סיפור מההפטרה - עקב
ללא שיבת העם לארצו וללא בניית התשתית בארץ, אליה ישובו הבנים החוזרים, לא יוכלו מאפייני הגאולה האחרים להתפתח ולהתגלות. דוד נתיב ממכללת הרצוג מבאר
נ.צ. תנ"כי
שני הנושאים המרכזיים בהפטרה הם תיאור קיבוץ הגלויות ובניין הארץ. אלו הם שני מאפייני גאולה מרכזיים ובסיסיים. ללא שיבת העם לארצו וללא בניית התשתית בארץ, אליה ישובו הבנים החוזרים, לא יוכלו מאפייני הגאולה האחרים להתפתח ולהתגלות.
בימי ישעיהו גלו עשרת השבטים ומלכות שומרון חרבה. האשורים, שבצעו את ההגליה והחורבן, פזרו את שבטי ישראל באיזורים שונים ומרוחקים. בארץ נותר הרס נרחב. לשני מאפיינים אלה היתה משמעות אקטואלית בשעת השמעת הנבואות.
כיון שבשום שלב, עד ימינו, לא התממשו נבואות אלה בהיקפם המלא - הרי חייב להגיע יום מימושם. זכינו בדורות האחרונים לתהליך מואץ של קיבוץ גלויות ולבניין הארץ, בהיקפים שלא ידענו. אנו מאמינים ומקווים שנבואות אלה של ישעיהו, קורמים ממשות לנגד עיננו.
הביטוי השגור היום בפינו, משמעו: גם הגורמים ההרסניים שבנו הם פנימיים, הם חלק מן העם. זהו תיאור כואב של הרס פנימי.
אך לא זה משמעו של הביטוי במקורו, בדברי ישעיהו שבהפטרתנו.
ישעיהו מבהיר, שהאויבים – מהרסיך ומחריביך, יצאו
סילוק האויבים מן הארץ וענישתם, הוא מרכיב בתהליכי הגאולה. השתתפותם של אומות העולם, כגורמים מסייעים בתהליך שיבת ציון ובנין הארץ, הוא חלק מתיקון המציאות המעוותת של החורבן.
ביסוד תהליך הנחמה והגאולה עומד הקשר המיוחד בין ה' לעמו ישראל. כדי לבטא קשר מיוחד זה, משתמש ישעיהו במספר דימויים: הקשר שבין אשה לפרי בטנה. קשר טבעי, עמוק ואיתן.
וכן הקשר העמוק שבין איש לאשה, שגם הוא ביטוי טבעי למציאות הקיומית. יש מקרים שגם קשרים אלה מופרים. במצבי קיצון חל נתק בין אשה לפרקי בטנה ובין אשה לאישה. הנביא מבטיח, בשם ה', כי הקשר בינו לבין עם ישראל עמוק יותר ויסודי יותר מקשרים בסיסיים אלה.
גם אם יחולו שיבושים קשים בקשר בין ה' לעמו, בדמות גלות וחורבן, הרי מובטחים אנו שעומק הקשר היסודי יגבר על השיבושים, והעם יחזור לארצו. "כי נחם ה' ציון, נחם כל חרבותיה, וישם מדברה [שממונה] – כעדן, וערבתה – כגן ה'. ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
