הקידה האחרונה של אולמרט
במשך ימים התלבט אולמרט כיצד לרדת מהבמה. בסוף החליט לצאת בכבוד, אך לא התאפק לארגן נקמה קטנה ליריבתו לבני. פרשנות
כשסיים את דבריו אתמול, בפאטיו של בית ראש הממשלה בירושלים, ונכנס בחזרה, המתינו לו שם אנשיו. בעיני כמה מהם נצצו דמעות. הם מחאו כפיים. אולמרט ניגש וחיבק אותם, אחד אחד. אחר כך ניגש לראות את המשחק של בית"ר ירושלים.
לאורך כל הערב כססו אנשיו ציפורניים. גם אלה שלא מבינים בכדורגל שום דבר, התפללו להצלחת בית"ר. "שתהיה לו קצת נחת, מגיע לו", אמר מישהו. בסוף, לאחר מהפך דרמטי, הצליחה בית"ר לנצח. לפחות על כר הדשא, היתה לאולמרט אתמול, סוף סוף, קצת נחת. בפוליטיקה, נחת הוא כבר לא יראה.
ההחלטה מקננת בתוכו כבר עשרה ימים. סופית, הוא החליט ביום שישי האחרון, כשישב עם משפחתו כמה מחבריו הקרובים, אלה שנותרו. הם הצליחו לשמור על הסוד עד אתמול. זה היה העיתי שתוכנן מראש. בימים האחרונים הועלו בפניו שלושה מודלים: מודל בגין, עם ה"איני יכול עוד", שנפסל על הסף. זה לא אולמרט. הוא יכול, הוא תמיד יכול, הוא גם הדגיש אתמול שזה לא עניין של יכולת. לא הוא האיש שיברח מאתגרים. הוא לא בורח, מבריחים אותו.
המודל השני, היה "ראש בקיר". ללכת עד הסוף, בכל הכוח, יקוב ההר את הדין, תמות נפשי עם פרקליטים, להגיד לכולם נא באוזן ולהמשיך להלחם כנגד כל הסיכויים. גם זה, הבין ראש הממשלה, לא מתאים.
המודל השלישי, היחיד שבא בחשבון, היה מודל טוני בלייר. כשגברו חקירות הסקוטלנד יארד נגדו, כשהיה ברור שזה נגמר, הוביל בלייר בעצמו את מהלך החלפתו, קד קידה עמוקה והסתלק. "בבריטניה הגדולה, הוחלט גם לסגור א כל התיקים נגדו", אמר אתמול אחד מאנשיו של אולמרט, "בישראל, אין לנו ציפיות כאלה".
אולמרט למד את מודל בלייר לפרטי פרטיו. התאהב בו. להישאר המבוגר האחראי, האיש השקול, שלא קורע את המפלגה, שיורד מהבמה באצילות, שפוסע אל השקיעה באומץ. נכון, הוא עשה את זה רק כשכלו כל הקיצין, כשאזלו הזיזים להיאחז בהם, כשהתברר שאין, באמת אין כבר למה לקוות.
הוא עשה את זה מאוחר, אבל מוטב מאוחר. לפני שיצא למצלמות, הרים טלפון לנשיא ארה"ב ג'ורג' בוש וליו"ר הכנסת דליה איציק. לשכתו עדכנה עוד כמה אנשים, כולל את לשכת שאול מופז. ציפי לבני? היא ראתה את זה בטלויזיה. נקמות טעימות, גם כשהן קטנות. ברגע האחרון, עוד השתעשע אולמרט באפשרות לפטר את שרי מפלגת העבודה. ככה, בקטנה, לסיום. להחזיר את אהוד ברק לבתי הקפה של ככר המדינה, לקחת מהפואדים את מכוניות הוולבו ולגרום למפלגה הזו, שקיבלה ממנו שבעה שרים, סגן שר אחד ושלושה ראשי ועדות והחזירה לו רק צרות, לגווע ביסורים בדרך לבחירות.
אבל אולמרט, שקול ומחושב עד הסוף, ויתר. הוא ידע שמהלך כזה יערער את הכנסת ויוליך,
בשיחות שקיים בימים האחרונים, החל להפליג בשבחו של האיש אותו הדיח מתפקיד שר הביטחון לטובת עמיר פרץ. ככה זה בחיים. הגלגל מסתובב ונכון להיום, אין דבר שאולמרט רוצה יותר מלראות את תבוסתה של ציפי לבני. עכשיו, צריכים החברים בקדימה להחליט. גם אלה שלא החליטו עדיין.
