שעשני פרובוקטיבית: ראיון עם יעל משאלי
ספרה השלישי של יעל משאלי "אישה אל אחותה" התמקם מיד עם צאתו בראש רשימת רבי המכר, והרגיז את שוחרי הספרות היפה, שטענו שהגיע למעמד בזכות מחירו הנמוך. אבל משאלי לא התרגשה. למען האמת היא די רגילה לזה: מי שנאלצה לעזוב את היישוב אפרת עקב עמדותיה ואף הצהירה שהיא מעדיפה שבנה יהיה הומו על פני חרדי, רגילה לביקורת. "פרובוקציה זו מילה שלילית", היא אומרת, "אני רק מעוררת תגובות"
רוגע הוא לא מושג מובן מאליו כשמדברים על הג'ינג'ית האסרטיבית, שבמשך השנים הספיקה להסתבך לא אחת בגין אמירותיה, שאף הביאו לעזיבתה את היישוב הדתי אפרת שבגוש עציון.
משאלי, פובליציסטית, סופרת ואמא עסוקה, היא דתייה לאומית קצת אחרת. היא נשואה לרופא חובש כיפה סרוגה, מגיל 20 בערך, מגדלת שבעה ילדים ומהם שניים מאומצים, ועוסקת בייעוץ משפחתי. עד כאן שום דבר שהמגזר לא היה מעניק עליו את אות יקירת בית הכנסת. אבל למשאלי יש עוד תכונה אחת: היא לא יודעת לשתוק.
למעשה, היא לא מסוגלת. את מה שהיא רואה סביבה בעזרת הנשים, בחצר בית הכנסת ובשיחות הסלון אחרי הצ'ולנט, היא לא תמיד אוהבת, ואין לה שום בעיה לכתוב את זה, או לצעוק אם צריך.
ספרה הראשון "כרת" עסק בחברת המתנחלים הסגורה, ובו דיברה בקולה של אישה שבוגדת בבעלה, ועוד עם אחיו, בזמן שבתה המתחזקת מתנכרת אליה פוליטית ודתית. בספר השני כבר העזה להרחיק לכת ולהתחקות אחר פרשה שהסעירה את המגזר, כאשר הרב אבינר, מבכירי הרבנים המחנכים הואשם בהטרדה מינית של נשים שבאו להתייעץ עמו בעניינים אינטימיים.
בספר השלישי "אישה אל אחותה" היא בוחנת את האחווה הנשית בתוך המשפחה. גיבורותיו הן שלוש אחיות קשישות ונכדתה הרווקה הצעירה של אחת מהן. אלה כמובן יודעות הכל, ובעצם לא יודעות כלום, זו על חייה של זו. כמיטב המסורת המגזרית: "כביסה מלוכלכת מכבסים בבית".
מאיפה ההשראה לכתיבת ספר על נשים מבוגרות לקראת סוף דרכן?
"הפרספקטיבה של נשים בנות 70 פלוס קסמה לי. ככל שאני מתבגרת, אני ממש יכולה להרגיש את השכבות הנוספות של חוכמה, ידע וניסיון חיים שהצטברו עם השנים. אני מתפעלת כל כך מהעוצמה של ההתפתחות הזאת, ועם זאת זה גם קצת עצוב, כי אי אפשר לדלג על שנות הטיפשות והבערות היחסיות. הרצון היה לנסות לפענח את החוכמה הזאת".
גיבורת הספר שי מתוארת כרווקה שיוצאת עם בחור שאליו היא איננה נמשכת, ובמקביל מתרגלת מיניות עם בחורים זרים.
הסתכלות מודרנית ואחרת מאד על הרווקה הדתית. "אין דבר כזה הרווקות הדתיות", מתרעמת משאלי, "כל אישה היא משהו אחר. הסיפור הוא לא על הרווקות הדתיות, אלא רק על רווקה אחת שחיה על הטשטוש הזה שבין דתיות לחילוניות, ומנסה למצוא אהבה שתתאים
מה מתאים לה? דתי? דתי לשעבר? חילוני? לא ברור. ומה שקשה יותר הוא לחכות עם כל הבירורים האלה, כשהחברות הטובות שלה מדברות על סקס כמו על גראס, כמו על קפה הפוך. ואז על הדרך יש סטוצים שלא מבשילים לשום הנאה, אבל הם חלק מהמסע של שי לבירור של אהבה ותשוקה".
אבל שי מתפשרת בסוף. היא לא אוהבת מאד את הבחור שהיא בוחרת בו.
זו ביקורת שלך על החברה הדתית?
"ההפך! אני חושבת שכך צריך להיות! הבנות הדתיות שאני מכירה, חכמות ומוכשרות ומוצלחות כל כך, והן טועות כשהן מחכות לאיזה מישהו מסעיר, הן טועות כשהן נרתעות מבחור לא כריזמטי, ומחכות למישהו שיטלטל את החיים שלהן. אני חושבת ששי בוחרת בהלל כי בבטן היא יודעת שהוא יעשה לה טוב. ככה זה צריך להיות לדעתי. בחור כמו הלל לא מעורר תשוקה, אבל אם תיתני לו הזדמנות לא תרצי אחר כך לזוז".
ככה זה היה אצלך?
"לי היה סייעתא דשמיא בקטע הזה. אני הלכתי אחרי הפושטק. ויצא טוב. עד אז הכרתי רק בנים ממרכז הרב, ואז בעלי התחיל איתי והלכתי אחריו. האמת שהיה לי יותר מזל משכל".
