משמעת מים
עם פרוץ עונת הרחצה כדאי לדעת שהפסיקו להזרים ביוב גולמי לים בישראל.ובכל זאת,לא מומלץ לשחות בעכו או סמוך למרינה בהרצליה
לאחרונה שמעתי הרצאה של פרופ' הלל שובל, שתיאר איך פעם היו מודדים את מצב המים בים תל אביב במונחים של גללים למטר מרובע. היום אנחנו במקום אחר לגמרי ".
ואכן, לפני כשנה, כשהושלמה בניית מתקן טיהור השפכים העירוני האחרון (של עכו), נכנסה ישראל לעידן שבו ביוב גולמי-למעט תקלות שאליהן נשוב-אינו מוזרם עוד אל הים. חסל סדר גללים. השיפור המשמעותי השני בשנים האחרונות נרשם בתחום הזרמות השפכים של מפעלים. במדינה שכורעת תחת ביורוקרטיה בלתי אפשרית, החוק להיתרי הזרמה לים הוא אי יחסי של בהירות ויכולת אכיפה.
כולם זוכרים את התקלה הגדולה בשפד"ן, שגרמה בחורף 2003 להזרמת כמויות אדירות של ביוב גולמי לים תל אביב. אלא שלטעמו של עמיר זה בדיוק היוצא מהכלל שמעיד על הכלל, ועובדה שהאירוע החריג עלה לשפד"ן בהעמדה לדין של ראשיו ובקנס של 800 אלף שקל. בשורה התחתונה, טוען עמיר, יש כאן בשורה גדולה למי שפוקד בקיץ את הים ושואל את עצמו מה בדיוק יש במים שהילדים בולעים: רוב דוחות הניטור מעידים על כך שבמי הים יש פחות מתכות רעילות וחומרים אורגניים מזהמים מאשר במי השתייה שזורמים מהברזים בישראל. החומר היחיד שנמצא בהם בריכוז גבוה הוא מלח.
המצב, אם כך, לא רע, אבל רחוק מלהיות מושלם. הים סובל משלושה מקורות זיהום עיקריים, ובראשם הנחלים שנשפכים אליו. בעוד החוק להיתרי הזרמה לים ברור ונאכף, הנחלים שרויים בסבך ביורוקרטי וסובלים מאכיפה קלושה. רוב נחלי ישראל משמשים כתעלות ביוב מוניציפליות או יעד להזרמת שפכים של מפעלים. לא במפתיע, מוצא הנחלים אל הים הוא בדרך כלל מפגע עתיר כימיקלים מסוכנים. בגלל הזיהום מהנעמן, משרד הבריאות סגר את חופי הרחצה הדרומיים של עכו. וכשטסים מעל השפך של נחל שורק, אפשר לראות מהאוויר את כתם הזיהום מתפשט לתוך הים.
מוקד זיהום נוסף הם פתחי המוצא של צינורות הזרמה, בראשם זה של השפד"ן, שבשנתיים הקרובות עדיין יזרים את הבוצה (החומר שנותר אחרי שמטהרים את הביוב ומעבירים את המים לחקלאות) בצינור למעמקי הים, כחמישה קילומטרים מול חופי ראשון לציון. "יש מסביב שטח מלבני בגודל של שלושה קילומטרים על קילומטר שהפך למדבר אקולוגי", אומר רני עמיר, "לא הייתי ממליץ לאף אחד לשחות שם".
לאורך 190 הקילומטר של חופי הים התיכון יש עוד כמה נקודות כאלה, שבעגה המקצועית מכונות Hot Spots: צינור הפליטה של מפעל על"א שמזרים תמלחות למעמקי מפרץ עכו, שפך בריכות הדגים בחוף מעגן מיכאל, צינורות השפכים של אגן כימיקלים ובתי הזיקוק באזור התעשייה הצפוני של אשדוד. כל אלה ממוקמים בחופים לא מוכרזים,
המקום היחיד שבו מתבצעת הזרמה בסמיכות לחוף רחצה מוכרז הוא דווקא בהרצליה, שם, בעומק 600 מטר בחוף המרינה, מפכים לתוך הים מי הקולחין המטוהרים של עיריית הרצליה. העובדה שהמים באזור פתח היציאה מנוטרים על בסיס קבוע אולי משפרת את בטחון הרוחצים, אבל לא בטוח שאת ההרגשה.