"זהו זה, נגמרו התירוצים", אמרה אתמול מישהי למישהו, אחרי שראש הממשלה הודיע את מה שהיה לו להודיע, "אנחנו לא יכולים להמשיך להסתתר מאחוריו. הוא הלך". רוני בר און יודיע על הצטרפות ללבני בימים הקרובים. חיים רמון מתלבט, עם עדיפות ללבני. צחי הנגבי מתלבט. בשבוע הבא יפגוש את לבני ואת מופז. מה שיכריע אצל הנגבי, הוא הנושא הביטחוני הרגיש. חוץ מזה, יש את דליה איציק ויעקב אדרי, שבאים בגוש אחד.
אנה הם באים? לא ברור. איציק ממשיכה להיקרע. בינתיים, נתקעו מופז ולבני אתמול, יחד עם אהוד ברק, בוושינגטון, כשאולמרט דיבר בירושלים. זה עלה לאוצר המדינה לא מעט כסף, בשיחות סלולר טרנס אטלנטיות. העצבים נרגעו, משני צידי האוקיינוס, רק כשאולמרט גמר לדבר. אם היו יכולים, היו מופז ולבני קופצים על חללית ונוחתים בירושלים אתמול.
אבל מופז תקוע עם הדיאלוג האסטרטגי היום, ולבני עם הדיאלוג המדיני. החברים בקדימה יחכו. אתמול אחר הצהריים, בסיומו של יום מופקר בכנסת, כשמפלגת העבודה מאבדת כל רסן ומצטרפת לחגיגת החקיקות משולחות הרסן שפירקו את אוצר המדינה, היה אולמרט חיוור ומרוגז כפי שלא היה זמן רב.
"אני לא יכול להמשיך ככה, יש כאן גם מדינה, זה לא יכול להימשך ככה", אמר לדליה איציק מאחורי אולם המליאה. איציק הציעה לו ללכת בגדול, ולפזר את הכנסת. "אין טעם, יש כאן השתוללות, אנחנו חייבים את זה לאזרחי המדינה". אולמרט הסכים עם הרעיון, אבל לא עם הפעולה. "אני מרגיש אחריות למה שקורה כאן, ככה זה לא יכול להמשך", אמר.
איציק כבר ידעה מה הוא מתכוון לעשות. היא הריחה את מצב הרוח הזה יומיים קודם, כשאכלה עם אולמרט ארוחת צהריים בלשכתה. העצב שנשקף ממנו, חוסר האונים, ההשלמה עם המצב. אתמול, אחרי מה שאמר, נגולה ממנו האבן הזו. נחמה לא היתה שם, אבל הקלה מסויימת, כן. אולמרט יודע שיוגש נגדו כתב אישום.
הוא כבר מודה בטעויות שעשה. לו זה היה תלוי בפרקליטיו, היה הולך לעסקת טיעון. בינתיים, הוא מתכוון להמשיך בניהול התהליך המדיני. אם יגיע למשהו, יביא אותו לכנסת או למשאל עם. התחום הסורי חם, אולי אפילו חם מאוד. לדברי אולמרט, אפשר לעשות שלום עם סוריה, שלום אמיתי, כזה שיפרק את ציר הרשע.
הוא ינסה לעשות את זה, ולהניח את התוצאה בפני העם בישראל. על אהוד ברק אמרו אתמול אנשיו של אולמרט שהוא "גרם בוושינגטון נזק בל ישוער" ליחסים עם ארה"ב. על זה עוד נשמע בהמשך.
בינתיים, שלב הסיכומים בעיצומו. אוהביו של אולמרט אומרים שאם כל הדברים הסודיים שע שה היו מתפרסמים, הציבור היה מבין איזה ראש ממשלה גדול היה לנו כאן. אבל במקום שיתפרסמו הדברים הסודיים שעשה כראש ממשלה, החלו להתפרסם הדברים החסויים שעשה לפני שהפך לראש ממשלה.
והדברים האלה, מתברר, לא מעוררים התפעלות במשטרה ובפרקליטות. על פי חומר הראיות, היה לנו כאן ראש ממשלה לא רע, אבל מושחת. בואו נקווה שבחודשים ובשנים הקרובות יתבררו הראיות הללו לאשורן.
אם יורשע אולמרט, אפשר יהיה לקבוע שנפל דבר בישראל וראש ממשלה הודח בגלל שחיתות. אם יזוכה, אפשר יהיה להגיד שפרקליט מדינה להוט מדי ויועץ משפטי לממשלה פזיז מדי, קיימו הליך עדות מוקדמת שערורייתי וגירשו, ללא משפט, ראש ממשלה בישראל, בעיצומה של אחת התקופות המאתגרות והקשות בתולדות המדינה. הסיכויים שזו תהיה התוצאה אינם גבוהים. ועדיין, הם קיימים. אם זה יקרה, חלילה, תצטרך החברה הישראלית להפרע ממני מזוז וממשה לדור ולתבוע מהם את עלבונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
