על כלבים ואשכים
אשכים טמירים (נסתרים) היא תופעה נפוצה למדי בקרב כלבים. היא יכולה לגרום למחלות ולשאר סיבוכים. מה עושים שלא כל הביצים נמצאות בסל אחד? שיחות על ארבע
מה הם אשכים טמירים?
אשכים טמירים הם תופעה, בה האשכים של הזכר טרם "ירדו" לשק האשכים (הסקרוטום). במהלך ההתפתחות העוברית האשכים יורדים בחלל הבטן עד שהם מגיעים לאזור הנקרא התעלה האינגווינלית. אצל כלבים, בגיל של שבועיים-שלושה ניתן לחוש באשכים בשק האשכים. אצל חתולים, ניתן לחוש באשכים בשק האשכים עד גיל שישה חודשים.
במידה וההתפתחות אינה תקינה, האשכים לא יגיעו בסופו של דבר אל שק האשכים. במצב שכזה, האשכים עלולים להישאר בחלל הבטן או בתעלה האינגווינלית. אשכים שלא ירדו לשק האשכים עד גיל ארבעה חודשים – גם אם ירדו אליו עצמאית לאחר מכן – יהיו קטנים ולא נורמליים.
האם אשכים טמירים משמעם שבעל החיים עקר?
ייתכן מצב בו רק אשך אחד הוא טמיר, או מצב בו שני האשכים הם טמירים. כאשר מדובר רק באשך אחד טמיר, לרוב יהיה זה האשך הימני. אצל בעלי חיים בהם שני האשכים טמירים, על פי רוב הם עקרים, הואיל וטמפרטורת הגוף בתוך הבטן גבוהה במידה כזו, שאין אפשרות לייצור תקין של זרעים. עם זאת, בעלי חיים אלו לא יימנעו מהפגנת התנהגות זכרית.
אצל מי זה נפוץ?
אשכים טמירים הם תופעה נפוצה יחסית אצל כלבים. תופעה זו נפוצה יותר בגזעים כגון היורקשיר טרייר, פומריאניאן, פודל צרפתי, האסקי סיבירי, שנאוצר מיניטורי, צ'יוואווה, רועה גרמני, גזעים ברכיצפאלים (פחוסי פנים) וכו'. אולם, התופעה עלולה להתרחש בכל גזע או כלב מעורב. זוהי תכונה אשר עוברת בתורשה. כלבים עם אשכים טמירים נמצאים בסכנה להיווצרות סיבוב של האשכים ולתחלואה בסרטן באשכים. מסיבה זו, ההמלצה היא לסרס כלבים אלו, על מנת למנוע בעיות בעתיד.
מה לגבי חתולים?
באופן כללי, תופעת האשכים הטמירים נפוצה פחות אצל חתולים, אם כי התופעה שכיחה למדי אצל חתולים פרסים. נמצא שישנן מחלות מולדות (המקושרות עם אשכים טמירים), כגון זנב קצר, זנב עקום, מחלות לב, פגמים בהתפתחות עצמות ועיניים קטנות בלידה. בקרב
אבחון
במידה ואינך יודע אם כלבך סובל מאשכים טמירים, ניתן לבדוק רמות של הורמון הטסטוסטרון בדם. בקרב חתולים ניתן לבצע אבחון על פי קיומם של זיזים על איבר המין.
האם יש טיפול לתופעה?
הסרה כירורגית, או במילים אחרות סירוס, הוא הטיפול היעיל לאשכים טמירים. גם אצל בעלי חיים עם אשך אחד טמיר, יש להוציא את שני האשכים. ניתוח זה מורכב יותר מסירוס רגיל, מאחר ולעיתים האשך הטמיר נמצא בחלל הבטן, וקשה לאתרו.
גם כאשר נעשה ניסיון תרופתי, או כירורגי ל"הורדת" האשך הטמיר למקומו בשק האשכים, הוא עדיין נשאר קטן, ולכן סכנת הסיבוב או ההתמרה הסרטנית נשארת. מסיבה זו, אין יתרון בפעולות הללו לבריאות הכלב או פוריותו.
למה לסרס?
יש להוציא בניתוח את האשך הטמיר, משום שהוא נמצא בסכנת פיתול/סיבוב בבטן. בנוסף, אשכים טמירים עלולים לעבור התמרה סרטנית. חשוב לציין, כי סיבה נוספת בעטיה מומלץ להוציא את האשך, היא שמדובר בתכונה תורשתית, אותה אין אנו מעוניינים לשמר בגזע.
הכותבת היא ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן. פרטים נוספים באתר המרכז
נא להמתין לטעינת התגובות