וישנן כמובן התקלות, אלה שבגללן משרד הבריאות נאלץ לסגור מדי פעם חופי רחצה. זה קורה כשמשאבות במערכת הביוב של אחת העיריות נסתמות, וחלק מהביוב העירוני מוצא את דרכו אל המים. "זה קורה יותר מדי לטעמי", אומר עמיר, "אבל אם להיות אובייקטיבי, 30 תקלות בשנה, בכל החופים והערים בארץ ביחד, זה פסיק לעומת מה שהים היה סופג פה פעם ".
עד ששר כבר רוצה לתמוך בחוק ירוק, הוא מתבלבל בכפתור בכל הנוגע לנושאי סביבה, המושב הנוכחי של הכנסת הוא משחק מתמשך של חתול ועכבר: בכל פעם שעולים להצבעה חוקים ירוקים, השאלה המסקרנת היא באיזו תואנה הממשלה תתנגד להם. התשובה הרשמית היא, בדרך כלל - "אנחנו ממילא עובדים על חוק דומה". אלא שהכנסת עומדת להוציא את ימיה, ורוב החוקים המובטחים לא נראים באופק.
השבוע המחזה חזר על עצמו, הפעם בגרסה כמעט קומית. חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור העלו לקריאה טרומית הצעה לשלול ממפעלים מזהמים מענקים מטעם המדינה. עד כמה שזה נשמע מוזר, עד היום איש לא חשב להכניס סייג כזה לספר החוקים: מפעלים שביקשו תמיכות מתוקף חוק עידוד השקעות הון, לא נדרשו לעמוד בשום קריטריון סביבתי. ביד אחת יכלו להרעיל את משלמי המסים, בשנייה לקבל מהם מענק.
21 חברי כנסת הצביעו בעד. מי התנגדו? שני השרים שנכחו במליאה - יעקב בן יזרי (בריאות) ומאיר שטרית (פנים). התעניינתי בשתי הלשכות לפשר השקפת העולם המנומקת העומדת מאחרי ההצבעה. למרבה ההפתעה, שר הבריאות טוען שהוא פשוט התבלבל. מטעמו נמסר ש"השר לחץ על הכפתור הלא נכון, הוא בכלל בעד החוק. הוא ביקש מהיועץ המשפטי של המשרד לפנות ליו"ר הכנסת ולתקן את הטעות".
שר הפנים, לעומת זאת, ידע בדיוק על איזה כפתור הוא לוחץ. אז מה יש לו נגד החוק? "הוא בסך הכל מילא את החלטת הממשלה", נמסר מהמשרד, "בניגוד לאחרים, הוא לא מתחבא מאחורי תירוצים, ואם זה מה שוועדת השרים החליטה, הוא עומד מאחורי ההצבעה גם אם היא לא פופולרית".
זה יפה שדוברי שטרית מציגים את ההצבעה שלו כמופת של אומץ לב ציבורי, אבל קצת מטריד ששר בכיר בישראל מתנגד לחוק כה נחוץ והגיוני בלי לספק הסבר רציני. למה? ככה. הוועדה החליטה. מה אנחנו רוצים ממנו, הוא בסך הכל שר.
אחרי חוף ים בנצרת עלית, צפו להר מושלג בתל אביב איזו נחת הקיץ הזה מביא איתו לתושבי נצרת עילית: במקום שיצטרכו לנסוע כמה עשרות קילומטרים אל הים, כפי שעשו בכל השנים, הים מגיע אליהם. טוב, לא כל הים - רק החול, אבל גם זה משהו.
עיני לא צרה בתענוגות הקיץ של תושבי נצרת עילית. גם הנזק האקולוגי מהמיזם הזה כנראה מוגבל. אגב, נצרת עילית נמצאת בחברה טובה: בשנים האחרונות הוקמו בקיץ רצועות חול מלאכותיות על חוף הסיין, בלב פריז. זה נראה מוזר כמו שזה נשמע.
אז למה זה מטריד אותי? כי הניסיון לשנע את הים למרכז הגליל הוא משל נאמן לחוסר הנכונות שלנו להשלים עם מה שהטבע מכתיב. התפישה המערבית המודרנית, שמקדשת את המדע והטכנולוגיה, גורמת לנו להאמין שביכולתנו לסדר את העולם מחדש בהתאם לכל גחמה.
