אז תבואי שישי שבת?
להתחתן עם חילוני - זה טוב ליהודים או רע ליהודיות? רבקה שמעון, שדכנית ואמא מנוסה מפתיעה: תתחתני עם הסדרניק, עם נער גבעות, עם חילוני מתל אביב - העיקר שלא תישארי רווקה. פולמוס זוגות מעורבים
תודו, ניסוח שמזכיר קצת את כיפה אדומה והזאב. טוביה החולב של שלום עליכם התמודד עם התופעה, ועלינו להודות שלפחות במיוזיקל המפורסם "כנר על הגג" היינו מזכים אותו בציון "האב היודע להכיל."
ב"כובע" של שדכנית הייתי אומרת כך: אם את בחורה בת שלושים, שלושים וחמש פלוס, שיצאה כבר עם חצי עולם, ואין סיכוי שימצאו חן בעיניך ההסדרניקים\ הבנישים\הגבעונים\חסרי ההשכלה- והתאהבת בבחור שלא בא מרקע דתי – תתחתני אתו. העיקר שלא תישארי רווקה.
אבל את לא תשבי אחרי החתונה רגל על רגל. השקיעי את כל הבינה העומדת לרשותך בהשבתו של בחיר לבך לחיק התורה והמצוות. כל האמצעים כשרים, כל הדרכים לגיטימיות. תתחילי לאט, מכשרות, טהרת משפחה, אט, אט תעברי לשבת, ובסוף תגיעו לדרך כל שהיא, שבסופו של דבר איננה עומדת בסתירה גמורה להלכה היהודית.
עוד תהיינה לך הפתעות. לפעמים המציאות עולה על כל דמיון, והבחור החילוני יחזור לך בתשובה
עד שתשאלי את עצמך אחרי עשרים שנה, מה קרה שהוא הפך למחמיר יותר ממני. הרבה תלוי בך.
לפני זמן קצר התבקשתי להכין זוג צעיר לפני חתונה לשמירה על טהרת משפחה. הבחור הודה בפני שהוא מעולם לא שמע על "העניין הזה".
להפתעתי, דוקא הוא הראה נכונות יותר מהבחורה, שבאה מרקע דתי והייתה אנטי. "זה נשמע לי דוקא נחמד, אמיתי והגיוני", היו דבריו של החילוני, "העיקר- מה שהיא תגיד".
מניסיון חיים ארוך טווח עם בעלות תשובה וגיורות- יש להן כישורים, אורך רוח, תבונה וסבלנות- להביא את הבעל החילוני שהתאהב בהן לשמור תורה ומצוות, בסופו של דבר. אישה בונה- אישה הורסת.
מי שהתעצבן מהסגנון הכביכול כפייתי שלי, כביכול- מה אני חושבת לעצמי להכריח מישהו לחזור בתשובה בשביל אהובתו- אומר כך:
מה זה חילוני? אין חיה כזו. כולנו, בני עם אחד, כולנו מחוברים לאבינו שבשמים בדרגה זו או אחרת, בהכחשה זו או אחרת. לרבים מאתנו ידע וקצת רצון- צריך רק למצוא את הדרך להשיב כל אחד מישראל לחבור לא-לוהיו שברא אותו במסגרת העם היהודי הזה.
אבל אל תגידי: רבקה שמעון הבטיחה שהוא יחזור בתשובה. בסופו של דבר- כל מקרה נדון לגופו של ענין. האם זו באמת אהבה? האם זו זוגיות של אמת? האם זה לא סתם יצר? שווה בדיקה! אבל אינני פוסלת.
ההפך כבר מסובך יותר: אם אתה דתי שהתאהב בחילונית, וזה לא בראש שלה לשמור מצוות, תהיה לך בעיה. רוב הבית נשען על כתפי האישה. הכשרות, טהרת המשפחה, חינוך הילדים, הלב- הלב, גם בלי מילים הוא מקרין על הבית.
בשביל הלב, גם שלו וגם שלה, ישנם היום הרבה מכונים-שעורים-מדרשות- רבנים, מכל הסגנונות ומכל הסוגים- העיקר להגיע ללב. בסוף הרי כל עם ישראל יחזור בתשובה. למה להישאר אחרון? כל הקודם זוכה.
האמת, שכל שני אנשים שמקימים
הורים- תנו תמיכה למצב כזה- כדי שהילדים לא יישארו בודדים במערכה.
ב"כובע " של אמא- אם תשאלו אותי, אומר- "לא לידי ניסיון, ולא לידי בזיון", הרי כל הורה מאחל לילד שלו חיים קלים, פשוטים, מסודרים, משומנים. אבל מישהו הבטיח לנו חיים קלים? מה אנחנו יודעים מה ילד יום? עלינו להיות מוכנים לכל.
התאהבת בחילוני. עלינו לתעד אירועים כאלו. יום יבוא- והוא קרוב יותר ממה שנראה לנו- לא יהיו בינינו חילונים. ישראל- הם הרי מאמינים בני מאמינים. אני כותבת את המשפט הזה ומשהו נצבט בי. הכיצד?
האם אינני מייחלת לרגע שכולם יהיו דתיים? מוזר. יש משהו בחילונים דווקא, והוא מושך את הלב. התמימות? הדף החלק? העיבוד החדש של הנתונים? שהרי אנחנו- שגדלנו על האמונה מינקות, עלולים לאבד משהו בגלל השגרה.
באים החילונים ולוחצים לנו על מקש רענן, סדר סמלים באופן חדש. קצת עצוב - שלא יהיו בינינו חילונים להתאהב בהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
