חיים דרוקמן בנושא הגיור נובע מהמון רוע (למרות שעניינית
ושוב – מגרון
הבלתי נמנע התרחש לבסוף.
לאחר שכבר חשבתי שנושא מגרון לא יצוץ בעלונים שאינם "קוממיות" ו"יש"ע שלנו", החליט להרים את הכפפה מי אם לא הרב ישראל רוזן, שבעיקר ניצל את ההזדמנות בכדי לכנות את אנשי "שלום עכשיו" בשם "מוסר" (או "מויסער").
לא שיש בי איזו אהדה לתנועת השמאל ההזויה הנ"ל, אבל קשה לי להבין מדוע לא יכול היה הרב רוזן להימנע מהכינוי שגם הוא ידע שיעור קונוטציות לרצח רבין, אותו אירוע אנשי השמאל כל כך אוהבים להיאחז בו, גם אם בהמשך הוא אומר במפורש ש"לא יעלה על בדל רעיונו של יש לממש הלכה זו, גם לאחר התראה".
הרב מי?
כולם יודעים שאצל חסידים ה"יארצייט" של הרבּה הוא אחד הימים החשובים בשנה.
חלק זוכרים את התקופה בה כשהיו אומרים במגזרנו הקט את המילה "הרב" בלי להוסיף שם, כולם ידעו שמדובר ברב קוק. הרב אברהם יצחק קוק, כמובן.
מעטים זוכרים שהשבוע יחול יום פטירתו - ג' אלול.
"עולם קטן", שמכל העלונים שכן ציינו את התאריך הנ"ל נתן לכך את החשיפה הגדולה ביותר, החליט לכתוב מאמר המסביר מדוע חשוב ללמוד את תורתו, מה שכנראה אומר שרבים מבני המגזר לא עושים זאת.
ולסיום - פרסומת
האמת היא שכבר הרבה מאוד שבועות שאני סובל מליין הפרסומות של "תפילין בית אל".
כל שבוע מחדש שאני רואה את ההשמצות המרומזות (יותר או פחות) כנגד סופרי הסת"ם וכותבי ומייצרי התפילין האחרים שלפי הפרסומות עוסקים ברמאות בבדיקה או בהכנת מוצרים סוג ב'.
לא יודע מה איתכם, אבל לי זה לא עושה שום חשק לקנות בתפילין בית אל, ואפילו להיפך.
נא להמתין לטעינת התגובות
