לא רק כלבים: דו קיום עם חיות אחרות
רק מפני שהם לא ממש עומדים בקריטריונים האסתטיים שלנו, זה לא אומר שמוכרחים לחסל בדם קר תיקנים, שממיות, חשופיות וחברים אחרים, שיכולים להועיל לגינת הבית
בעלי חיים רבים זכו לתואר "מזיקים" רק מכיוון שהם דוחים למראה, ומתקשרים ללכלוך ולהעברת מחלות. רק מכיוון שהם מחפשים מזון בקרבתנו (טוב, וגם מלשלשים פה ושם), הפכו רבים מהם יעד להדברה. האם זה הכרחי, או שיש מקום לדו קיום, לפחות עם חלק מהם?
שלומית ליפשיץ, בעברה מורה לטבע ומדריכה בחברה להגנת הטבע ובמרכז לחקר נדידת הציפורים, מאמינה שיש לבעלי החיים המזדמנים מקום לידינו. לשם כך הקימה עם דורון להב, מנחה תלמידים מטעם המשרד לאיכות הסביבה, את "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית". באתר האינטרנט שלהם אפשר ללמוד מהי "הגינה המזמינה".
השניים מאמינים שלא רק שלא צריך להדביר או לגרש את בעלי החיים מהגינה, אלא אף להזמין אותם אליה. "הגישה שלנו היא שכל בעל חיים שבא מהבר לגינה, הוא מבורך", אומרת ליפשיץ. "גינה מזמינה היא גינה עם מגוון גדול של צמחים ובתי גידול, מתקני האכלה, בריכות מים ומקומות מסתור, שימשכו בעלי חיים. גינה שאפשר לראות בה עולם ומלואו, ממש סרט טבע".
כדי לאמץ את הגישה, יש צורך בשינוי תפיסתי מסוים. במקום לנקות, לגרף ולגזום, יש להשאיר את הדברים כפי שהם. "העלים היבשים צריכים להישאר על הקרקע. הם מזינים אותה, מחפים ושומרים בקיץ על הלחות וגם משמשים מסתור לחרקים. ערמות אבנים, ענפים או בולי עץ יכולים לאכלס טחביות (סרטן יבשה קטן ), צבתנים (חרק עם מספריים בקצה) ושלשולים, שיכולים לשמש מזון לציפורים וגם עוזרים לפרק את החומר האורגני בקרקע. אפילו את הכנימות בעצים אין צורך להדביר. הן יכולות לשמש מזון לחיפושית פרת משה רבנו, לפשושים ולירגזים. את הערצבים ואת זחלי החיפושיות שמזיקים לצמחים, יאכלו הדוכיפת, השחרור, הזיקיות והלטאות".
גם קיפודים הם בעל חיים רצוי בגינה. הם אוכלים חרקים ואפשר, לדברי ליפשיץ, ליצור להם ערמות עלים או עציץ הפוך למסתור. "קיפודים נפוצים מאוד בגינות עירוניות, וגם מזון יבש לכלבים ולחתולים ימשוך אותם".
גם כשבוחרים את הצמחייה לגינה, כדאי להתחשב בצורכי בעלי
הדגש צריך להיות על צמחייה ארצישראלית. "אלון התבור ואלה ארצישראלית ימשכו ציפורים מקומיות כמו עורבני וסבכיים, עצי הדר ימשכו ציפורים בתקופת הפריחה, וגם ברוש, אקליפטוס, אזדרכת, פיקוסים, עצי תות או חמניות ימשכו את החוחיות", מבטיחה ליפשיץ.
אם אתם רוצים לספק לציפורים אירוח חמישה כוכבים של ממש, בנו להן תיבות קינון. גם עטלפי חרקים, שידבירו לכם את היתושים, ישמחו ללון בהן, ואף בזים או תנשמות. את התיבות אפשר לתלות מול החלון כדי שתוכלו לצפות בתהליך וליהנות, במקום מוצל, אבל אין צורך לשים בתוכן שום דבר.
