נאחז בקש
אולמרט משוכנע שניצח בסיבוב הנוכחי אבל יעל פז מלמד מאמינה שהמילה הפסד קטנה מול מה שעוד מחכה לו
אבל למעשה, המילה הפסד קטנה מדי מול המחיר האישי שהוא מכתיב לעצמו, רק מפני שאינו יודע ללכת בזמן. אוי לו לאדם שכך נאחז בכלום. בקש. ואוי לו לעם שמי שעומד בראשו מוכן למכור הכל תמורת עוד כמה חודשים חסרי חשיבות של כאילו מנהיגות, שמסתובבת סביב הזנב של עצמה וסופה שתאכל את אותו זנב, המתעקש להמשיך ולכשכש.
למרות טלנסקי ולמרות כל שאר החקירות התלויות ועומדות נגדו, אולמרט יכול היה להיעלם מחיינו עם הרבה הערכה וכבוד. אולי אפילו ביום מן הימים היה זוכה לכבוד בדיעבד, כפי שזכה לו לוי אשכול, ראש הממשלה של מלחמת ששת הימים, שגמגומו הפך סמל למנהיגות ראויה ואחראית. כי אולמרט, למרות הכל, ואפילו למרות מלחמת לבנון השנייה, היה ראש ממשלה טוב. לא אהוב, אבל מוערך.
הוא ידע לקבל החלטות אישיות אמיצות, כמו זו שקיבל לפני שנים אחדות, בדבר הצורך להגיע לשתי מדינות לשני עמים, כולל פינוי התנחלויות, אם תאבי חיים אנחנו ותאבי מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי. גם ההישג שלו בבחירות האחרונות, למרות הכל, היה גדול.
פוליטיקאי שתמיד היה במערכת אבל אף פעם לא כמספר 1, זכה ל-29 מנדטים. הימים נקפו, החודשים והשנים, הוא ידע עליות וירידות, אבל מעולם לא ירד לשפל שבו הוא נמצא עכשיו, גורר אחריו את כולנו.
גם אם נתעלם משערוריית הקשרים היקרים שלו עם ש"ס ונכונותו לתת לה את כל מבוקשה, עדיין הוא שובר את השיאים של ראשי ממשלה עד היום, וכולנו יודעים עד כמה זה קשה. ההתעקשות האובססיבית שלו להמשיך עוד חודש,
הוא כל כך בטוח שגם הפעם הוא יזכה ישרוד את הצונאמי שעובר עליו, ויוכיח לכולם שההספדים עליו היו מוקדמים מדי, עד שאינו מסוגל לשפוט נכוחה את המציאות. הוא שבוי בידי כל מיני יועצים אסטרטגיים, שכל היום מגבשים טקטיקות כאלו ואחרות איך לשמור על שרידותו, עד שאינם רואים, כמוהו, שמשהו מהותי השתנה בציבור הישראלי.
יש הסבורים שהתנהגותו המצמררת בפרשת החטופים היא שהביאה לשינוי הזה, יש הגורסים שההיאחזות שלו בפטיש העץ של ראש הממשלה, היא הגורם. כך או כך, האיש גמור. העובדה שהוא עדיין הפופולרי ביותר בקרב חברי קדימה אינה מעלה ואינה מורידה. רבים עדיין חוששים לצאת נגדו, שמא יבולע להם פוליטית.
ב-18 בספטמבר זה ייגמר, ואז נראה את יחסי הכוחות האמיתיים. גם החקירה הנגדית של טלנסקי לא תושיע. הוא בנה לעצמו את הקבר הפוליטי והציבורי מבטון יצוק, ועכשיו כל שנותר לו הוא לקפוץ פנימה. או להידחף לשם בעל כורחו.
אילו שמע פחות לעצת יועציו, ויותר לעצת אשתו ומשפחתו, היה מניח את המפתחות, אפילו באופן זמני, עד לחקירה הנגדית של טלנסקי, מודיע שהוא ממנה לעצמו ממלא מקום עד לחקירה הנגדית, או עד לעריכת בחירות, מפרט את תוכניותיו הרבות להסדרים מדיניים כאלו ואחרים באזורנו, ומבטיח שכשישוב יטפל בהן. אז, אולי, הוא היה חוזר. או, לפחות, שומר לעצמו מקום לא רע לגמרי בפנתיאון ראשי הממשלה הישראלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