משאלי לא מתייחסת להתבטאויות שלה כחריגות. ההפך, היא לא מבינה מדוע אומרים עליה שהיא מוציאה החוצה את הסכסוכים האישיים. "אני בכלל לא מבינה את הביטוי הזה לכבס בחוץ", היא אומרת. "אם זה ה' בחוץ אז איפה ה' בפנים? ובכלל אני לא מכבסת, אני רק מביעה את הדעות שלי בטורים פובליציסטיים ומספרת על העולם שבו אני חיה. הביטוי תיקון עולם מתאים לי מאד, למרות יומרנותו. זה הרצון הילדותי והתמים שאני זוכרת מהילדה הג'ינג'ית של פעם, להציל את העולם מרוע, משרירותיות, מכאב".
אבל הביקורת הזאת מבודדת אותך.
"במידה מסוימת. זה המחיר. אבל גם אותו אני זוכרת מאז שהייתי ילדה. הג'ינג'יות הזאת שבערה בי אז, בלי הכלים לשנות באמת, זו הייתה אש מכלה. תמיד רבתי, התווכחתי, צעקתי, ניסיתי בכוחותיי הדלים להשפיע ולשכנע. התחברתי עם כל הילדים החריגים, והייתי חריגה בעצמי מהרבה מאד בחינות.
"ההתבגרות ממתנת במקצת את הלהט הפיזי, ומאפשרת כלים מורכבים ומתוחכמים יותר לתיקון הזה, והיום יש לי נחת עצומה לראות נושאים שהייתי הראשונה לכתוב עליהם ולטפל בהם, והיום הם קונצנזוס. כל הנושא של הומוסקסואליות, הרי כתבתי על זה מאמרים לפני כמה שנים כשאף אחד לא העז לעסוק בזה, על רווקות מאוחרת וסקס, המון נושאים שבידלו ובודדו אותי, הן בגלל התוכן והן בגלל הסגנון, ולאט לאט הפכו לחלק מהשיח המשמעותי של הציבור הדתי".
הנושאים הללו הביאו למשאלי מעריצים רבים, אבל גררו עמם גם לא מעט בעיות. אחד האירועים הזכורים ביותר התרחש כאשר הצהירה בטור הפופולרי והמתריס שלה באתר nrg יהדות "שוברת מסורת" שהיא מעדיפה בן הומו על פני בן חרדי.
1,000 טוקבקים הביא הטור הזה, והרוחות געשו ורעשו, טלפונים צלצלו בלשכתו של עורך מעריב דאז אמנון דנקנר, וזמן קצר לאחר מכן יצאה יעל לחופשה מהטור שלה, שממנה לא חזרה.
אבל משאלי חושבת שהיא לא פרובוקטיבית. "פרובוקציה זו מילה בעלת משמעות שלילית", היא מסבירה, "אני רק מעוררת תגובות, וזו הרי המטרה של כל בעל טור - לעורר. הטור ההוא היה טור לא קשה יותר מטורים אחרים שכתבתי, ואני באמת מעדיפ פה בן הומו על פני בן חרדי. בלי שום ספק בכלל".
ברומן הראשון "כרת" הצגת את בעלי האידיאולוגיה הימנית האדוקה כאנשים קשים ואלימים. אדיקות קשורה אצלך לאלימות?
"אני חושבת שקנאות דתית בקצוות שלה עלולה להיות אלימה, אבל אני בכלל כתבתי על המחיר של יחסים עכורים בתוך המשפחה, כולל המחיר של בת שפנתה לקיצוניות דתית. ילדים בוחרים בכל מיני בחירות בגלל היחסים ביניהם לבין הוריהם ובגלל מערכת היחסים והאווירה הכללית בבית".
האם ההשקפה הזו קשורה לסוג של תוקפנות שחווית בעזיבה את אפרת?
"זה לא קשור לעזיבה את אפרת ולסיבותיה ולנסיבותיה. העניין שלי בספרים הוא בעיקר יחסים בתוך המשפחה. ייעוץ משפחתי זה המקצוע שלי, ואני מאמינה באמונה שלמה שהרוב מתחיל ונגמר בגלל אווירה משפחתית, מערך משפחתי ודרכי חינוך. כל הבחירות שלנו הן מהמקום הזה, ובכל הספרים שלי אני עסוקה רק בזה. כיוון שאני כותבת על החברה הדתית מתקבלים פירושים פוליטיים ואחרים, אבל האמירה שלי היא אחרת".
לאחרונה נשמעה ביקורת כלפייך, שהספר הצליח כל כך רק כי הוא נמכר בזול במבצעים. זה מעסיק אותך?
"אין בי שום עניין לייצר ספרות. אני כותבת ספרים כחלק ממה שאני עושה כדי לשנות את העולם. יצא כך שאני יודעת לספר סיפורים באופן שרבים מאד ימצאו בספרים כל מיני דברים ויתחברו אליהם. התגובות מדהימות וההצלחה סוחפת. אני לא אוהבת את עבודת האלילים של שוחרי הספרות ביחס לספרים. זו פלצנות יומרנית. רב מכר הוא מדד להצלחה, ואני רוצה מאד להצליח ולהגיע לקוראים רבים ככל האפשר".
החיים שלך לא ממש רגילים, את יודעת את זה.
החיים שלי רגילים לגמרי. נכון שהוספתי כמה תבלינים, אבל זה הכל. אני בעיקר אמא, זה מה שאני עושה כבר 24 שנה במשרה מלאה פלוס, כל השאר זה בונוסים עונתיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
