ולדימיר פוטין סוגר חשבון עם המערב
התגובה הקשה של רוסיה נגד גיאורגיה היא המשך הקו של הנשיא לשעבר שרוצה למנוע את התפשטות נאט"ו ומבקש לנקום על קוסובו. פרשנות
ולדימיר פוטין עם פליטים מדרום אוסטיה. צילום: אי-פי
מאחורי עוצמת התגובה הרוסית עומדים מספר גורמים עיקריים. הראשון שבהם: סוגיית ברית נאט"ו. בתגובה הקיצונית שלה השבוע, שואפת מוסקבה למנוע את הצטרפותה של גיאורגיה לברית זו. באפריל השנה דנה נאט"ו בבקשה של גיאורגיה להצטרף לברית. מדינות נאט"ו, בניגוד לעמדה האמריקנית אשר גרסה שיש לקבל לאלתר את גיאורגיה לברית, דחו את ההחלטה למועד מאוחד יותר.
מוסקבה הבינה כי באמצעות המשבר הנוכחי אפשר להוכיח שגיאורגיה לא יישבה את סכסוכיה עם מדינות שכנות ועל כן אינה זכאית להצטרף לנאט"ו. כל עוד גיאורגיה טרם התקבלה לנאט"ו, אפשר להפעיל עליה לחץ, דבר אשר יהיה קשה הרבה יותר אחרי הצטרפותו של גיאורגיה לברית.
שנית, מבקשת רוסיה למנוע זרימת אנרגיה ממרכז אסיה ואזרבייג'ן מערבה. מצבורי הנפט והגז באזור מרכז אסיה והקווקז נמצאים באזורים ללא מוצא לים. גיאורגיה, השוכנת לחוף הים השחור, מהווה את הפתח של מדינות אלו החוצה.
על ידי ערעור הסדר בגיאורגיה, מוסקבה יכולה למנוע בנייה של פרוייקטי יצוא גז נוספים מהאזור ולערער את יציבותם של הפרויקטים הקיימים, דוגמת צינור הנפט מבאקו לחופי הים התיכון העובר דרך טביליסי. בכך מבטיחה מוסקבה את המשך התלות האירופית בה בתחם אספקת הגז והרווחים הכלכליים והפוליטיים הנלווים לכך.
שכחו את הסיוע בצ'צ'ניה
שלישית, יש להתייחס גם ל"תיקו" שהושג בקוסובו בין הקרמלין לבין הבית הלבן. פוטין הכריז בצורה חד משמעית כי אם וושינגטון תכיר בעצמאות קוסובו, מוסקבה תכיר בעצמאות החבלים הבדלנים בקווקז. ואצל פוטין, כידוע, מילה זו מילה.
חובה גם לקחת בחשבון את חילופי המנהיגים במוסקבה באחרונה בין פוטין ומדבדב. התגובה הרוסית המאסיבית למשבר מאותתת שעל אף חילופי השלטון הפורמליים בקרמלין, הקו של פוטין, הגורס המשך השליטה של רוסיה במדינות מפתח של ברה"מ לשעבר, ממשיך.
בנוסף לכל אלה, גם רוסיה שגתה בהערכתה
לגבי הסיכונים הכרוכים בפעולה צבאית מאסיבית. מוסקבה כנראה שכחה שגורם חשוב ביכולתה להשגת יציבות בצ'צ'ניה בשנים האחרונות היה שיתוף הפעולה של טביליסי במניעת תנועת לוחמים והברחות לצ'צ'ניה דרך שטחה.
בקרמלין כנראה סברו כי עקב הימצאותה בעיצומה של שנת בחירות, ארה"ב לא תגיב בחריפות לתוקפנות רוסית בקווקז. לעומת זאת, נראה כי כל הקשת הפוליטית האמריקנית מאוחדת במחויבותה לעצמאות גיאורגיה, מדינה אשר הפגינה לא פעם את ידידותה לארה"ב, לרבות על ידי שיגור 2,000 לוחמים לעיראק.
ד"ר ברנדה שפר, מומחית לקווקז ולמרכז אסיה, חברת סגל בביה"ס למדע המדינה והחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה
נא להמתין לטעינת התגובות
