אובמה ניישן
הנאומים, ההמונים, המשפחה והפוליטיקה. כך נראתה ההכתרה של המועמד הדמוקרטי
הם כבר מרגישים את השינוי. "שינוי שאפשר להאמין בו", כמו שאומרת הסיסמה של אובמה. שינוי שכמעט הושלם אתמול בלילה, כשאובמה קיבל את מינוי המפלגה הדמוקרטית. מבחינתם, רק עוד ארבעה חודשים של ג'ורג' בוש, והשינוי יושלם.
וזה עוד כלום לעומת האקסטזה שהורגשה ברחובות דנבר כולה השבוע, שהפכה למעין "אומת אובמה". בכל פינת רחוב התייצב רוכל למכור חולצות, כובעים וכפתורי בחירות. וכשמגרשי החניה מלאים רוב שעות היום וחלק מן הכבישים המובילים לעיר חסומים, המוני פעילים ממלאים את מדרכות העיר, את בתי הקפה והמסעדות. אנשים מעונבים עם סיכות "שינוי" נעוצות בדש, מכשירי טלפון דור שלישי ביד, מפטפטים כל הזמן. אפילו שקע חשמל פנוי כדי להטעין את הטלפון קשה למצוא פה.
רגע לפני שמישל אובמה עולה לנאום ועושה היסטוריה, מתכנסים כמה מחוקקים יהודים מן הסנאט ומבית הנבחרים כדי להפליג בשבחו של אובמה. המיקום היה בעל משמעות לעם היושב בציון: רחבת הכניסה לקוטג' קטן, שבו התגוררה גולדה מאיר בשנות נעוריה, באזור העתיק של דנבר.
מאיר ברחה לבית הזה מהוריה במילווקי, ובסלון הבית של אחותה ספגה את הוויכוחים הראשונים על ציונות וגם פגשה את בעלה לעתיד, מאיר מאירסון. המחוקקים היהודים שהתכנסו שם בחוץ ניסו לעודד זה את זה בנוגע לסיכויים שמצביעים היהודים לא יברחו ממפלגתם.
"האם אנחנו רוצים עוד ארבע שנים של מקיין, שיהיה בדיוק כמו בוש בבית הלבן?", קרא אחד המארגנים בקול רם, והקהל היהודי ענה בקול רפה: "לא, לא רוצים". התלהבות גדולה לא ניכרה שם, אולי דווקא בגלל שהמחוקקים היהודים יודעים כי אף שמספרם בקונגרס הוא חסר תקדים, הרי שבנובמבר צפויה בריחה לכיוון של מקיין.
מאמצי
גם חברת הקונגרס היהודייה מפלורידה, דבי ווסרמן שולץ, שהשבוע הוכתרה על ידי המגזין טיים כאחת מחמשת הדמוקרטים שכדאי לעקוב אחריהם, הייתה באירוע ולא הסתירה את דאגתה מבריחת מצביעים יהודים. "למפלגה הדמוקרטית יש מה להציע ליהודים הרבה יותר מאשר יש לרפובליקנים, בכל נושא, גם בנושא האיראני", היא אומרת. "אבל אם תשימו את זה רגע בצד, בנושאים אחרים לרפובליקנים אין מה למכור ליהודים. נושאי זכויות אדם, הפלות, ביטוחי בריאות. אלה נושאים שבהם היהודים תמיד הלכו עם הדמוקרטים, ואני לא רואה שזה עומד להשתנות השנה".
היא צעדה אל תוך האולם בחינניות, לבושה שמלה בהירה, מתנשאת גבוה מעל הקהל. לא בטוח שהיא תהיה הגברת הראשונה, אבל כבר עכשיו אפשר לראות שלמישל אובמה יש סטייל.
הילדה מהמשפחה הענייה בשיקגו שגדלה להיות עורכת דין מפרינסטון, אכן מסוגלת להיות גברת ראשונה מכובדת, ייצוגית ואלגנטית. וכזה היה גם הנאום שלה. לא עוד פליטות פה, לא עוד חזות מיליטנטית. הפעם היא נאמה לאומה. והאומה אהבה את מה שהיה לה להגיד.
"כולנו מונעים מן האמונה הפשוטה שהעולם כפי שהוא כיום אינו מספק ושיש לנו חובה להיאבק על העולם כפי שהוא צריך להיות", אמרה . "זה החוט שמקשר את הלבבות של כולנו וזהו החוט העובר דרך המסע שלי והמסע של ברק והדרכים שהביאו אותנו לכאן היום. למקום שבו ההיסטוריה העכשווית פוגשת גל חדש של תקווה. וזו הסיבה שאני אוהבת את המדינה הזו".
"היא הייתה בסדר", ענתה הבת הצעירה סשה. "אני התעקשתי ורציתי שמישל תצא איתי", ממשיך אובמה באווירת המשפחתיות. "והיא המשיכה ואמרה לי לא. אבל טוב שהייתי עקשן ועקבי, כי זו תכונה טובה לנשיא".
