במילה אחת: אנדרלמוסיה
הכוונה להכריז על גולדווסר ורגב כחללים הייתה אמורה לעקר את פצצת הזמן של נסראללה. עכשיו זה מעט מדי ומאוחר מדי. בן כספית
מה שאפשר עכשיו לגלות הוא שהצנזורה הצבאית פסלה באותו יום את הניסיון לפרסם שזו הייתה, אכן, הכוונה הישראלית: להכריז על רגב ועל גולדווסר כחללים, לעקר את פצצת הזמן שחסן נסראללה מנסה להניח לנו באמצע הסלון ולשנות את כללי המשחק.
עכשיו, באיחור של חצי שנה, זה קורה. כמו תמיד, זה קורה מעט מדי, מאוחר מדי. עכשיו כבר יש מתווה לעסקה. בשביל מה צריך להכריז? אם אפשר לגמור עניין עם נסראללה, אומרים בסביבתו של ההמונה על המשא ומתן לשחרור החיילים החטופים, עפר דקל, למה להסתבך? ומי שמכיר את נסראללה, כמו עפר דקל, כמו ראש המוסד, מאיר דגן, כמו רבים אחרים, יודע שהוא מסוגל לכל דבר.
נניח, לחכות כמה חודשים בשקט ואז לשלוף, בתעלול אופייני, תמונות מטושטשות, לא מפוענחות, של רגב או גולדווסר, או של רגב וגולדווסר בחיים בשבי החיזבאללה. לך תוכיח שזה לא הם. תארו לעצמכם מה יקרה כאן אם הוא יעשה את זה. מה יעבור על מיקי גולדווסר. מה יקרה לקרנית גולדווסר, שלמדה אתמול מאמצעי התקשורת שיכול להיות שהיום היא תהיה אלמנה.
בכל פעם שהאנדרלמוסיה השלטונית אליה נשאבנו מגיעה לשיאי שפל חדשים, ונדמה שאי אפשר יותר להעמיק אל תחתית החבית, אנחנו מפתיעים את עצמנו מחדש. שימו לב לראש הממשלה, אהוד אולמרט: ביד אחת הוא משחק פוקר עם נסראללה. ביד השניה עם שר הביטחון, אהוד ברק. בשני המקרים היד שלו לא טובה במיוחד.
חוץ מזה, יש לו את הרגיעה בדרום, עסקת שליט התקועה, בג"ץ - וכל זה לפני שהתחלנו לדבר על ההכנות לתקיפה באיראן, על השיחות עם הסורים, וכן, כמובן, על החקירה הנגדית של טלנסקי בחודש הבא. כל הדברים האלה קשורים אחד בשני קשר אמיץ. אולמרט בתזזית, במצב רוח סופני, אתמול מצא זמן לכנס אצלו בבית את פעילי "קדימה" ולבשר להם שהוא אכן מתכוון להתאבד התאבדות פומבית מרשימה, מהדהדת, וגם לקחת אותם איתו. מה קיבל? מחיאות כפיים.
אולמרט נשמע אתמול בבוקר לוחמני מתמיד: אני מתאבד?, שאל בשיחה פרטית. יכול להיות, אבל אני לא מתכוון שהם יובילו אותי לחבל התלייה. מי זה הם? הם זה ביבי שאוחז ביד ימין שלי וברק ביד שמאל. שישכחו מזה, אומר אולמרט. אם מפלגת העבודה רוצה בחירות, שתלך לבחירות. הם לא יעשו את זה מעמדת שרים בממשלה שלי. בחיים לא. רוצים בחירות? אני מפטר אותם. תפקידם בממשלה נגמר. נעשה פריימריז בקדימה ונלך לבחירות.
אם הם חושבים שהם יצביעו להקדמת הבחירות מחר, ואחר כך יקפיאו את התהליך, שישכחו מזה. אין סרט כזה. אם הם מצביעים מחר, זה אומר שהבחירות יוקדמו. אז בממשלה הם לא יהיו. וספק אם יחזרו אליה. אני לא מתכוון להתבצר כאן, אני לא מתכוון להיראות
אחרי שאולמרט אומר את כל הדברים האלה, הוא יודע: הפור נפל. זה לא מטריד אותו. הוא מעדיף ליפול בפיזור הכנסת מאשר להיות מודח על רקע פלילי. השאלה היא איך הוא מצליח לרתום אליו מפלגה שלמה לקראת ריסוק. התשובות חבויות ביכולת הפוליטית הפנומנלית שלו וגם בתקנון של קדימה.
זה אוכל אותו. אחר כך יפילו עליו גם את עלייתו של ביבי. גם זה אוכל אותו. מצד שני, אין לו ברירה אחרת. הוא גילגל את כדור השלג מראש ההר, עכשיו הוא ממתין לו למטה, בקצה המדרון.
