האלוף עידו נחושתן – מפקד או מנהל?
עקיצה לשונית של מפקד בסיס חיה"א בלוד מחדדת עד כמה היחס האישי בין המפקד לאנשיו מהווה גורם מרכזי בהצלחה במלחמה
"לנבטים הועברה אספקה על ידי דקוטה, לבית אשל אין אפשרות להעביר על ידי דקוטה והאספקה תצטרך להיות מועברת בדרכים פנימיות", כתב ידין. "התברר לנו שבמצב האווירונים כיום לא תוכל האספקה לנגב להיות מבוססת על אווירונים בלבד ואנו מטפלים בדחיפות בארגון שיירות קטנות למטרה זו מה שיפתור את הדבר". הדברים נחשפו בספרה החדש של מיכל צור – בראשית-הדרך למדינה ולצבא אחד.
מאז חלפו להם 60 שנה והמצב התהפך. מטוסי התובלה של חיל האוויר מגיעים לכל נקודה על הגלובוס ובמלחמת לבנון השנייה הוכיחו הטייסים אומץ רב כשבצל איומי הנ"מ של החיזבאללה התגייסו לסייע ללוחמי החי"ר שנותרו על הקרקע ללא מזון, מים ציוד ותחמושת. המשימה, בגיבוי מוחלט של האלוף אליעזר שקדי, נראתה עבורם ברורה לחלוטין.
ביום שני השבוע, עמד מול טייסי התובלה מהעבר ומפקד בסיס לוד המתרוקן בהווה, אלוף משנה דניאל שלייפר המוגדר כ"עילוי" בחיל האוויר. שלייפר החליט לאחרונה לפרוש לאזרחות ולא לקבל על עצמו את הפיקוד על בסיס נבטים.
מפקד הבסיס פתח בסיכום הפעילות המבצעית של הטייסות בבסיס מאז הקמתו. במהלך הסקירה הוקרן סרט וידאו שצולם ממטוס ה"הרקולס" הראשון שנחת במסלול הכי ארוך בארץ הממוקם בבסיס נבטים. הנחיתה של ההרקולס הייתה מסורבלת והעידה על כך המצלמה שתיעדה כל רגע ורגע מהטיסה.
המטוס
ראש מטה חיל האוויר תת אלוף יוחנן לוקר שישב בשורה הראשונה בין מפקד בסיס נבטים הנכנס, תת אלוף עדן אטיאס, ומפקד חיל האוויר עידו נחושתן לא התאפק והניח את ידו על פיו כדי להסתיר את הצחוק. אחר כך הוא מצא לנכון לגחך על אופן הטיסה בפני אטיאס.
התדריך נמשך ואז הגיע הרגע של אלוף משנה שלייפר לסיים את התדריך ולהפנות קריאה לבכירי חיל האוויר בשורה הראשונה. "אני שמח שהצטרפו אלינו למטס מנהלי חיל האוויר ....". תא"ל לוקר שוב צחק ושוב הניח את ידו על פיו רק שהפעם הוא העיר על כך למפקד חיל האוויר שישב מימינו והיה עסוק באותו הרגע לרשום על מחברת שורות צהובה את הנאום אותו ישא בפני הטייסים בקהל.
האלוף נחושתן לא התאפק והעיר על כך לאל"מ שלייפר, "קוראים לנו מפקדי חיל האוויר ולא מנהלים....". אל"מ שלייפר חייך חיוך קל של מבוכה ותיקן את עצמו. ואז החלו שוב ההתלחששויות בקהל. ההשוואה בין האלוף נחושתן לאלוף שקדי כל כך מתבקשת והטייסים לא הפסיקו לקטר.
עקיצות וציניות נשפכו שם ללא הרף בין היתר על הסטריאוטיפים והסטיגמות שנושא אחריו האלוף נחושתן. הדימוי. בעיקר הדימוי. אחרי שני מפקדי חיל אוויר כריזמטיים , מלאי יצרים ועממיים באותה מידה מייצג האלוף נחושתן בדיוק את ההיפך. נחושתן סוחב דימוי של איש היי-טק שלא נוגע בלבבות האנשים, קר ומחושב מאוד.
"לא יודע אם זו הייתה פליטה פרוידיאנית או סתם פליטת פה אבל כששלייפר אמר מנהלי חיל האוויר אתה חשבת שהוא טעה?", שאל טייס את חברו שהעדיף לנגוס בכריך הטונה ולחייך חיוך רחב אבל לשתוק. ללא ספק העיסוק הרב של האלוף שקדי בערכים, חינוך ושוב בערכים הרחיקו ממנו את דימוי הטייס וקרבו אותו יותר לכינוי "שר החינוך". באותה מידה הפגין שקדי אומץ ללא פשרות וקצר הצלחות מבצעיות רבות שעל חלקן לא ניתן לדבר עדיין.
משם המשיך מפקד חיל האוויר להתראיין לכלי התקשורת כדי לספר על הפרויקט הציוני של העברת בסיס לוד לנבטים בעלות של 1.6 מיליארד שקל. על פי גרף העבודה, הבסיס ייסגר סופית בסוף שנת 2009 כדי לאפשר תהליך מסודר. עד אז יישארו בו נגדים וקצינים כדי לאייש תפקידים חיוניים.
בסוף שנת 2009 תיבחן באמת ובאופן רציני העברת הבסיס לנגב. אז יוכלו למדוד כמה משפחות עברו להתגורר בנגב, מה ההשפעה הייתה על מרקם החיים באיזור, האם התשתיות השונות באמת השתפרו או שמא מדובר בהעברת בסיס על הנייר כשהציוד והמטוסים עברו מהמרכז לדרום ואנשים נותרו במרכז.
עובדה שעל פי "עבודת פיילוט", יישאר באופן קבוע מטוס הרקולס בבסיס שדה דב כשישמש כ"מונית" ויהיה אחראי להעברת הטייסים מאזור המרכז לנגב ולהיפך על מנת לחסוך להם את הנסיעות ולחלק מהם יסייע בתהליך ה"יוממות". במילים אחרות, עובדים בנגב חיים באזור המרכז. תם העידן בו אשת הטייס היא מורה ואפשר "לסדר" לה עבודה בכל מקום. לא מעט מהן נשות קריירה ומציאת עבודה עבורן בנגב מהווה אתגר גדול להצלחת הפרויקט ורק מפקדים ולא "מנהלים" יוכלו לפתור סוגיות ערכיות אלו.
כשברקע מצלצל המתח בין מנהלים למפקדים אני נזכר בהרצאה של האלוף במילואים אייל בן ראובן ששודרה באוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל. בן-ראובן ניסה להסביר לפני שנים אחדות את ההבדל בין מפקד צבאי טוב למנהל אזרחי טוב ולשם כך ציטט את דבריו של הגנרל הבריטי המצליח ביותר במלחמת העולם השנייה, פילדמרשל ברנרד לו מונטגומרי.
"התברר לי שאם שואף איש להנהיג חיילים, עליו ללמוד היטב את טבע האדם, כי זהו חומר הגלם שבאמצעותו מגשים המפקד את תכליתו", אמר אז מונטגומרי. "אם תזניח את הגורם האנושי, תיכשל כמנהיג. היחס האישי בין המפקד לאנשיו היה תמיד, ועודנו, אחד הגורמים רבי העוצמה ביותר בהשגת הצלחה במלחמה. אם נהנה מפקד מאמונם המלא של אנשיו הבוטחים בו, כי אז אין דבר שלא יוכל לעשות. אם איבד המפקד את אמון אנשיו, לא יוכל להצליח".
נא להמתין לטעינת התגובות
