סרוגים בפריים טיים
סופסוף דתיים בטלוויזיה, בלי הקשר צבאי או פוליטי. ציפי חוטובלי נהנתה מהתום של סרוגים, ומחכה לפגוש אותם בערוצים המסחריים
סרוגים היא פנינה טלוויזיונית מפתיעה באותנטיות שלה. משחק אמין של גלריית שחקנים חילונית שנכנסו היטב לרוח המגזר והביצה, סצינות מדויקות להפליא, וקצב.
קשה למצוא פגמים בסדרה הזאת, למעט אחד קטן, שמעיד יותר על המדיום הטלוויזיוני מאשר על הסדרה- משבצת השידור של הסדרה שמיקמה אותה בערוץ נישה בכבלים, מחוץ לערוצים המסחריים.
כששאלתי את לייזי שפירא הבמאי למה הסדרה לא משודרת בערוץ 2 או בערוץ 10, הוא אמר שאף אחד מהערוצים המסחריים לא הרים את הכפפה.
חבל. מי שעוקב אחרי לוחות השידורים יודע שהערוצים המסחריים אינם עומדים בדרישות חוק הרשות השניה לשדר תכניות "סוגה עלית" בהיקף הנדרש.
סרוגים יכלה להיות "מרחק נגיעה" החדש. האיכויות הטלוויזיוניות שבה, עולות על רוב תכניות הבידור השטוחות שמרצדות בחוסר טעם על המסך.
היא עשויה היטב, יש בה דרמה טובה, וגם חשיפה של הזרם המרכזי בציונות הדתית שלרוב לא זוכה לזמן מסך, ועדיין לוח השידורים הטלוויזיוני המסחרי לא הצליח לעכל אותה ללב הפריים הטיים.
בימים שלפני עידן בית ספר לקולנוע "מעלה", לא היו יוצרים דתיים שיכלו להפיק תוצרים טלוויזיונים מהסוג הזה, והנישה הדתית נשמרה לתכניות דת ומסורת במוצ"ש בערוץ אחד ועוד חצי שעה לפרשת השבוע בערב שבת.
אבל מאז עברו אי אילו מהפכות על המגזר, שמסתבר שטרם הצליחו לחלחל כלפי מעלה, אל מערכת השיקולים של מנהלי התכניות של הערוצים המסחריים.
כוכבי הציונות הדתית על המסך הם לרוב אנשים עם קונטקסט פוליטי או דתי. מתנחלים או רבנים, הרב אבינר, ואלעזר שטרן.
למעלה מעשור אחרי "הפוך" ו"פלורנטין", מגיעה גם לנו סדרה על צעירים שמחפשים את דרכם, שהם הרוב הבורגני הדומם שלא זוכים לייצוג תקשורתי רב.
סיפור הביצה הירושלמית הוא רק מסגרת להתמודדות עם תופעות אחרות: פמיניזם דתי, האפשרות
יוסי סידר, עשה את הפריצה הקולנועית ב"הסדר" ו"מדורת השבט", סרוגים מביאה לטלוויזיה את מה שסידר הביא לקולנוע, והולכת עוד צעד ביציאה מתבניות סטריאוטיפיות.
הגיבורים של סרוגים מעוררים הזדהות פנים מגזרית בסיטואציות הקטנות והמצחיקות מעולמנו הדתי ("אתה מאחדות רעננה?") אבל בהחלט יכולות לעורר הזדהות גם בקרב האחים החילוניים (גברים עם פחד מחויבות זאת לא ממש המצאה מגזרית).
ולמרות המימד האנושי חוצה המגזרים, בכל זאת יש כאן טלוויזיה אחרת, סדרה שלמה על אהבה וחיפוש זוגיות שמצליחה לשמור על עדינות וצניעות, בלי לאבד עניין אצל הצופים. גם זה כשלעצמו הישג לא מבוטל.
היום בערב יתקיים ערב לזכרו של הרב שג"ר בבנייני האומה בירושלים במלאת שנה לפטירתו. זכיתי ללמוד אצלו במשך שנתיים, שנה אחת בבית המדרש לנשים של ישיבת שיח, ושנה אחת במדרשת "ברוריה" בירושלים.
דמותו היתה חידה לא מפוענחת, והניסיון למקם אותו בתבניות, יצמצם את העומק המחשבתי שהיה בו. כדרכם של אנשים גדולים הוא היה מורכב, והותיר אחריו תורה גדולה, שעוד צריכה לימוד ופיתוח.
בית המדרש של "שיח", הישיבה שאותה הקים, ועמד בראשה, והיתה מזוהה עם דמותו, ונחשבה לאוונגרד תורני, שנוי במחלוקת, שיח ניקזה לתוכו לא מעט יוצרים (משוררים ושחקנים) שמצאו בתורתו את הפתיחות והחופש הדתי שיכולים לאפשר ליצירה לפרוח. הוא סימן דרך לכל מי שביקש לפרוץ גבולות, בלי לצאת מהמסגרת הדתית.
חסרים לנו היום אנשים כמוהו שידעו לאתגר את המערכת, וליצור מהפכות חשיבה, שנותנות מענה אמיתי לרצון בהתחדשות הלכתית. היוצרים החדשים, הם תוצר של הרוח הזאת
נא להמתין לטעינת התגובות
