מגוחך בעורף האויב: מלחמה פסיכולוגית
שיחות הטלפון שנעשו מישראל לאזרחי לבנון היו תרגיל חסר תחכום, שגורם לגעגוע לצבא קטן
דווקא משום כך מתסכל להיווכח לעתים כי "זרועה הארוכה של ישראל" יודעת גם לפשל. ביום עסקת השבויים עם החיזבאללה קיבלו מאות לבנונים שיחות טלפון עם הודעה מוקלטת: קול בלתי מוכר, בערבית עם להג לבנוני, הזכיר לשומעים שחיזבאללה הקים בארצם מדינה בתוך מדינה. חיזבאללה סופו שיובס, אמר הקול והזהיר מפני פיגועים נוספים. "נגיב לכל תוקפנות שחיזבאללה ינקוט, והתגובה תהיה קשה", איים הדובר וחתם במילים "כאן מדינת ישראל".
בפעולה הזו אפשר לזהות את טביעות אצבעותיו של המרכז למבצעי תודעה, אחד מגופי המודיעין האחראי ללוחמה פסיכולוגית. לפני שנתיים, במלחמה, עיצב המרכז כרוזים שהוטלו בלבנון. הפעם נועד התרגיל להזכיר ללבנונים את מוראות אותו קיץ ולהזהירם מפני חזרתו של תסריט האימים.
זהו מסר חסר תחכום, המעורר געגועים לצבא קטן וממזר. אם הגיעה ההודעה לתומך חיזבאללה, ממילא הוא חווה את כוח ההרס של צה"ל ואינו זקוק לתזכורת. לו שכח לרגע, בא נסראללה עצמו ובנאומיו מרבה להזכיר כמה מסוכן הוא האויב; ואם הגיעה ההודעה לשונא חיזבאללה, הרי היא מיותרת עוד יותר, שהרי מה לנו כי נשכנע את המשוכנעים. האיומים הללו נתפסים שם כתוקפנות ואינם מעוררים אמפתיה אצל השומע.
איך בחרו הלבנונים את הרדיקלים?
אם מבקשת ישראל לשכנע את הבלתי משוכנעים, יש להילחם בנסראללה במגרש שלו. אם הוא מתיימר להיות משחררה של לבנון, הדואג לרווחתו של ההמון, יש להזכיר לכולם כי השבתו של סמיר קונטאר עלתה ללבנון באלף הרוגים ובחורבן. מה בער לו לחטוף את שני חיילי צה"ל בעיצומה של עונת התיירות? מדוע מבריח חיזבאללה את המשקיעים הזרים ומרחיק שוב את לבנון ממעמדה בעבר כפנינת המזרח התיכון?
כדי שתהיה אפקטיבית, לוחמה פסיכולוגית צריכה להיות מקיפה, עקבית, רבת ערוצית
נא להמתין לטעינת התגובות