כדי להיות ממש אטרקטיביים לבעלי הכנף, פיתחו להם שולחן. "זה יכול להיות משטח או קופסה מוגבהים, עם שיירי לחם או חתיכות פרי וקערת מים, שהציפורים יוכלו לשתות ממנה או לעשות בה אמבטיה", אומרת ליפשיץ. "אפשר להשאיר שם לציפורים גם חומרי קינון, כמו קש וחתיכות צמר גפן". ומה עם הלשלשת? ליפשיץ מציעה להגביל את כמויות המזון כדי לא להזמין אליכם להקות שלמות, ואז אין שום בעיה.
גם ד"ר אפי וגשל, הווטרינר של "חי כיף" בראשון לציון ומטפל בחיות אקזוטיות, חושב שבעלי חיים בגינה הם ברכה. "אנשים מוטרדים מחרדונים ומזיקיות בגינה, וטוענים שהם דוחים. אני מסביר שאלה בעלי חיים שלא מזיקים כלל ואפילו עוזרים, כי הם אוכלים חרקים, ונוסף על כך מדובר בבעלי חיים מוגנים. בעיניי זו זכות כשבעל חיים כזה מגיע לגינה שלי".
גם צב הוא חיה מוגנת שאף נמצאת בסכנת הכחדה. וגשל מסביר שאסור לקחת אותו מהטבע, אבל אם הגיע לחצר, אין מניעה להאכיל אותו בירקות ירוקים ולספק לו מים, ואחר כך לשחררו בשטח פתוח. "מובן שאחרי שנוגעים בחיית בר, חשוב לרחוץ ידיים. יש בעלי חיים שעלולים להעביר מחלות, על אף שזה נדיר", הוא מזכיר.
אבל עם כל הכבוד, יש גם בעלי חיים שלא רצוי שיהיו בסביבה. נחשים למשל (על אף שרוב הנחשים באזור המרכז, למעט הצפע, אינם ארסיים). ליפשיץ טוענת שנחשים יגיעו לגינה רק אם יש בה ציפורים או מכרסמים בכלוב. "אם אין בסביבה מזון בשבילם, הם לא יגיעו", היא אומרת.
גם קן של צרעה מזרחית בחצר הוא דבר שעדיף לחיות בלעדיו, על אף שהצרעות תוקפות רק כשהן מאוימות והן משמשות מזון לשרקרקים. "אם יודעים איפה הקן ולא מתקרבים, אין בעיה", אומרת ליפשיץ. "בכל מקרה, בחורף כשנגמר הקינון, אפשר לסתום את הפתחים כדי שלא ימשיכו לקנן שם גם בשנה הבאה".
גם החולד, הגרסה הישראלית לחפרפרת, יכול להיות בעייתי למי שמגדל ירקות בגינה, בשל נטייתו לכרסם את הירקות מלמטה. "לי אין התנגדות לחולדים בגינה שלי", אומרת ליפשיץ, "אבל אם רוצים להרחיק אותו, אפשר לעשות את זה באמצעים אקולוגיים והומניים, כמו מכשיר סולרי שפולט גלי קול שמרחיקים אותו מהאזור".
את פנים הבית, מודה גם ליפשיץ, היא מעדיפה ללא מבקרים מעולם החי, למעט השממיות שאינן מזיקות ואוכלות את העכבישים, שמצדם לוכדים את הזבובים ואת היתושים. "כיני ציפורים, למשל, זו בעיה", היא אומרת. "הן באות מציפורים שמגדלים בבית או מקן של יונה באדן החלון. השיטה להתמודד עם הבעיה היא לסלק את הקן, כולל האדנית שבה קיננו, מיד לאחר שהגוזלים עפו ממנו, ולפזר טלק על אדן החלון ולרגליו, כדי למנוע את פלישת הכינים הביתה".
את היונים, שבכמויות גדולות ילשלשו לכם על הכביסה כמו במערכון של מתי כספי ( "מכבסת, תולה" ), אפשר להבריח לדברי ד"ר וגשל בצורה הומנית בדוקרנים, שימנעו מהן להתיישב על אדני החלון והכרכובים. גם עכברים אפשר להוציא לדבריו מהבית בשיטות ידידותיות, במלכודות שלא הורגות, אלא רק לוכדות.
אם אתם חייבים להדביר, כדאי לנקוט שיטות אקולוגיות. טיפים באתר "ירוק בעיר ".
נא להמתין לטעינת התגובות
