בג"ץ יפנה משפחה משמורת ואדי קלט
פקחית שמורות ומשפחתה, שהתיישבו בשמורה ואדי קלט באופן לא חוקי, יפונו בהוראת בג"ץ. במקביל נדחתה עתירה לפינוי הנזירים שגרים במקום
שופטי בג"צ, אילה פרוקצ'יה, אלייקים רובינשטיין, וסלים ג'ובראן קיבלו בכך את עתירתו של אמיר נבות, "אזרח שומר טבע", נגד המשך שהותה של יעל ישראל בשמורה. לעומת זאת הם דחו את עתירתן של יעל ישראל ושל המועצה האיזורית מטה בנימין, שתמכה במאבקה להתגורר עם משפחתה בואדי קלט, אשר טענו כי המגורים במקום אושרו כחוק, ואינם פוגעים בשמורה.
בפסק הדין הסתמכו השופטים על טענות הרשויות המעורבות במחלוקת – צה"ל, המינהל האזרחי ביו"ש והרשות לשמירת הטבע והגנים - כי יעל ישראל פלשה עם משפחתה לשמורה ללא היתר וכי לא ניתנה לה כל הבטחה שלטונית לגור במקום. כמו כן הסתמכו השופטים על כך שמגוריה ונוכחות קבע של אדם פוגעים בערכי טבע בשמורה וכי הנאשמת עשתה דין לעצמה בהפרת צווי פינוי שהוצאו נגדה.
בנוסף, הסתמכו השופטים על כך שלמועצה האיזורית מטה בנימין, שהתייצבה מאחורי הנאשמת, אין למעשה כל זכויות בשמורה ובמבנה בו התגוררה ישראל.
יעל ישראל עצמה עברה עם משפחתה, במהלך הדיונים בבג"ץ, מוואדי קלט לכפר אדומים הסמוך, והמתינה להכרעת השופטים. היא הותירה בוואדי קלט מבנה וציוד, שעתה יפונו על פי הוראת בית המשפט. היא נכנסה לשמורה בשנת 1998 עם מספר צעירים נוספים, על מנת להתגורר במבנה ישן מתקופת המנדט הבריטי, סמוך לעין פרת.
לאחר כניסתם לשמורה ביצעה המועצה האיזורית מטה בנימין עבודות שיפוץ במבנה. בעקבות זאת, הוציא המינהל האזרחי צו הפסקת עבודה במבנה ויעל ישראל נותרה במקום לבדה, והבניה בלתי חוקית
בשנת 2001 זכתה יעל ישראל במכרז לתפקיד פקח בשמורה וכל משפחתה עברה להתגורר עמה שם. שנתיים אחר כך היא נתבקשה על ידי קצין המטה לענייני טבע במינהל האזרחי לפנות את המבנה. גם רשות הגנים שהעסיקה אותה הפנתה אליה דרישה דומה בנימוק של הידרדרות במצב הביטחוני ובשל חשש לפגיעה בערכי טבע עקב מעבר משפחתה למקום.
יחד עם זאת, ישראל החליטה שלא לפנות את המבנה. צווי פינוי שהוצאו נגדה בשנת 2004 לא נאכפו ולא הוצאו לפועל, ומשפחתה של ישראל נשארה בשטח.
באותה סוגיה דחו שופטי בג"ץ עתירה נגדית, של האזרח און זביצקי, אף הוא "שומר טבע", שטען כי אם נוכחות קבע של אדם אכן פוגעת בחי ובצומח בשמורה, אז באותה מידה יש לפנות מהשטח את נזירי מנזר חריטון ומנזר סנט ג'ורג' וכן את המשפחה הבדואית הגרה במקום, וכמו כן יש למנוע בניה בלתי חוקית של המנזרים ורעיית צאן בשטח.
שופטי בג"ץ קיבלו את עמדת הרשויות כי קיימת אבחנה מהותית בין מגורי משפחת ישראל לבין מגורי הנזירים ומגורי המשפחה הבדואית במקום, המחזיקה את אמת המים המוליכה את מי המעיינות ליריחו.
בעוד שיעל ישראל נכנסה לוואדי קלט שנים רבות לאחר שהאתר הוכרז כשמורת טבע, דבר שחייב אבטחת חיילים, תאורה חזקה, אנטנות קשר ועוד, הרי שהמנזרים, שנבנו לפני כ-1500 שנה, הנזירים והמשפחה הבדואית, היו במקום זמן רב לפני ההכרזה על השמורה, השתלבו בה ללא הפרעה ולכן אין לפגוע באינטרסים ובזכויות שלהם במקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