יממה אחרי שמישל אובמה סחפה את הקהל, הגיע תורה של הילארי קלינטון לנאום. וגם היא יודעת לסחוף את הקהל. בכל פעם שהיא מסיימת משפט, אלפי שלטים לבנים מרובעים מנופפים אל על. על השלטים כתובה המילה "הילארי" באותיות כתב יד, המחקות את חתימת ידה של קלינטון.
חדי העין יכלו לראות שמתחת למילה מופיעה כתובת אתר האינטרנט Hilaryclinton.com, אתר הבחירות שלה.
אלא שלמרות הדיווחים על נאום מרגש ועל התלהבות של הנוכחים, אפשר היה לראות שקולה היה שטוח, נטול התרגשות. היא עשתה מה שציפו ממנה כדי לצאת ידי חובה. היא אמרה את הדברים הנכונים, אבל תשוקה אמיתית לעזור לאובמה להגיע לבית הלבן לא נרשמה שם.
"נמאס כבר מההתנהגות של הקלינטונים", אמר השבוע יועץ פוליטי בכיר. "למה היא לא גומרת את זה כבר ומעבירה את הצירים שלה לאובמה? למה היא מחכה? היא אולי מגלגלת בראש אופציה של התנקשות פוליטית חס וחלילה, כדי שהצירים יהיו עדיין שלה? אם היא תעביר כבר היום את כל הצירים לאובמה ויקרה לו משהו, אז ביידן יהיה הנשיא ולא היא. אז היא מחכה לרגע האחרון".
לא כולם הסכימו עם התיאוריה הזו. שיחת היום ברחובות דנבר אכן הייתה משפחת קלינטון. למה היא לא חמה יותר, למה ביל הודיע שלא יישאר לצפות באובמה נואם את נאום ההכתרה. ובכל זאת, כמעט כל מי שדיברתי איתו הזכיר את החשיבות של ההצבעה עבור קלינטון ביום האחרון.
"כאישה אני חושבת שהמירוץ שלה היה חשוב לנשים בכל העולם", אומרת ויוויאן וילאריל, אישה שחורה מטקסס, "על אף שתמכתי באובמה, אני רוצה שייתנו לכך ביטוי בערב הנעילה של הוועידה ".
אם השחורים יכולים, אז לא ייקח זמן רב עד שההיספאנים ישתלטו על הפוליטיקה בוושינגטון. בינתיים הם השתלטו על הבר הקובני בפינת הרחובות 15 ולארימר, במבואות העיר העתיקה של דנבר. מבין כל המסיבות שאליהן הלכתי השבוע, ההיספאנים הם המנצחים. סיגרים קובניים משובחים חולקו חינם, קוקטיילים קובניים, המוחיטוס נשפכו כמים והאוכל היה משובח.
כשאנחנו בצפיפות בבר הומה אדם, נוגסים חטיפי פטריות ממולאים בתרד ושיפודי בשר קטנים ומתובלים, דיברו הפעילים על שיבוצים. כבר התחילו לתפור חליפות. מי יהיה היועץ לביטחון לאומי, מי יהיה ראש הצוות בבית הלבן.
ריצ' רדסון הגניב חיוך מתוק. גם הוא, כמו המועמד של אובמה לסגן נשיא, ג'ו ביידן, אלוף בתחום מדיניות חוץ. אבל הוא, יותר מביידן, מביא גם ניסיון ביצועי ומושלות על מדינה דרומית.
את הניתוח הפוליטי הבהיר ביותר שמעתי דווקא במתחם המסעדה של רשת סי-אן-אן. וזה לא היה בנוגע לפוליטיקה אמריקנית.
"אז מי את חושבת הולך לנצח בפריימריז של קדימה?", הפתיע אותי בשאלה הפרשן הפוליטי הבכיר של הרשת, ביל שניידר. "אמרו לי שיש לכם שם איזה מישהו חדש, בלתי מוכר. נו. תזכירי לי מי זה האדם הזה שמתמודד מול ציפי לבני. אני לא זוכר את שמו. מה זה משנה. בטח ביבי יהיה ראש הממשלה הבא שלכם, לא?".
שניידר רצה לפטפט דווקא על משהו רחוק מכאן. "בכל פעם שיש לכם בחירות, אני מסקר את זה", הוא אמר. "הפוליטי קה שלכם היא דבר נהדר. יותר מרתקת. זה לא כמו פה שפוליטיקאי מפסידן הולך הביתה לתמיד. אצלכם הם תמיד חוזרים".
ברחוב , מחוץ למסעדה היוקרתית, הס תובבו גבר ואישה, כשלגופם אין דבר פרט לצבעי כחול-לבן-אדום, ומדבקות עם המילים Make Out, Not War ("עשו מזמוזים ולא מלחמה").
על מה אתם מפגינים? שאלתי אותם. "לא מפגינים", ענה הגבר, "אנחנו רק בעניין של לעשות מזמוזים ולא מלחמה".
השוטרים עמדו בצד והרפו לרגע מן האחיזה באלה. שוטר אחד שלף מצלמה וצילם את הזוג הצבעוני והעירום. כי גם הוא, כמו כל אחד בעיר, רוצה להנציח את ההיסטוריה של ארצות הברית מתפתחת לו מתחת לשפם.
נא להמתין לטעינת התגובות
