תסכול להשכרה: תמונת הנוף המשתנה בשכונת עג'מי
מדינת ישראל הרסה את הבתים הנושקים לחוף ושפכה שם פסולת בניין שהתהוותה להר הזבל המפורסם. כעת, דיירי בנייני הפאר מחליפים את תושבי המקום הוותיקים שלא יודעים לאן ללכת. עיריית תל אביב יפו: הממשלה מתנערת מאחריות, אך אנו מובילים מהלכים רבים לפתרון הבעיה
עבדאללה קופטן, דייג לשעבר, נולד בשכונה לפני 65 שנים. עננים של עשן נרגילה מכסים את פניו כאשר הוא מספר על השכונה והמדרון בילדותו. "היה לנו נוף שאי אפשר לתאר אותו, נדיר ביופיו. החוף היה צמוד לבתים ובעונת החורף המים היו עולים לחלונות. אחרי 1948 הביאו לכאן עולים חדשים- עיראקים, כורדים, פולנים ותורכים- אנשים פשוטים, לא מעניין אותם פוליטיקה רק איך לחיות. אבל עבדו על כולנו בעיניים. גם על היהודים וגם על הערבים".
העולים החדשים הוצאו מהשכונה ויושבו בערים אחרות. לאוכלוסייה הערבית בשכונה, טוען קופטן, לא נתנו אישורי בנייה. הממשלה הוציאה להם צווי פינוי או הציעה כסף למשפחות שהסכימו לעזוב את ביתם. כעשרים משפחות, ביניהן משפחת קופטן נאחזות בבתים שחלקם רשומים כטאבו בעירייה עד היום. "גם אם יציעו לי מיליון דולר אני לא זז מפה", מתעקש קופטן.
בשנות השבעים החלה עיריית תל אביב בגיבוי מינהל מקרקעי ישראל לייבש רצועת ים לחופה של שכונת עג'מי ולזרוק בה פסולת בניין. בעקבות מאבק חברתי ומשפטי שניהלו עמותת "יפו יפת ימים" והאגודה למען ערביי יפו בסוף שנות ה-80 הופסק ייבוש המדרון, אך הר הזבל כבר היה עובדה מכוערת שכיסתה את החוף המרהיב של השכונה.
לפני שלוש שנים החלה עיריית תל אביב בפרויקט השיקום למדרון שכולל פארק וטיילת שתחבר את חוף בת ים עם העיר העתיקה של יפו. היום השכונה היא
באתר העירייה כתוב כי ההחלטות שנתקבלו לגבי הנוף ועתיד פני השכונה התקבלו בשיתוף עם התושבים. אך קופטן חושב אחרת, "לא שיתפו אותנו בכלום, רק את העשירים שאכפת להם רק מכסף, כל אחד קיבל חלק מהעוגה וברח. אומרים שישראל זו מדינת חוק, אבל פה החוק רחוק".
זה עדיף על הר הזבל?
"בטח שאני מעדיף שיהיה נקי ומטופח, אבל אם מטפחים לפחות שישפצו גם את האיזור שליד המסגד, את כל השכונה, וגם יתנו אישורים לאלו שנשארו לשפץ את הבתים שלהם".
ומה דעתך על הבנייה של בתים יוקרתיים בשכונה?
"הבתים האלה מעלים את ערך הקרקע. אנחנו משלמים מיסים גבוהים יותר. העשיר מתעשר והשכבה החלשה סובלת. לאנשים כבר אין כוח, מיואשים, רובם בלי השכלה, לא יכולים להלחם".
חברת הכנסת נאדיה חילו גדלה גם היא ליד המדרון. גם היא מתגעגעת לנוף ילדותה. חילו מתארת מאבק שהחל לפני שלושים שנה ונמשך עד היום. "בעיית הדיור היא הבעיה הכי קשה של יפו. אבל ניהלנו מאבקים בנושא ובחלקם צלחנו". למעשה הנסיונות של חילו ושל פעילים נוספים בממשלה לפתור את בעיית הדיור לערביי יפו, בעיקר לזוגות צעירים, נשאו פירות חלקיים בלבד. התסכול הוביל למחאה מצד התושבים. "בתקופת רבין ז"ל חתמנו על מאה יחידות דיור עם סבסוד ממשלתי, אבל נבנו רק 22. אחר כך אטמו ופינו חלק מהבתים בשכונה ואז החלה אינתיפאדת הדיור" אומרת חילו ומוסיפה ש"אנשים פשוט פלשו לתוך הבתים, זו הייתה זעקה חברתית".
חילו מסבירה ש"השטחים נמסרו למכרזים פתוחים, ביקשנו לשריין חלק מהמכרזים לתושבי יפו היהודים והערביים אבל קשה להתחרות עם הסכומים האלו. עכשיו יש בתי פאר לצד בתים מוזנחים וזה יוצר תחושת ניכור".
כשהפרויקט יסתיים והטרקטורים יועברו משכונת עג'מי, לדיירים החדשים שיוכלו להרשות לעצמם את בתי הפאר יהיה נוף מרהיב מהחלונות לים, נוף ששורשיו בכאב של אנשים פשוטים. אך עד שלא יימצא פתרון לתושבי השכונה הותיקים, כל המביט בבתי הפאר יראה קרוב לודאי בחצרם האחורית הזנחה וייאוש שאי אפשר לשפוך לים.
מנכ"ל המשלמה ליפו בעיריית תל אביב, גלעד פלד, טוען כי "העירייה, בכלים המוגבלים שברשותה, מובילה מהלכים רבים לפתור את בעיית הדיור של תושבי יפו במציאות בה הממשלה מתנערת מאחריותה לנושא".
פלד מוסיף ש "ראש העירייה, רון חולדאי, פנה לשר הבינוי והשיכון, זאב בוים, בבקשה להקים פרויקט דיור ברחוב ארליך בעיר שמיועד רק לערביי יפו. השר נעתר לבקשתו והפרויקט בתכנון. רתמנו גם את שר התשתיות, בנימין בן אליעזר, לתמיכה בנושא שמותנה, כמובן, בהסכמת הממשלה".
לגבי תבנית הנוף הבעייתית בשכונה מסביר פלד כי "חידוש של שכונה לוקח שנים ולכן טבעי הדבר, שבכל נקודת זמן באמצע התהליך, הישן והחדש יהיו גם יחד חלק מתמונת הנוף".
נא להמתין לטעינת התגובות