נחזור לעסקה: אולמרט נשבע שלא שינה את דעתו. שאהוד ברק אמר לו, כבר לפני שבוע, שהמתווה שעפר דקל הביא מול חיזבאללה הוא "בעייתי מאוד". בסוף , אומר אולמרט, ברק עושה את כל הדברים האלה ומפיל אותם עלי. זו חוצפה. כמו בנושא הרגיעה, שם היו לברק שיקולים פוליטיים והוא רתם את כל מערכת הביטחון לטובתו. כך גם עכשיו.
לי, אומר אולמרט, אין עדיין דעה מגובשת בעניין העסקה עם חיזבאללה. יש טעמים לכאן ולכאן. לדבריו, לתת תמורת שתי גופות את סמיר קונטאר, שהוא סמל בעולם הערבי, ועוד אסירים לבנוניים, ועוד כמה מאות פלסטינים (במחווה מיוחדת), זה דיל בעייתי. ויכול להיות שזה יגרום לחמאס לחשוב פעמיים, בשביל מה הם שומרים על חייו של גלעד שליט, אם גם תמורת גופה מקבלים מחיר טוב.
אגב, דווקא שליחו של אולמרט למשא ומתן, עפר דקל, לא מסכים עם ההערכה הזו. על פי דקל, מתווה העסקה ברור, יעיל וסביר. בשלב הראשון חיזבאללה אמור להעביר לישראל דוח מפורט עם פירוט כל המאמצים שעשה לטובת מידע על גורלו של הנווט השבוי רון ארד.
הדוח הזה אמור להפיס את דעתה של ישראל ולשכנע שנסראללה עשה הכל כדי לעמוד במחוייבות הזו, השייכת בכלל ל"דיל B" של עיסקת אלחנן טננבוים. רק אחרי שנקבל את הדוח ישראל תחליט אם העסקה נמשכת. ואם כן, הולכים לשלב השני, בו מקבלים את רגב וגולדווסר, או את גופותיהם, ומוסרים את קונטאר פלוס ארבעת הלבנונים.
ובשלב השלישי ישראל משחררת כמחווה מיוחדת אסירים פלסטינים. כמה? לא כמה מאות, כמו שאולמרט אומר. בודדים, אומר דקל. בין שניים לעשר, על פי בחירתה הבלעדית של ישראל. זה סביר, זה הגיוני, זה נסבל, אומר דקל. אומר גם הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי. זה מה שהוא אמר למשפחות שפגשו אותו ביום ו', זמן קצר לפני שהלכו לאהוד ברק. אבל אצל ברק הן שמעו משהו אחר. גם ראש אמ"ן, ראש המוסד וראש השב"כ חושבים שהעסקה בעייתית. הם שכנעו את אולמרט. בינתיים.
בינתיים, הושלמה ההכרזה המודיעינית על רגב וגולדווסר כחללים. הנושא הועבר לטיפול סופי ואחרון אצל הרב הצבאי הראשי. פתאום, בחיפזון כזה, באמצע הלילה, מודיעים למשפחות, דרך אמצעי התקשורת, שזה נגמר. ותוך כדי, ממשיכים אולמרט וברק לכתוש זה את זה, להאשים זה את זה בכל האשמה אפשרית, וציפי לבני באמצע. ישראל 2008.
בתוך כל המהומה הזו ניטש הוויכוח. האם הערכים הישראלים של לעשות הכל כדי להחזיר את הבנים הביתה הולכים ונשחקים? ראו דבריו של הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, בהרצאה אתמול. ראו עסקת שליט התקועה, עסקת חיזבאללה הנתקעת. האמנם?
לו הייתה כאן הנהגה אמיתית, נחושה, עניינית, היו נקבעות נורמות חדשות בעניין הזה. נושא גולדווסר ורגב צריך להיפתר. המחיר סביר. זרועות מודיעין שונות מכינות עכשיו הערכות לגבי "ערכו" האמיתי של סמיר קונטאר בעולם הערבי והנזק שיכול שחרורו לגרום.
בנושא עסקת שליט יש בעיה אמיתית. כניעה לתנאי חמאס תגרום נזק אסטרטגי כבד למדינת ישראל. ליבוי מטורף של הטרור, מסר ברור לחמאס להמשיך בחטיפות בכל מחיר, קריסה של אבו מאזן, הכרה דה פאקטו בחמאס ומי יודע כמה פיגועי טרור רצחניים שבדרך.
כל זה עבור חייל שבוי אחד. אין בעולם מדינה שנוהגת כך. רק ישראל. רק כאן זה אפשרי. סנגוריה של משפחת שליט אמרו שלשום בבג"ץ שראש הממשלה צריך לשים עצמו בנעלי הוריו של שליט. מעניין מה היה קורה לו היו הוריו של שליט שמים עצמם בנעליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