נכון, אורח החיים המודרני הוא סוג של הימלטות מהטבע - אנחנו בונים בתים מבטון וסוללים כבישים מאספלט כדי שלא נצטרך להידחק במערה ולהתגלגל על סלעים - אבל זה עניין של מידתיות. וכשאנחנו מגזימים, גם התוצאה לא משהו: הרי בלי מי מלח, על הריח והטעם המיוחדים שלהם, ובלי גלים, ובלי סלעים, ובקיצור - בלי ים - מה שיישאר לנצרתים היא חוויה מפלסטיק, כמו מעדן חלב או גלידה תעשייתית בטעם פירות שלעולם לא יהיו דומים לדבר האמיתי.
וחוץ מזה, כתושב מישור החוף, שבימים אלה התחיל את ההמראה אל פסגות הלחות של יולי אוגוסט, נותר לי רק למחות: אם בגליל רוצים ים, למה שלא נביא אלינו, לכאן, הר כמה אלפי טונות של סלעים מאזור ירושלים או הגליל, ונוכל גם אנחנו לנשום, בלילות הקיץ החמים, קצת אוויר פסגות קריר. החרמון, אגב, יתקבל בברכה, באמת אין סיבה שניאלץ לנסוע לאירופה או לגבול הצפון רק כדי לראות קצת שלג.
שלא לדבר על כך שהגיע הזמן לשנות את העובדה המטרידה שארץ ישראל, ואיתה המדינה, תקועה עמוק בלב המזרח התיכון העוין. למה שלא נעתיק אותה (יחד עם חוף הים, בתקווה שמנחם אריאב השאיר קצת) למקום רחוק אבל בבקשה, רק לא לאוגנדה.
דני מחיפה: הצלחתם לבלבל אותי. מצד אחד, בכל רשימה של טיפים לחיסכון בדלק, מצוין שנסיעה עם חלונות פתוחים גורמת לעלייה של כחמישה אחוזים בצריכת הדלק, בגלל הרוח הנגדית; מצד שני, המזגן הוא זולל דלק מפורסם. אז מה נכון?
תאורטית, הכי יעיל מבחינה אנרגטית לנסוע עם חלונות סגורים ובלי מזגן. מע ?שית, מי שינסה את זה בקיץ הישראלי לא ישרוד כדי ליהנות מהחיסכון. גיל מלמד, פרשן "מעריב" לענייני רכב, סביבה ומה שביניהם, מסביר שזה תלוי במהירות. בנ סיעה עירונית, פחות או יותר עד 40 קמ"ש, נסיעה בלי מזגן ועם חלונות פתוחים עשויה לחסוך מעט דלק. בנסיעה בכביש מהיר, לעומת זאת, האנרגיה שהמכונית תזדקק לה כדי להתגבר על הרוח עולה בהרבה על החיסכון מכיבוי המזגן. יצרניות המכוניות משקיעות סכומי עתק כדי למקסם את היעילות האווירודינמית, גם על חשבון האסתטיקה, וחלונות פתוחים עושים בדיוק את העבודה ההפוכה.
בכל מקרה, לדעת מלמד מדובר בשיעורי חיסכון זניחים למדי. הפחתה משמעותית הרבה יותר בצריכת הדלק אפשר להשיג, למשל, באמצעות האטת הנסיעה. באשר למזגן, יש לו תפקידים חשובים הרבה מעבר לנושא האנרגטי - הקרירות בחלל המכונית משרה על הנהגים נינוחות וערנות שלהן תרומה מוכחת להפחתת תאונות הדרכים. לא במקרה החוק הישראלי מחייב התקנת מזגן בכל רכב. שורה תחתונה - כשאתה מתלבט אם להפעיל מזגן, תחשוב קודם כל על עצמך ואחר כך על זיהום האוויר. את הדלק תנסה לחסוך במקומות אחרים.
ערן מחולון: אם יש לנו בבית קוטל חרקים שעבר זמנו (לפני שנה), האם הוא נחשב לפסולת רעילה? האם צריך לזרוק אותו לפח מיוחד? ואיפה יש פח מיוחד כזה?
ערן יקירי, מהמשרד להגנת הסביבה מצטערים להודיע שלמדינת ישראל אין פתרון עבורך. קוטל חרקים (ועוד בדימוס) הוא אכן פסולת רעילה, אבל אין מערך איסוף או פחי מחזור שתפקידם לטפל בכמויות ביתיות קטנות (בהנחה שאתה לא מתכוון להרחיק עם המכל שלך עד רמת חובב). ובמילים אחרות - אתה מוזמן, אמנם בלב כבד, להשליך את התכשיר לצפרדע הסמוכה לביתך, רק אנא השתדל לא לרסס בדרך את העוברים ושבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
